ברזיל הקולוניאלית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של ברזיל |
| שבטים ילידים
ברזיל הקולוניאלית פופוליזם ו"המדינה החדשה" (1930 - 1945) |
| ברזיל |
תקופת ברזיל הקולוניאלית מתארת את ההיסטוריה הברזיאלית מרגע גילוייה בראשית המאה ה-16 עד עצמאותה משלטון פורטוגל במחצית הראשונה של המאה ה-19.
תוכן עניינים |
[עריכה] גילוי ברזיל
סדרת הסכמים בין מלכי ספרד ופורטוגל קדמה לגילוי ברזיל. ההסכם האחרון, הידוע בשם חוזה טורדסיאס, נחתם בשנת 1494, לפני שנודע שלאמריקה הדרומית יש בליטה מזרחית (מזרח ברזיל). עיקרו של ההסכם היה יצירת קו דמיוני שחילק את העולם בין שתי הממלכות. כל השטחים שממזרח הקו (בראש ובראשונה באפריקה) יהיו בשליטת פורטוגל והשטחים ממערב הקו (בראש ובראשונה אמריקה) יהיו בשליטת ספרד. המצאותה של ברזיל (לפחות חלקו המזרחי) מזרחית לקו, למרות היותה חלק מאמריקה, קבעה את עתידה כפורטוגלית. כך, הפכה ברזיל למדינה היחידה בדרום אמריקה הדוברת פורטוגזית ולא ספרדית.
ההנחה המקובלת בקרב החוקרים היא שברזיל התגלתה על ידי פדרו קברל ב-22 באפריל 1500, אם כי יש דעת מיעוט הגורסת שהאירופאי הראשון ביקר בברזיל כבר באמצע המאה ה-14. במשך הרבע הראשון של המאה ה-16, עשו הפורטוגזים מעט מאוד כדי ליישב את ברזיל. פה ושם הושארו בברזיל מספר מועט של לבנים אשר השתלבו בקהילות הילידים. בשנת 1503 משלחת בראשותו של גונסלו כואלהו גילתה נוכחות צרפתית באזור.
בסביבות שנת 1526, ירד קרנם של המושבות הפורטוגזיות במזרח הרחוק והם חיפשו אפיקי התיישבות נוחים יותר ורווחיים יותר. לקראת שנת 1530 משלחת פורטוגזית גדולה הגיעה לברזיל, סיירה לאורך החוף, גירשה את הצרפתים ויסדה את ערי החוף הראשונות של ברזיל: סאו ויסנטה וסאו פאולו. בשנת 1534 חולקה ברזיל לחמש עשרה נחלות רחבות ידיים, שנקראו קפיטניות, אשר נמסרו לאצילים פורטגזים לניהול כזכות העוברת בירושה. הקפיטניות בברזיל היו רצועות ברוחב של כ-250 קילומטר מחוף האוקיינוס האטלנטי עד קו טורדסיאס. רוב הקפיטניות כשלו, אך הקפיטניה של פרנמבוקו, באזור בלם בצפון ברזיל, הצליחה הודות לגידול קנה סוכר. ב-1535 הוחל להביא עבדים מאפריקה לעבוד בגידול קנה הסוכר, שכן הילידים הברזילאים, אשר גם מהם נלקחו עבדים רבים, העדיפו במקרים רבים למות מאשר לעבוד בפרך.
בשנת 1549 נשלח המושל הפורטוגלי הראשון לברזיל. הוא קבע את מושבו במדינת באהיה בעיר חדשה שהקים שנקראה "סלבדור".
במקביל להתפתחות החקלאות האירופאית אשר התבססה על עבודה זולה של עבדים, התארגנו יישובים של עבדים נמלטים ואינדיאנים שנקראו קילומבו.
