דב נוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דב נוי (נולד ב-1920) הוא פרופסור לספרות המתמחה בחקר הספרות העממית. חתן פרס ישראל לשנת 2004.

נוי נולד בקולומיה בפולין למשפחה ציונית. אחיו היה המלחין מאיר נוי. למד בחדר ולאחר מכן בגימנסיה פולנית. הוא שאף ללמוד רפואה, אולם כשראה את האנטישמיות ששררה אז בלמברג, החליט ב-1938 ללמוד בארץ ישראל. הוא למד באוניברסיטה העברית תלמוד, תולדות עם ישראל ומקרא. בשנים 1945 -1941, בעת מלחמת העולם השנייה, שירת בצבא הבריטי ביחידת "המהנדסים המלכותיים". לאחר מכן עשה תואר שני באוניברסיטה העברית וב-1947 שימש כמורה במחנות המעצר בקפריסין והפעיל שם גם פעולות תרבות. בשנים 1952-1949 ערך, יחד עם שמשון מלצר, את השבועון "דבר לילדים". בשנים 1952-1954 למד פולקלור, ספרות השוואתית ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת אינדיאנה. עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת אינדיאנה עסקה בספרות התלמודית.

לאחר שובו ארצה ב-1954, החל ללמד בחוג לספרות עברית ובחוג ליידיש באוניברסיטה העברית ולאחר מכן גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטאות אחרות בארץ ובחו"ל, בעיקר בנושאי אגדות, סיפורי עם ופולקלור עממי. במקביל, החל לאסוף ולתעד סיפורי עם ומסורות שהביאו אתם העולים החדשים מכל העדות, הן אלה שבאו מאירופה והן אלה שהגיעו ממדינות ערב. הוא הקים לשם כך בחיפה את "הארכיון לסיפור עממי בישראל" (המצוי כיום באוניברסיטת חיפה), שבו מתועדים כיום קרוב ל-24,000 סיפורים. הוא ניהל בעיר במשך שנים רבות את המוזיאון לאתנולוגיה ולפולקלור וכן הקים באוניברסיטה העברית את "המרכז לחקר הפולקלור", כדי לתעד מסורות ומנהגים של העולים וותיקי הארץ.

נוי כתב וערך כ-60 ספרים, שעוסקים בחקר סיפורי העם בעולם היהודי והלא-יהודי ובעדות ישראל השונות, כולל אגדות וסיפורים מהתלמוד והמדרש. מחקריו הקנו לו שם עולמי בחקר הפולקלור והספרות העממית, והוא נחשב כיום כאחד מבכירי חוקרי סיפורי העם היהודיים והעבריים.