בעת' (סוריה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעת' היא מפלגת השלטון בסוריה. ראשיתה באמצע המאה ה-20, כחלק מהסוציאליזם הערבי.
תוכן עניינים |
[עריכה] המייסדים של מפלגת הבעת'
למפלגת הבעת' היו שלושה מייסדים ראשיים: מישל עפלק, זכי ארסוזי וצלאח א-דין ביטאר.
מישל עפלק היה נוצרי יווני אורתודוקסי סורי. בשנים 1928 - 1932 היה סטודנט להיסטוריה בעל מלגה מאוניברסיטת הסורבון בפריז. לפי עדויות שונות הפך לחבר המפלגה הקומוניסטית; ייתכן כי היה אף חבר הוועד המרכזי של מפלגת הקומוניסטית בסוריה.
משנת 1934 עבד כמורה בבית ספר תיכון יוקרתי בדמשק - "התג'היז'". הסטודנטים ותלמידי בתי הספר התיכוניים היו בעלי תודעה פוליטית ערה ביותר בציבור, לכן הם היוו למעשה קרקע פורייה להפצת רעיונותיהם של עפלק ושל ביטאר. בשנת 1935 סייעו השניים בייסודו ובעריכתו של שבועון שמאלני בשם "א-טליעה" (חיל החלוץ).
בהיותו סטודנט הושפע עפלק מאוד ממשנתו של מרקס. המרקסיזם השפיע על דמותו של עפלק כך שביסס את מצע המפלגה על חלק מעקרונות הסוציאליזם. עפלק התרועע עם קבוצה של קומוניסטים אינטלקטואלים ושיתף איתם פעולה בהוצאה לאור של המגזין שמאלני "ונגארד" (א-תלייה).
צלאח א-דין ביטאר (1912 - 1980) בן למשפחה מוסלמית סונית מקובלת. הוא למד יחד עם מישל עפלק באוניברסיטת "הסורבון", היה סטודנט למתמטיקה ופיזיקה. ביטאר הוא סינתזה של איש מחשבה ואיש מעשה. האיש ניחן בכושר ארגוני ופוליטי רב, כך שתרם רבות להתפתחות המפלגה.
לאחר לימודיו בפריס עבד כמורה בסוריה יחד עם עפלק. ב-1936 כאשר חזרו השניים מצרפת נתקו את קשריהם כמעט לחלוטין עם הקומוניסטים. על פי עפלק הם החליטו שקומוניזם עם דגש של עקרון הבינלאומיות לא אפשרי בעולם הערבי. עד 1936 השניים טענו: "היינו אז מרקסיסטים, עם הסתייגויות מועטות".
השניים הקימו תחילה תנועה בשם "תנועת התחייה הערבית" (חרכת אל-אחיה אל-ערבי), אך באמצע 1941 אימצו את השם "בעת'". בהדרגה הפכה תנועתם לדומיננטית מבין שתי קבוצות הבעת' שהיו קיימות באותו הזמן. התנועה הטמיעה בתוכה גם את ארגונו של ארסוזי, שלא הצליח להתרומם למדרגת מנהיג לאומי. ב-1942 התפטר עפלק כדי להקדיש את רוב זמנו למפלגה, וב-1947 נבחרו עפלק כמנהיג המפלגה וביטאר כמזכיר הכללי.
זכי אל-ארסוזי, אינטלקטואל ופילוסוף עלאווי מאנטיוכיה שבחבל אלכסנדרטה, בן למשפחת משכילים. גם הוא היה בוגר 'הסורבון' בפריס. במאבק על שאלת מעמדו של חבל אלכסנדרטה ניצב ארסוזי בראש תנועת המחאה נגד סיפוח החבל לתורכיה ויזם התנגשויות בין ערבים לטורקים. לאחר סיפוח האזור לתורכיה סירב ארסוזי, בדומה לאלפי ערבים אחרים, לחיות תחת שלטון טורקי ועקר דרומה, לסוריה. היה חבר ארגון פשיסטי למחצה של צעירים רדיקליים "הליגה לפעולה לאומית". הארגון לא היה אפקטיבי במיוחד, וארסוזי נטש אותו. ב-1940 הקים ארסוזי ארגון משלו ובו שישה חברים בשם "אל-בעת' אל-ערבי" או "מפלגת התחייה הערבית", שבשנת 1943 התאחד עם הבעת' שבראשה עמדו עפלק וביטאר.
