החייל האמיץ שווייק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החייל האמיץ שווייק (צ'כית: Osudy dobrého vojáka Švejka za světové války) הוא רומן סאטירי מאת הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, שפורסם לראשונה כספר בשנת 1923.
הספר עוקב אחר עלילותיו של סוחר הכלבים יוזף שווייק, מרגע שיצא את ביתו עם פרוץ המלחמה, ועד הגעתו אל שדה הקרב. הרומן מותח דרך עיניו התמימות-ערמומיות של שווייק ביקורת חריפה על המוסדות השנואים על האשק: הכנסייה הקתולית, הצבא, הבירוקרטיה, המונארכיה האוסטרו-הונגרית וראש לכל, הטבח חסר התוחלת שבמלחמה.
דמותו של שווייק הופיעה בתפקיד שולי בקובץ סיפורים שהוציא האשק בשנת 1911 ובקובץ סיפורים קצר בשם "החייל הטוב שווייק בשבי" שכתב בעת שהותו בשבי הרוסי, אך כתיבת הרומן החלה בפועל רק בשנת 1921, כאשר שב האשק לפראג. האשק הצליח להשלים ארבעה מתוך ששת כרכי הספר לפני מותו. ידידו קארל ואנייק השלים את הסיפור בשני הכרכים הנוספים, אך התוספת שלו אינה מצורפת לרוב לגרסאות המוכרות של הרומן. את הספר אייר בגרסתו המקורית יוז'ף לאדה, שציוריו מהווים חלק בלתי נפרד מכל גרסאות הרומן מגרסתו המקורית ועד היום.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הספר
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
חלקו הראשון של הספר, "מאחורי הקווים" מתאר את עלילותיו של שווייק מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד צאתו לחזית. תחילה, עובר שווייק את מטחנת הגיוס האדירה של האימפריה האוסטרו-הונגרית: הוא נעצר כבוגד במלכות על–ידי הבלש ברטשניידר, מוכרז "שוטה מוסמך" על–ידי ועדה רפואית משום שקרא בפניה "יחי הקיסר פרנץ יוזף הראשון," מאושפז בבית המשוגעים, מושלך משם בחזרה למעצר, מתגייס, מוכרז "מתחזה," מאושפז עם שאר ה"ארטיסטים" ומשם עובר הישר לכלא הצבאי. עם השלמת הליך החיול, מושך שוייק את תשומת ליבו של הכומר הצבאי אוטו כ"ץ והופך לשמשו האישי.
אצל כ"ץ, חווה שווייק שלל הרפתקאות כשהוא מוביל את הכומר השתוי ממקום למקום, מסייע לו במאבק בנושיו, ואף משיג לו שמן פשתן מספר 2, כחלופה לשמן המיסה, כשזה נדרש לערוך מיסה קרבית. למרות שירותו היעיל, מפסיד אותו כ"ץ במשחק קלפים לסרן לוקאש. שווייק מלווה לו מאתיים כתרים כדי לרכוש אותו בחזרה (פעולה המצביעה על שביעות רצונו מהשירות אצל כ"ץ השתיין), אך כ"ץ מפסיד גם את הסכום הזה בקלפים ושווייק נאלץ להפוך לשמשו של סרן לוקאש.
כאן, בניגוד לפעולתו היעילה עד כה, מתחיל שווייק לכשול פעם אחר פעם. הוא מחסל את החתול והציפור של לוקאש, שוכב עם אחת ממאהבותיו של הסרן, ולקינוח גונב עבורו כלב שאינו אלא כלבו של האלוף פרידריך קראוס פון צילרגוט. פעולה אחרונה זו מובילה להתנגשות בין לוקאש ל"שוטה ממדרגה ראשונה" פון צילרגוט והוא נשלח ממנעמי העורף אל החזית.
