ברנרד לו מונטגומרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילדמרשל ברנרד לו מונטגומרי, ויקאונט מונטגומרי הראשון של אל-עלמיין (17 בנובמבר 1887 - 24 במרץ 1976). גנרל בריטי שהתפרסם בזכות לחימתו במלחמת העולם השנייה.
[עריכה] ביוגרפיה
הוא נולד בלונדון בשנת 1887 ולמד במכללה הצבאית סנדהרסט. ב-1908 התגייס מונטגומרי לצבא הבריטי. טרם מלחמת העולם הראשונה שירת מונטגומרי בהודו עד אשר פרצה המלחמה והוא נשלח לחזית בצרפת. במהלך הלחימה, באוקטובר 1914 הוא נורה ונפצע קשה בחזהו והוא אושפז בבריטניה. ב-1916 הוא שב לחזית המערבית וב-1918 הוא שימש כקצין אג"ם בדיביזית לונדון ה-47. ב-1938-1939 כיהן מונטגומרי כראש הכוחות הבריטים בארץ ישראל.
במלחמת העולם השנייה פיקד מונטגומרי בין השנים 1939-1940 על הדיויזיה הבריטית השלישית בצרפת עד לפינוי דנקירק.
באוגוסט 1942, מינה ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, את מונטגומרי לעמוד בראשות הארמייה הבריטית השמינית, תחת פיקודו של מפקד המערכה בצפון אפריקה, גנרל הרולד אלכסנדר. מונטגומרי הוביל בהצלחה את המערכה והוביל לדחיקתם לאחור של כוחותיו של הגנרל הגרמני ארווין רומל אל מעבר לגבולות למצרים לאחר הנצחון בקרב אל-עלמיין השני.
השגו הגדול של מונטגומרי במערכה זו הוא ברימום רוחם של החיילים הלוחמים. מונטגומרי הגיע לאפריקה כאשר היה ניראה כי מורל החיילים הבריטים שפוף ביותר. צילו של "שועל המדבר", רומל הטיל איימה על כל חייל. מונטגומרי ידע כי הפעולה הראשונה שיש לעשותה כאשר הגיעה לצפון אפריקה היא לאחד את כל החיילים תחת גאווה ותקווה חדשות יחד עם שאר החיילים שהגיעו משאר מדינות בעלות הברית.
מונטגומרי בחר להעביר למפקדי השטח הוראה ברורה כי יש להשתמש בשמו שלו, בכדי לבצע את המשימה. חיילים רבים "עודכנו" כי הינה מגיע גנרל רב עוצמה לחזית, איש בעל שעור קומה, שיכול לרומל. גייסות השריון נהגו לצבוע על גבי הטנקים שלהם את המילה "מונטי"- קיצור של מונטגומרי. מונטגומרי בחר להעצים את שמו למען ליכוד החיילים, וכל זאת למרות שהיה אדם מופנם, וניראה כטיפוס בריטי יבש ולא מרשים מבחינה חיצונית.
תחת פיקודם של דווייט אייזנהאואר והרולד אלכסנדר הוביל מונטגומרי את הארמיה השמינית במבצע האסקי, הפלישה לסיציליה ב-1943. אחד מסמליה של המערכה בסיציליה הינה ההתנגשות בין מונטגומרי לבין גנרל ג'ורג' פטון האמריקני, מפקד הארמייה השביעית האמריקנית. שניהם היו בעלי אגו גדול ורצון להיות במרכז תשומת הלב וההתרחשות.
לאחר סיציליה המשיך מונטגומרי לפקד על הארמייה השמינית, כאשר זו נחתה בקלבריה במסגרת "מבצע בייטאון". לאחר מכן צעדה הארמיה כחמש מאות קילומטרים צפונה על מנת לסייע לארמייה החמישית של צבא ארצות הברית, בפיקודו של מארק קלארק שנתקלה בהתנגדות עזה בעת נחיתתה בסאלרנו. הגעתה של הארמייה השמינית אל סאלרנו, ב-16 בספטמבר 1943, חרצה את גורל הקרב לטובת בעלות הברית. זמן קצר לאחר מכן נקרא מונטגומרי חזרה לבריטניה על מנת לקחת חלק בתכנון של הפלישה לנורמנדי. לאחר הפלישה, ועד הגיעו של אייזנהאואר לצרפת, פיקד מונטגומרי על כלל כוחות בעלות הברית באירופה. מבקריו טענו שתכנון הפלישה בו הוא לקח חלק היה נטול יצירתיות ונוקשה. בעיני קציני הוורמאכט הוא נתפס כיריב הרבה פחות מסוכן מאשר פטון זאת מכיוון שלפי ראות עיניהם הוא נתפס כזהיר יתר על המידה.