מישל עפלק וצלאח א-דין ביטאר לא היו הראשונים שניסו לשלב את רעיון הלאומנות הערבית עם סוציאליזם. אמנם בשנות השלושים נוסדה "המפלגה הסוציאלית לאומית הסורית", אלא שהרעיונות של הבעת' היו שונים בכך שהתכוונו לא ללאום מסוים, אלא לאומה הערבית כולה. שלושתם היו אינטלקטואלים ממעמד בינוני אשר בעתיד יהווה בסיס אלקטוראלי של מפלגת הבעת'.
בסוף שנת 1942 נטשו עפלק וביטאר את ההוראה כדי להקדיש עצמם כליל לפעולות המדינית.
הם המשיכו בגיבוש ארגונם. הם גייסו תלמידי תיכונים וסטודנטים לפעילות פוליטית: הופצו כרוזים חשאיים, הם ארגנו את ה"רחוב" וה"שוק" לפעולות שביתה, כך שעם עזיבת הצרפתים בשנת 1946 הופיעה מפלגת הבעת' הערבית באופן רשמי כתנועה פוליטית מאורגנת. באותה שנה הופיע לראשונה עיתון המפלגה "אל-בעת'". בשנת 1947 כונסה הוועידה הראשונה של המפלגה ובה נוסח מצע המפלגה.
חתירתם של השניים נגד המשטר לא תמיד עברה בשקט. צברי אל-עסלי במיניסטריון הפנים דיכא את חירות העיתונות וחירויות אחרות ואף שלח את ביטאר למחנה מעצר בתדמור שבמדבר הסורי. עפלק התמודד בבחירות בשנים 1943 ו-1947 ונכשל, בשנת 1947 ההצבעה לוותה בזיופים ושימוש של הצבא בכדי להשפיע על בוחרים ולאיים על האופוזיציה. כתוצאה מאירועים אלה הבינו עפלק וביטאר את כוחו האמיתי של הצבא. ב-1947 מפלגת הבעת' נאבקה למען הצבעה חופשית וכוללת והשיגה את יעדיה אלו, אולם מאבקה למען בחירות חשאיות בשנת 1954 לא זכו להצלחה.
[עריכה] הבסיס החברתי של מפלגת הבעת'
בתחילת דרכה של מפלגת הבעת', אשר דגלה בסוציאליזם ערבי, תנאי החברה והכלכלה היו שונים מהתנאים שבהם התפתח הסוציאליזם באירופה. השלטון בסוריה היה קולוניאלי ושלטו בה שליטים פאודליים אשר עיכבו את התפתחות התעשייה. באמצע תקופת המנדט הצרפתי הופיעו לראשונה ניצני מעמד הביניים העירוני המורכב מעורכי דין, פקידים, שכירים ואנשי "צווארון לבן". בתקופה זאת הונח יסוד לצבא לאומי בו שירתו שכבות בינוניות ונמוכות ובתוכם אחוז ניכר של בני עדות המיעוטים.
המעמד הבינוני החדש של סוריה החל לצמוח מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 כתוצאה מהתרחבות האדמיניסטרציה הממשלתית והציבורית, הגידול בתעשייה והרחבת רשתות החינוך בסוריה. גדל גם הצורך בפקידים, משפטנים ומומחים אחרים למנגנוני המינהל. בנוסף הדרישה לטכנאים, מהנדסים ופועלים מקצועיים לתעשייה המודרנית – כל אלה דחפו מספר גדול של צעירים עירוניים משכבות שונות לרכוש השכלה תיכונית, מקצועית, או גבוהה.
רבים מבין הצעירים הללו התמרמרו על הפער הסוציאלי ועל שיטות הניצול ששררו בחברה. הם התקוממו נגד שכר נמוך ועל הכישלונות הנחרצים של המנהיגות הלאומית בשני תחומים: במדיניות החוץ - "תסביך השווארמה" – ב-1939 איבדה סוריה את חבל אלכסנדרטה וב-1948 נחלה מפלה מישראל. בתחום מדיניות הפנים הוכחה אי–היכולת של המנהיגות הפוליטית לפתור את בעיות המיעוטים.