[עריכה] התיישבות צרפתית והולנדית
מתיישבים צרפתים ניסו ליישב את אזור ריו דה ז'ניירו (דרומית לאזור סאו פאולו בו התיישבו הפורטוגזים) בין 1555 ל-1567. הפורטוגלים חשו למקום לגרש את הצרפתים והקימו במקום את ריו דה ז'נירו.
האחזות צרפתית נוספת הוקמה באזור סאו לואיס בצפון ברזיל בין 1612 ל-1614, אך גם היא נפלה לידי הפורטוגזים.
נסיונות ההאחזות ההולנדיים היו רציניים יותר. הולנד הייתה במלחמה עם ספרד ופורטוגל במאה ה-16 (מלחמת 80 שנה) ושודדי ים הולנדים פשטו על החוף הברזילאי. בין 1630 ל-1654 ההולנדים שלטו על רצועת חוף ארוכה בצפון ברזיל והקימו בו יישובי קבע. המושבה ההולנדית הייתה נתונה תחת מצור תמידי של הפורטוגזים ובסופו של דבר, ההולנדים החליטו שעלות החזקת המושבה גוברת על התועלת שאפשר להפיק ממנה. אחרוני החיילים ההולנדים הסתלקו ב-1661. בתמורה קיבלו ההולנדים פיצוי מפורטוגל במלח.
[עריכה] התפשטות לתוך היבשת
רוב המתיישבים הפורטוגזים שכנו לאורך החופים ועסקו בחקלאות. אולם היו קבוצות של ישועים אשר חדרו יותר פנימה לתוך היבשת כדי לנצר את הילידים. קבוצות נוספות אשר נכנסו לתוך היבשת היו הבנדיראנטס אשר חדרו בקבוצות לתוך היבשת בחיפוש אחר זהב, עבדים, יהלומים ושאר מקורות הכנסה. הבנדיראנטס יסדו בדרכם יישובים באזורי מכרות, אשר חלקם קיימים עד היום. בשנת 1698 נמצאו כמויות גדולות של זהב באזור מינאס ז'ראיס שהביאו לגידול האוכלוסייה בפנים הארץ.
למרות ההגבלות שחלו על הפורטוגזים על פי תנאי חוזה טורדסיאס, חדרו הפורטוגזים לעומק היבשת הדרום אמריקאית, ממערב לקו התיחום בין הספרדים לפורטוגזים. רכסי האנדים ונהר הפרנה אשר הפרידו בין המושבות הספרדיות לשטחי ברזיל, מנעו מהספרדים לאכוף את תנאי ההסכם בחלקים הפנימיים של היבשת הדרום אמריקאית. וכך, למרות שלאורך קו החוף נשמרה החלוקה בין ספרד לפורטוגל על פי חוזה טורדסיאס, ועד היום רק אזורי חוף ממזרח לקו נמצאים בשטח פורטוגל, בפנים הארץ הצליחו הפורטוגלים להשתלט על חלקים גדולים של היבשת וליישב אותם ואלו שייכים היום לברזיל למרות היותם ממערב לקו.
[עריכה] שלטון פורטוגזי
הכתר הפורטוגזי דאג להפעיל את שליטתו הישירה על תושבי ברזיל בגביית מיסים גבוהים ובקביעת הגבלות סחר המחייבות מסחר ישירות עם פורטוגל ולא עם מדינות אחרות. כמו כן נאסר השימוש בדפוס ונמע פיתוח של תעשייה.
[עריכה] סופה של תקופה
בשנת 1808 נפוליאון פלש לפורטוגל והחצר המלכותית נאלצה לצאת לגלות. המלך בחר בנחלתו הברזילאית כמקום מושבו הארעי. המשפחה המלכותית חזרה לאירופה בשנת 1821, אך החלשות פורטוגלית שבאה בעקבות הפלישה הצרפתית סימנה את תחילת הקץ של השלטון הפורטוגלי בברזיל. שנה לאחר יציאת המשפחה המלכותית, פדרו הראשון הכריז על עצמאות ברזיל.
