הא לחמא עניא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הא לחמא עניא היא פיסקה בארמית הפותחת את קריאת ההגדה בליל הסדר. הפיסקה כוללת הקבלה בין המצות שעל השולחן לבין "לחם העוני" שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים, הזמנת כל הרעבים לבוא ולהצטרף לסעודה, ותפילה לגאולה.

	הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח. השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל הרעב יבוא ויוכל, כל הצריך יבוא וייפסח (מלשון קורבן פסח). השנה (אנו) כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה (אנו) עבדים, לשנה הבאה בני חורין.
-- הנוסח והפירוש הנפוץ של "הא לחמא עניא", לפירושים נוספים ראו להלן

[עריכה] מקור הפיסקה

קשה לקבוע במדויק אימתי נכנסה הפיסקה לנוסח ההגדה של פסח, שהרי מעולם לא נמצאה הגדה הקדומה לתקופת הגאונים. בין אם הסיבה לכך היא שההגדה לא נכתבה, או שהיא כן נכתבה אך לא השתמרה עד ימינו, הדרך היחידה ללמוד על קדמותם של קטעים שונים בהגדה היא מאזכורים של נוסח ההגדה במקורות חיצוניים וניתוח הטקסט עצמו.

הפיסקה איננה נזכרת באף אחד מהתלמודים או מהמדרשים, והיא החלה להופיעה בכתב רק בספרות הגאונים, כגון סדר רב עמרם גאון. דבר המצביע על כך שהפיסקה היא מאוחרת יחסית.

ניתוח הטקסט של הפיסקה מעלה נתונים סותרים - מצד אחד, בעוד ששאר ההגדה היא בעברית, "הא לחמא עניא" כתובה בארמית, דבר המצביע על כך שזוהי תוספת מאוחרת. מאידך, מעצם איזכורו של קורבן הפסח משמע שמדובר בקטע שנאמר בתקופה שבה עדיין היה מוקרב קורבן הפסח. ואמנם, רבים מהראשונים כותבים כי נוסח "הא לחמא עניא" נתקן בבבל, שם שפת הדיבור הייתה ארמית.

[עריכה] מקומה של הפיסקה בהגדה

בהגדות מודרניות, נדפסת פיסקת "הא לחמא עניא" בתור תחילת קריאת ההגדה, לעתים אחרי פיסקת לשם יחוד, ולעתים, על־פי הרמב"ם, לאחר אמירת המשפט "בבהילו יצאנו ממצרים". אולם מקומה של הפיסקה לא היה מוסכם על כל הראשונים. חלקם, כגון הרשב"א אשר בן חיים ממונתשון לא הזכירוה כלל, וחלקם, כגון הראב"ן והריטב"א כתבו כי איננה חלק מההגדה, אלא נספח מאוחר, וכן ראשונים שכתבו כי יש למזוג את הכוס השנייה לפני "מה נשתנה", ולא לפני "הא לחמא עניא".

[עריכה] טעם אמירת "הא לחמא עניא" בארמית

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

טעמים שונים ניתנו לאמירת "הא לחמא עניא":

"הא לחמא עניא" נועד כהסבר לילדים למה מחלקים את המצה כדרכו של עני, ולפיכך יש לאומרו בשפה שהילדים יבינו^[1].
מאחר שמזמינים את כל הרעבים לבוא לאכול, יש חשש שהדבר יראה כאילו מזמינים את המזיקים, אומרים את הפיסקה בארמית, שהיא שפה שהמזיקים אינם מבינים^[2].
כדי שהמלאכים לא ישמעו את עם ישראל מתפארים, ויקטרגו עליהם שאינם ראויים לגאולה, אומרים את הפיסקה בארמית, שהיא שפה שהמלאכים אינם מבינים^[3].
כאזכור לכך שהגלות באה כעונש על אכילת חמץ בפסח, על פי המדרש באיכה רבה^[4].

המשפט האחרון בפיסקה הוא בעברית, וההסברים שנתנו לשינוי זה מקבילות להסברים לאמירת הפיסקה בכללות ה בארמית:

רבי שמעון בן צמח דוראן פירש שגם המדברים בארמית, אומרים מילים אלו בעברית.

[עריכה] פרשנויות נוספות

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

לעיל הובאה הפרשנות האניטואטיבית למילות "הא לחמא עניא". אולם, פירוש זה מעלה מספר קושיות, דבר שהביא חלק מהראשונים לפרשו בצורות שונות:

רבי ישעיה די טראני, בפירושו להגדה מקשה: הכיצד ניתן להזמין את "כל הצריך" להצטרף לאכילת זבח הפסח? שני בעיות בדבר: האחת - זבח הפסח כבר אינו נהוג, והשנייה - גם אם היה מדובר בזמן שבו עדיין מקריבים את זבח הפסח, הרי הלכה פסוקה היא שיכולים לאכול את קורבן הפסח רק אלו שהשתתפו בו בעת שחיטתו?

לפיכך, סובר הרי"ד שאין לגרוס משפט זה.