אם נבחן את המצב הפוליטי נבחין בכך שאף אחת מן המפלגות לא יכלה להגשים את מטרותיה בגלל התנאים ששררו בסוריה ועקב מצבן הפנימי והיחסים ביניהן. מצד אחד מערכת השלטון הייתה ביד המפלגות הלאומיות – שמרניות, שייצגו את בני המעמד הגבוה והתנגדו לכל שינוי, מאידך המפלגות הרדיקליות פעלו כל אחת בנפרד.
הקבוצה היחידה שיכלה לבצע שינוי בשלטון ובחברה הייתה הקצונה הצבאית; זאת הייתה מורכבת בעיקר מבני מעמדות הביניים לכן היה זיהוי בין הקצונה הצבאית לבין מעמד הביניים.
בין הקצונה למפלגת הבעת' נוצרה מערכת יחסים מיוחדת. הקצינים קיבלו קשר עם ארגון מסודר (היחיד בין המפלגות בארגונו), לקצינים ולחברי מפלגת הבעת' רקע סוציאלי משותף. השפעתו של הבעת' בקרב הקצונה הצבאית הסורית החלה בימי הדיקטטורה השנואה של שכלי, האיבה גברה והלכה עד 1958.
מפלגת הבעת' הייתה פעילה ביותר, באמצעות אכרם חוראני, בקרב המוני האיכרים ולא רק בקרב האינטליגנציה, ולכן פיתחה את מערכת החינוך במגזר הכפרי. דבר זה סייע למען החדרת עקרונות המפלגה בקרב אוכלוסייה זו. מפלגת הבעת', בניגוד לקומוניסטים, לא נחשדה בכפירה באסלאם. מנהיגי הבעת' הבינו כי הפרלמנט וציבור הבוחרים אינם משמשים עוד מקורות הכוח הפוליטי, וכי מפתח השלטון מצוי בקצונה הצבאית. בין הקצינים שהיו קשורים לבעת' בלטו במיוחד עדנאן אל מאלכי, סגן הרמטכ"ל ב-1955, מוצטפא חמדון – מנהיג ההפיכה הצבאית נגד שכלי ועבדול חמיד סראג' – ראש המודיעין הצבאי. למעשה פעלו אנשי הבעת' והקומוניסטים לביעור פעילי המפלגה הסורית בצבא ומחוצה לו. רבים נאסרו ונשפטו והמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק וחדלה כמעט לפעול בסוריה.
קבוצת הקצינים וקבוצת האינטליגנציה החדשה (המהנדסים, כלכלנים) היוו למעשה קבוצת עלית חדשה, אשר היא מחזיקה במושכות השלטון וכוחה אינו מתבטא בכסף אלא מבחינה ייצוגית וניהולית.
בתקופת קע"ם (1958 – 1961 קהיליה הערבית המאוחדת), האיחוד עם מצרים הנחית מהלומה קשה על האוליגרכיה השמרנית הרכושנית: מנהיגי המפלגות הוותיקות סולקו מן השלטון, מפלגותיהם פוזרו ועיתוניהם נסגרו. יחד עם חיסול כוחם הפוליטי נחלשה גם עוצמתם הכלכלית – חברתית של בני המעמד העליון בעקבות סדרת רפורמות סוציאליסטיות. בד בבד חל שיפור במצבם הכלכלי והסוציאלי של השכבות הבינוניות והנמוכות. שופרו גם שירותי הבריאות והחינוך.
מפלגת הבעת', בניגוד למפלגות אחרות, שמרה על כוחה בזמן האיחוד באמצעות אותם קצינים ונושאי משרות ממשלתיות שהיו אוהדי הבעת'. מנגנון הבעת' המשיך לפעול וניזון מסיוע והכוונה של סניפי בעת' בלבנון ובירדן. נסיבות אלו סייעו לבעת' להקדים ולתפוס את השלטון לאחר פירוק קע"ם.
למעשה הקבוצה החשובה ביותר למפלגת הבעת' הייתה המעמד הבינוני החדש, אשר ממנו יצאה קבוצה נוספת והיא הקצונה הצבאית, אך קבוצה זו הייתה רק 31% מכלל האוכלוסייה, לכן לא היה די בקבוצה זו בלבד. מפלגת הבעת' משכה את בני המיעוטים מכיוון שלא נחשדה בכפירה באסלאם. בנוסף למפלגת הבעת' היה ממסד מאורגן ופעיל גם בקרב האיכרים.