בחלקו השני של הספר, "בחזית" מתואר שלל האמצעים וההתחכמויות שנוקט שווייק כדי להמנע מהגעה לחזית. תחילה, הוא מושך בידית האזעקה ברכבת וגורם לעצירתה. אחר כך, הוא מתעכב בתחנה עד שהרכבת ממשיכה בדרכה. אז, הוא מכריז כי הוא יוצא לבודיוביצה, לשם אמור הגדוד להגיע, אך פוסע בדיוק בכיוון ההפוך. הוא נעצר, נחשד בבגידה, משתחרר ורק אז, כשהוא מובל ברכבת, מגיע לגדודו.
עם גדודו הוא עובר לקיראהידה ואז לברוק שעל הלייטה. כאן, נפתה הסרן לוקאש לעשות שימוש בשירותיו המפוקפקים של שמשו ושולח את שווייק למסור מכתב אהבהבים שלו לאישה הונגרית נשואה. בדרך אל האישה, עוצר שווייק לשתייה קצרה עם ידידו הטוב, החפר וודיצ'קה. השתייה מתארכת ומתעכבת ארוכות על שנאתו העזה של וודיצ'קה להונגרים באשר הם הונגרים. כאשר הם מגיעים לבית האישה, יוזם וודיצ'קה באופן בלתי נמנע קטטה המונית, המובילה להשלכת שניהם למעצר צבאי. כאשר הם משוחררים מן הכלא ונשלחים ליחידותיהם, נפרדים שווייק וודיצ'קה בהסכמה להפגש בבית המרזח ה"גביע" בנה בויישטי "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!"
שווייק משוחרר מן הכלא והופך משמשו של לוקאש לשרת פלוגה 11 בגדוד ה-91 העובר כעת בשטחי הונגריה. גם כאן, הוא מחולל שמות בהגיונו האבסורדי: משני כרכי ספר האמור לשמש קוד צבאי מוצפן, הוא מעביר למפקדי הגדוד רק את הכרך הראשון, בשעה שדווקא הכרך השני הוא הנדרש לצורך הקוד. בדרך, עוסקת העלילה בהרחבה גם בדמותו של הצוער הנלהב והנלעג ביגלר, בבלאון הזללן הכפייתי, במארק הכתבן, בטבח האוקולטיסט, בחודאונסקי הקשר, וכמובן בסגן דוב, המוצג כייצוג המזוקק ביותר של טמטום אזרחי וצבאי. משפט המפתח שלו, "אתה עוד לא מכיר אותי. אתה מכיר אותי מהצד הטוב שלי, אבל עוד תכיר אותי מהצד הרע," הפך משפט מפתח מצוטט מאוד מהספר.
בחלקו האחרון של הספר, "המשך התבוסה המהוללת," נשלחים השלם ואנייק ושווייק לחפש מקומות בפֶלשטין. שווייק, כמובן, מחליט שלא להמשיך עם ואנייק במעלה הגבעה, אלא דווקא ללכת "לאורך הנחל, שם צומחים פרחי זכריני." אחרי הכל, הוא טוען, אין זה חשוב מה מורה המפה כיוון ש"כאן זו סביבה כזאת שכל הדרכים מובילות לפלשטין." הם נפרדים ושווייק רוחץ בנחל, נתקל בשבוי רוסי נמלט, לובש את בגדיו ומייד נופל בשבי יחידה הונגרית מצבא אוסטרו-הונגריה.
שווייק מובל בשיירת שבויים, נחשף כ"מרגל," נידון למוות וניצל בטעות ברגע האחרון, כאשר מיחידתו נמסר כי אכן נעדר אצלם חייל בשם שווייק. שווייק שב לגדודו ושם, אחרי שמילא כרסו בגולאש ומעט "יי"ש של יהודים" נפסק הסיפור לפתע. האשק, שהכתיב את הפרקים האחרונים ממיטת חוליו, מת ולא הספיק להשלים את החלק הרביעי ואת שני החלקים הנוספים שתכנן לכתוב.
