האנס פפיצנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האנס (אריך) פפיצנר (5 במאי 1869 - 22 במאי 1949) היה מלחין גרמני אשר תיאר עצמו כ"אנטי-מודרניסט". יצירתו הידועה ביותר היא ככל הנראה האופרה "פלסטרינה", שעלילתה מבוססת בחופשיות על חייו של המלחין בן המאה ה-16 ג'ובאני פיירלואיג'י דה פלסטרינה.

פפיצנר נולד במוסקבה וגר בגרמניה במשך רוב שנות חייו שבהן עסק, בנוסף לעבודתו כמלחין, גם בניצוח, נגינה בפסנתר והוראה. יצירתו, אשר חולשת על מרבית הז'אנרים החשובים במוזיקה (למעט הפואמה הסימפונית), זכתה להערכה מצדם של מלחינים כגוסטב מאהלר וריכרד שטראוס, אף על פי שאף אחד מאלה לא חיבב במיוחד את הליכותיו הבלתי נעימות (ואילו אלמה מאהלר השיבה לו בוז תחת הערצתו אליה). ראויים לציון במיוחד היו ה"לידר", השירים האמנותיים הרבים והמעודנים שהלחין, אשר הושפעו רבות מהוגו וולף אך חבקו בתוכם קסם מלנכולי אישי משל המלחין. אחדים מן הלידר שכתב פפיצנר הוקלטו במהלך שנות השלושים של המאה העשרים בקולו של זמר הבריטון הנודע בתקופתו גרהארד היש (Gerhard Hüsch) בליווי המלחין עצמו בפסנתר. הסימפוניה הראשונה שחיבר פפיצנר עברה גלגול משונה; סימפוניה זו לא נוצרה במחשבה תזמורתית אלא התחילה כרביעיית מיתרים שעובדה, בשלב מאוחר יותר, לתזמורת.

המפורסם ביותר מבין כתבי הפרוזה של פפיצנר הוא הפמפלט "Futuristengefahr" ("סכנת הפוטוריסטים"), אשר נכתב כתגובה לכתבו של המלחין האיטלקי פרוצ'ו בוזוני "סקיצה לאסתטיקה חדשה של המוזיקה". "בוזוני," התאונן פפיצנר, "תולה את כל תקוותיו למוזיקה המערבית בעתיד ומבין את ההווה ואת העבר כהתחלה לא יציבה, כהכנה. אך מה היה קורה לו היה זה ההיפך? מה אם אנו מוצאים עצמנו בהווה בנקודה גבוהה (של התפתחות), או שמא אף כבר עברנו אותה?"

עם השנים, נעשה פפיצנר לאומני ובתחילה זכה לגילויי אהדה מצד אישים בכירים ברייך השלישי ובמיוחד מצדו של האנס פרנק, שאתו נשאר ביחסים טובים. אך עד מהרה, "נתערערו יחסיו" עם דמויות המפתח במשטר הנאצי, אשר לא ראו בעין יפה את קשרו המוזיקלי עם המנצח היהודי ברונו ואלטר. פפיצנר עורר את חמתם של הנאצים עוד יותר כאשר סירב לבקשת המשטר לחבר מוזיקת-אגב ל"חלום ליל קיץ", מוזיקה שתוכל להחליף את יצירתו הנודעת של פליקס מנדלסון (היהודי) בשם זה. הוא סבר כי יצירתו של מנדלסון טובה פי כמה מכל מוזיקה שיוכל הוא להציע כתחליף. לאחר המלחמה חי פפיצנר בבית אבות בזלצבורג, ושם נפטר. לאחר שנשכחה יצירתו במשך שנים, זכתה לעדנה מחודשת בביצועים בבתי האופרה ובאולמות הקונצרטים וכמו כן בהקלטות אולפן במהלך שנות התשעים.