מבין הקבוצות האלה הקצונה הצבאית היא הדומיננטית ביותר ולכן ביקשו מנהיגי הבעת' להשיג תמיכה בקרב קבוצה זו. ואכן, כפי שראינו בפרק זה, רבים מבין בכירי הקצונה הצבאית שייכו עצמם לבעת'.
[עריכה] גיבוש האידאולוגיה של מפלגת הבעת'
מפלגת הבעת' נודעת גם בשם "התחייה", והיא הדוגמה הטובה ביותר ל"סוציאליזם ערבי".
הרעיון של שילוב הסוציאליזם והאיחוד הלאומי לא היה חדש בעולם הערבי.
[עריכה] מכנה משותף למגמות מנוגדות
מכיוון שה"סוציאליזם הערבי" אינו מייצג דוקטרינה "טהורה" אלא "סינתזה" אידאולוגית, ישנה אפשרות לזרמים שונים להשתלב בתוכו וכאן מקור כוחו. מצד אחד שרידים אידאולוגים מסורתיים חזקים (דת), מצד שני השלכות אידאולוגיות חזקות של מרכזי השפעה עולמיים ממזרח ומערב. אורח המחשבה והשיטה הפילוסופית.
הבעת' כמו כל הזרמים הרשמיים של "הסוציאליזם הערבי" שולל את התורה הפילוסופית של המרקסיזם, המטריאליזם ההיסטורי והדיאלקטי. בסוריה הגורם הדתי-מוסלמי לא היווה גורם מלכד לגבי השכבות העיקריות של המעמד הבינוני במאבקיו הלאומיים והסוציאליסטים. עפלק השתמש באסלאם בצורה עקיפה, האסלאם תומך ב'ערביות' שבמצע הבעת' הכוונה היא בהרגשה ובהכרה בהיותך ערבי.
היסוד האי-רציונאלי באידאולוגיית מפלגת הבעת' אינו מופיע בצורה דתית-מוסלמית אלא ברעיונות כגון "אומה ערבית אחת בעלת שליחות נצחית. לאומיות שהיא נצחית ולא שלב היסטורי." (מצע מפלגת הבעת')
מישל עפלק הדגיש את היסוד האידאליסטי בכך שטען שהפילוסופיה הקומוניסטית מתבססת על המטריאליזם ומסבירה את ההתפתחות ההיסטורית על ידי הגורם הכלכלי. הפילוסופיה של ה"בעת'" דוחה פילוסופיה מטריאליסטית, מכיוון שלגורם האידיאי והרוחני השפעה מכרעת בהתפתחות החברה האנושית.
[עריכה] הסינתזה בין הסוציאליזם והלאומיות
הבעת' היא תנועה "פוסט קומוניסטית"; במצע הבעת' מ-1947 נאמר:
- "סעיף 3 – מפלגת התחייה היא לאומית כי היא מאמינה בכך, שהלאומיות היא אמת חיה ונצחית ... הרעיון הלאומי בו דוגלת המפלגה הוא רצונו של העם הערבי בשחרור, איחוד..."
- "סעיף 4 – מפלגת התחייה היא סוציאליסטית, באשר היא מאמינה שהסוציאליזם נובע מתוך תוכה של הלאומיות הערבית."
העיקרון הסוציאליסטי בסינתזה נובע מתוך העיקרון הלאומי. הסוציאליזם הוא אמצעי הבא לשרת את המטרה הלאומית, לכל היותר הוא בבחינת אמצעי ומטרה כאחת.
[עריכה] המרכיב הלאומי של הסינתזה
העיקרון של מפלגת הבעת' הוא אחדות האומה הערבית וחרותה, הערבים הם אומה אחת אשר יש לה זכות לחיות במדינה אחת בעלת טריטוריה אחת, המולדת הערבית היא יחידה מדינית וכלכלית שאינה ניתנת לחלוקה, כל ההבדלים הקיימים בין בניה טפלים הם ומדומים. במרכיב הלאומי בולטים שלושה מרכיבים:
- האיחוד המדיני – השלטון הזר הציב גבולות שלא היו קיימים בכדי לשסע את העולם הערבי מבחינה כלכלית ומדינית. בנוסף, השפה הספרותית המשותפת לכל עמי ערב מהווה בסיס "אסטרטגי משותף".