לאחר שחרור בריסל שחררו כוחותיו את עיר הנמל אנטוורפן בספטמבר 1944, אך לא ניתנה ההוראה על ידי מונטגומרי לשחרר את שפך נהר הסחלדה על מנת לאפשר פתיחת הנמל.
הוא הגה את תוכנית Market Garden לתפיסת גשר מעבר נהר הריין בארנהם, הולנד, על-ידי כוחות מוצנחים. מבצע זה נחל כישלון אף על פי שנתפסו 3 גשרים בשלמותם. רובה של הולנד לא שוחררה אלא במאי 1945, והגישה שמונטגומרי דגל בה לפלישה לגרמניה בחזית צרה ומאמץ מרוכז נדחתה סופית על-ידי אייזנהאואר.
ב-7 בינואר כינס מונטגומרי מסיבת עיתונאים בה הוא לקח קרדיט על נצחון בעלות הברית בקרב הארדנים. טענה זו עוררה התמרמרות בקרב קצינים אמריקנים שטענו שלא רק שמונטגומרי אינו אחראי על הנצחון הוא אף עיכב כוחות במהלך הקרבות ופגע משום כך ביכולת הלחימה של בעלות הברית. ארוע הביא למשבר חריף בין מונטגומרי לראשות הצבא הבריטי ומונטגומרי כמעט ופוטר.
ההמשך היה לבסוף צליחת נהר הריין ליד וזל ב-24 במרץ 1945 במבצע ענק ותוך שימוש במשאבים רבים, אך זאת לאחר שכבר ב-7 במרץ חצתה הארמיית האמריקנית הראשונה את נהר הריין על-ידי תפישת גשר לונדנדורף בעיר רמאגן. המתיחות בינו בין אייזנהאואר הגיעה לשיא וגרמה לנתק ביחסים. כ"נקמה" אירגן מונטגומרי את כניעת הכוחות הגרמניים בצפון גרמניה ב-4 במאי 1945 כהצגה לכל דבר, זאת למרות שידע כי הדבר יפגע ביוקרתו של אייזנהאואר (ראו כניעת גרמניה הנאצית).
בכל ספריו, מאמריו והראיונות שהעניק במשך שנים מעולם לא הודה בטעויותיו ולא החמיא לאחרים וכך השניא את עצמו סופית.
לאחר סיום המלחמה מונה מונטגומרי לראשות צבא הכיבוש הבריטי באירופה. ב-1946 הוענק לו תואר אצולה שנוצר לכבודו "הויקאונט מונטגומרי הראשון של אל-עלמיין".
בין השנים 1948-1946 כיהן מונטגומרי כראש הצבא הבריטי. מ-1951 ועד 1958 נשא מונטגומרי בתפקיד סגן מפקד נאט"ו.
מונטגומרי נפטר ב-1976 ונקבר בבינסטד שבמחוז המפשיר, בריטניה.
[עריכה] שיטתו הצבאית
מונטגומרי ראה משמעות רבה באמון ובהכנות לקראת הקרב. חלק ניכר מזמנו הוקדש להמצאת תרגולות, אמון החיילים ודאגה לאפסנאות. שיטות האימון שלו זכו להצלחה כה רבה, שכל הצבא הבריטי עבר להתאמן על פי שיטתו.
[עריכה] ספריו
- Forward to Victory (1946)
- Normandy to the Baltic (1947)
- Forward to Victory (1948)
- El Alamein to the River Sangro (1948)
- An Approach to Sanity (1959)
- The Path to Leadership (1961)
- A History of Warfare (1968)
