גיורא גודיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיורא גודיק,(1921 - 1977). אמרגן ומפיק ישראלי, שהתפרסם כשהעלה במהלך שנות השישים סדרה של מחזות זמר.
גיורא גודיק היה דור שלישי למשפחת שחקנים בפולין וברוסיה. השתחרר מהצבא ב-1955 אחרי 14 שנות שירות, כקצין תותחנים, ופנה להגשים חלום ישן. בעזרת הלוואה של 1,000 לירות שקיבל עם שחרורו מצה"ל ב-1955, הוא פתח תחילה משרד אמרגנות קטן בחדר ששכר ברחוב שינקין בתל אביב. יפה ירקוני הייתה אחת הלקוחות הראשונות שלו, אבל כבר בחודש הפעילות הראשון שלו, הוא הפסיד את כל סכום ההלוואה. בהמשך היו לו גם הצלחות, כשהביא לכאן אמנים מהשורה הראשונה בחו”ל, ובהם קליף ריצ’ארד, מרלן דיטריך, פרנק סינטרה, אלה פיצג’רלד והארי בלפונטה.
ב-1964, לאחר ההצלחה שקצר עם ההפקה המיובאת־למחצה של "סיפור הפרברים", החליט להקים תיאטרון בעצמו – "מן הקרשים ועד למסך". התיאטרון החדש, תיאטרון גיורא גודיק העלה את "גבירתי הנאווה", מחזה מוזיקלי בהפקה כמו-אמריקנית, שהפך לסיפור הצלחה.
ההימור השני שלו היה המחזמר "איך להצליח בעסקים", שנכשל וגרם לגודיק הפסדים כספיים. אבל גודיק לא נבהל ומיהר לתחנה הבאה: המחזמר "כנר על הגג", פרויקט שהפך אותו בשנת 1966 לאימפריה של בידור.
בהמשך, בתיאטרון "אלהמברה" שחכר ביפו, המשיך גודיק להתמכר לסוגת המחזמר, והעלה הפקות נוספות - שחלקן היו להצלחות ענק, אך כמה מהן היו כישלונות מפוארים. בין המחזמרים שהעלה: "המלך ואני", "איש למאנשה", "כנר על הגג", "קזבלן" (שהוצג 606 פעמים, שיא הופעות להצגה בתקופה ההיא), "איי לייק מייק" ו"לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ", הפקה שגררה אותו עמוק לתוך הבוץ. גודיק אף ניסה לביים בעצמו, את "יום האבא", אבל המבקרים קטלו את ההצגה והיא הורדה מן הבמה לאחר זמן קצר.
כל ערב בכורה של גודיק היה אירוע חברתי נוצץ, וגודיק אף המליך - בין לילה כמעט - עשרות כוכבי במה אלמוניים, בהם: רבקה רז, שמואל רודנסקי, תיקי דיין, בומבה צור, שולה חן, יהורם גאון, חיים טופול ואחרים. הוא שילם להם משכורות שלא יכלו לחלום עליהם קודם. את חלקם אף שלף מהתיאטראות הרפרטואריים.
אך כדרכם של חלומות רבים - ההתנפצות לא איחרה לבוא, וממרומי הפסגה התרבותית והכלכלית, החלה הנפילה. ערב הפקת המחזמר החדש, "מותק אני לא שומע כשהברז פתוח" בבימויה של עדנה שביט, לאחר שכבר לוהקו השחקנים לתפקידים הראשיים (עודד תאומי ומרים גבריאלי), גודיק נמלט במפתיע מהארץ, כשהוא משאיר אחריו את אשתו אמה, ואת שני ילדיו, שורת נושים ובעלי חוב והרבה שחקנים המומים.
ההידרדרות הייתה תלולה ומהירה. בגלות פרנקפורט מכר גודיק נקניקיות במזנון סמוך לתחנת הרכבת, והאמין שיום אחד הוא עוד יחזור ויוכל להחזיר את חובותיו. ארבע שנים לאחר שהוכרז בישראל עבריין נמלט וויתר גודיק על אזרחותו הישראלית למען אזרחות גרמנית. גודיק אמנם התאושש מן המשבר הכלכלי, אבל ב-1977 נפטר גודיק בגרמניה ממחלת הסרטן. גודיק נקבר בגדרה, הרחק מאורות הזרקורים, בהשתתפות קומץ אנשים. ההספד שנישא בטקס האזכרה למענו היה מעין "כתב אישום" נגד החברה הישראלית ומוסדותיה, שלא היו יכולים להציל אותו.
[עריכה] הפקות גיורא גודיק
- גבירתי הנאווה , על פי פיגמליון לברנרד שאו והסרט של גבריאל פסקל, נוסח עברי - דן אלמגור ושרגא פרידמן, 1964.
- כנר על הגג , תמליל - יוסף שטיין, מציג גיורא גודיק, בומבה י’ צור - [שחקן], מוזיקה - ג’רי בוק, פזמונים - שלדון הארניק, עברית - דן אלמגור, בימוי - ריצארד אלטמן, אמנון קבצ’ניק, אן.אם.סי 2002.
- כנר על הגג, מחזה מוזיקלי, על פי סיפורי שלום עליכם, עברית - דן אלמגור, תל אביב 1965.
- המכשפה , מחזה מוזיקלי על פי א’ גולדפדן, תרגום מהמקור - עזרא להד, תל אביב 1970.
- המלך ואני, תמליל - אוסקר המרשטיין, מציג גיורא גודיק, רבקה רז, אריק לביא - שחקנים, עברית - נעמי שמר, יורם קניוק, עריכה והפקה - אילן בן-שחר, מוזיקה - ריצ’ארד רוג’רס, הבמאי - ג’יימס המרשטיין, אן.אם.סי ראשון לציון 2002.
- קזבלן, מאת יגאל מוסינזון, מציג גיורא גודיק, יהורם גאון - שחקן, עיבוד למחזה מוזיקלי - יגאל מוסינזון, יואל זילברג, יורם קניוק, מוזיקה - דב זלצר, שירים - עמוס אטינגר, חיים חפר, דן אלמגור, במאי - יואל זילברג, אן.אם.סי ראשון לציון 2002.