- השחרור הלאומי – יש לחסל את שרידי השלטון הזר להבטחת עצמאות מדינית וכלכלית.
- בעיות יחסים פנים ערביות – יש להדגיש את המשותף לעמים הערבים. מפלגת ה"בעת'" הדגישה כי האחדות המדינית לא תהיה בעלת אופי ריכוזי אלה עם אוטונומיה רחבה לכל ארץ. האידאולוגיה הסוציאלית והכלכלית.
"הסוציאליזם הערבי" הוא בעל תוכן סוציאלי מוגדר המבדיל אותו מן הסוציאליזם המרקסיסטי, אם כי לקח עקרונות חשובים מהאחרון. מפלגת הבעת' היא סוציאליסטית ומאמינה כי העושר הכלכלי במולדת הערבית הוא קניין האומה. המפלגה מאמינה שהחלוקה של העושר במולדת הערבית אינה צודקת ולכן היא טעונה רביזיה וחלוקה מחדש בין האזרחים בדרך צודקת.
על פי מצע ה"בעת'" כל האזרחים שווים, מוסדות וחברות חייבים להיות קניין האומה ולא בבעלות זרה. תוגבל הבעלות על התעשייה הזעירה, הפועלים ישתתפו בהנהלת בית החרושת ויזכו ברווחים. יבוטל מתן כספים בריבית, ויוקם בנק ממשלתי אחד אשר ינפיק את מטבע המדינה. הממשלה תפקח על סחר החוץ והפנים כדי להגן על הייצור הלאומי מפני התחרות הזרה.
אם כן האידאולוגיה הכלכלית והסוציאליסטית קיבלה מן הסוציאליזם המדעי כמה יסודות חשובים כגון ביקורת החלוקה על העושר, ביקורת על הרכוש הפרטי, העברת אמצעי היצור העיקריים מבעלות פרטית לבעלות המדינה.
אידאולוגיית ה"בעת'" מציירת חברה אידאלית של עמלים עצמאיים קטנים, במתכונת טרום קפיטליסטית כמעט, חברה אשר תתבסס על רכוש קטן.
[עריכה] עממיות ונייטראליזם
שני עקרונות חשובים מרכיבים את ה"סוציאליזם הערבי" של הבעת':
- "עממיות"
- "נייטראליזם"
עקרונות אלה מגדירים את הבעת' בשני מישורים, הלוקאלי והגלובלי. עיקרון העממיות מובע על ידי ה"עם". העם זקוק למפלגה המקיימת קשרים עם קציני צבא (האריסטוקרטיה), בכדי ליצור מהפכה או הפיכת השלטון למכשיר המשרת את "ההמונים".
מצע הבעת' "סעיף – 5 מפלגת התחייה הערבית הסוציאליסטית היא עממית. לכן מסתמכת מפלגה זו בשליחות העם וחותרת להעמקת קשריה עמו, באופן שיוכל לחוש את אישיותו ולממש את זכויותיו בחיים הפרטיים והלאומיים".
אחת הסיסמאות של מפלגת הבעת' הייתה "החוט המשולש": "אחדות, חירות, סוציאליזם" - סיסמה זו מצביעה על מטרות היסוד של המפלגה והיא בעלת מסר קצר וקליט שתכליתו לשלהב המונים. המרכיבים של אחדות וסוציאליזם הם רעיונות חדשים לתרבות הפוליטית של העולם הערבי.
שלושת מעצבי תורת הבעת' נחלקו בדעותיהם בנוגע לסדר החשיבות בשילוש. עפלק האמין שהאחדות בעלת חשיבות רבה יותר, ואילו ארסוזי סבור היה כי לחירות עליונות. כיום ברור כי האחדות הייתה יותר דומיננטית אם בשל הדומיננטיות של עפלק או עקב העובדה שהאחדות הלהיבה את האוכלוסייה הערבית, אין ספק גם שהאלמנט של האחדות יותר ברור משאר המרכיבים.
האחדות נתפסת בהגות הבעת' כתהליך תחיה שיביאו לתיקון האופי והחברה הערביים. דבר זה יושג רק כאשר ישחררו הערבים עצמם מכל הנאמנויות האזוריות, דתיות ועדתיות.
החירות היא גם במובן של חירות אישית – חירות הדיבור, חירות ההתכנסות, חירות האמונה וכמו כן בחירות מכבלי הקולוניאליזם, שחרור העמים המשועבדים.
הסוציאליזם הערבי הוא ההיפוך הגמור מהמערבי; הוא רוחני ולאומי בעת ובעונה אחת.
[עריכה] הפיכת הבעת', מרץ 1963
הנסיבות האלו הביאו את מפלגת הבעת לשלטון בשנת 1963. קצינים רדיקלים ברשות זיאד אל חרידי ביצעו הפיכה צבאית ב-8 במרץ 1963. לאחר ההפיכה זיאד אל חרידי נסע מחוץ לגבולות סוריה ולא הורשה לחזור. בנוסף הקצינים ביצעו הפיכה שנכשלה ביולי 1963 – וגם הם הורחקו. הקצינים הבעת'ים שלטו מעתה לחלוטין ב"מועצה הלאומית של הפיקוד המהפכני" – הגוף בעל הסמכות הגבוהה ביותר. נציגי הבעת' אף תפסו את עמדות המפתח בממשלה.
העיקרון המרכזי של משטר הבעת' במדיניותו החברתית כלכלית בא לידי ביטוי בחוקה הזמנית של סוריה מ-1964, שבה הוכרז כי סוריה היא "מדינה דמוקרטית עממית סוציאליסטית". חוקה זו אימצה רשמית שיטה כלכלית סוציאליסטית כלומר: בעלות המדינה על אמצעי-היצור והשירותים הציבוריים, הגבלת הבעלות הפרטית, הבטחת תנאים סוציאליים לפועלים ועידוד הקואופרציה, למרות שהמדינה הלאימה מפעלים היא השאירה בתי עסק בינוניים וקטנים בבעלות פרטית בכדי לא לפגוע טוטלית ביוזמה הפרטית.
הרפורמות החברתיות-כלכליות של משטר הבעת' בוצעו לא רק בערים אלא באופן מיוחד בכפרים ובקרב הפלאחים, שהם כ-70% מתושבי סוריה. בכפרים בוצעה רפורמה אגררית כך שהפקיעו אדמות וחילקו אותן לאיכרים.
לראשונה מאז עצמאותה, סוריה הייתה נתונה למשטר הבעת'. למשך שנים משטר זה הוכיח את יציבותו למרות מאבקים בצמרת. מאז הקמתו משטר זה פועל בשיטתיות להגברת תהליך הגיבוש של האוכלוסייה הסורית, זאת, תוך כדי ניצול ההישגים של המשטרים הקודמים בתחומים שונים.
[עריכה] ביבליוגרפיה
[עריכה] עברית
- אליעזר בארי, הקצונה והשלטון בעולם הערבי, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1996 ע"ע 275-272.
- א' בן-צור, הסוציאליזם הערבי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תל אביב, 1965 ע"ע 14 – 37.
- ע' בנג'ו, עיראק של צדאם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996 ע"ע 55 – 80.
- ג' בר, ערבי המזרח התיכון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1973, ע"ע 252 -273.
- א' וינקלר, "אתגר ומענה: עיור ומדיניות פיתוח כפרים בסוריה,1958-1990, ע"ע 69-90, מתוך דמוגרפיה ופוליטיקה במדינות ערב, עורכים איילון א' וגילבר ג', הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 1995.
- יצחק אוריון, הסוציאליזם הערבי, בית ברל, 1970 ע"מ 90 – 112.
- משה עוז, סוריה החדשה, הוצאת רשפים, 1974 ע"ע 59 – 65, 75 – 79.
- פטריק סיל, סוריה - מאבק על הצמרת, מערכות, 1968 ע"ע 169 – 179.
- יעקב שמעוני, לקסיקון פוליטי של העולם הערבי, כתר 1988 ע"ע 68,67.
[עריכה] אנגלית
Robert W. Olson, "the ba'th and Syria, the evolution of ideology, party and state" The Kingston Press, N.Y, PP 3 -30. Geoege M. Haddad, "revolutions and military rule in the middle east: the arab states", volume 2, Robert speller &sons publishers N.Y, 1971.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ד"ר יוחאי סלע, הפיכת קציני הבעת' בסוריה 1963