[עריכה] מבנה הספר
"החייל האמיץ שווייק" בנוי כפיקרסקה: האפיזודות השונות שבו אינן מתקשרות למסכת עלילתית אחת וקיימות במנותק, כשהחוט המשותף העיקרי הוא דמותו של שווייק החווה את ההרפתקאות השונות. גם בתוך פרקי העלילה, בנויות ההרפתקאות השונות של שווייק משורה של אפיזודות נפרדות, הקיימות כמעט במנותק זו מזו.
מבנה זה של הרומן נבע, ככל הנראה, משיטת הכתיבה של האשק, שלא נהג לתכנן מראש על מה יכתוב ונהג להגות את עלילת הסיפורים שכתב תוך כדי כתיבתם. אורך הנשימה של סיפוריו היה של אנקדוטות או סיפורים קצרים, והאשק לא ניסה מעולם לשלב את הדברים בתוך מבנה על כלשהו.
[עריכה] הדמויות בספר
כמעט כל הדמויות ב"החייל האמיץ שווייק" מבוססות על דמויות אמיתיות וברוב המקרים, גם בשמן האמיתי. רוב הדמויות בספר הן קריקטורות נלעגות של נפיחות, רפיסות, צביעות וטמטום, כשעיקר חיצי הביקורת מכוונים כלפי דמויות של סמכות. שלוש הדמויות היחידות הניצלות באופן חלקי מעטו של האשק הן המתנדב לשנה מארק, שווייק והסרן לוקאש.
לוקאש, מוצג על–ידי האשק כמי שלמרות חולשות אנוש כאלו ואחרות מאופיין ביושר אישי וכבוד עצמי. מארק ושווייק משמשים שניהם דמויות בהן ממוזגות תכונות של האשק עצמו. שווייק, כמו האשק, היה מסופח לגדוד ה-91, והיה שותף לו בחיבתו היתרה לשתייה, לסיפור אנקדוטות וסיפורים לאין קץ ואף במבנה גופו ופניו העגלגל והתמים. מארק, מתנדב לשנה כמו האשק, אופיין אף הוא באיוריו של לאדה כאדם עגלגל ותמים למראה, היה אינטלקטואל-למחצה, העוסק בכתיבה (הוא כותב את עלילות הגדוד המהולל) ואף עסק בעבר בעריכת המגזין "עולם החיות," ממש כמו האשק עצמו.
[עריכה] דמותו של שווייק והשפעתו
בתחילת כתיבת הרומן, לא ראה בו האשק דבר החורג ממסכת הסיפורים הקצרים הרבים שכתב קודם לכן. השינוי הפנימי והחיצוני בתפישת חשיבותו של הרומן בא כאשר מקס ברוד, מגלהו של פרנץ קפקא כתב על החוברות הראשונות של שווייק והשווה אותן לענקי סאטירה כרבלה וסרוואנטס. האשק, כפי שכותבת רות בונדי באחרית הדבר לתרגום העברי, הגיב על כך באמירה: "עד עכשיו הייתי אפס. אבל עכשיו, כשיהודי לוקח אותי לידיים, עוד תראו מה שיצא ממני."
שווייק של האשק הוא השורד המושלם: הוא אינו אומר "לא," אינו מתחמק, ולעולם אינו מנסה להתמודד מול מעניו. כניעה היא דרך ההישרדות היחידה בעולם שנטרפה דעתו. נשקו היחידי של שווייק הוא חיוכו התמים, ה"מודיע בהכנעה" התמידי שלו, ונכונותו לבצע כל הוראה שתנתן לו עד קצה גבול האבסורד.
הוא נכון תמיד להכריז על עצמו "אידיוט מושלם" ו"שוטה מוסמך," בדיוק כפי שקבעה הוועדה הרפואית שבדקה אותו, אף שבקשריו עם אנשים שונים, ובייחוד אלו שאינם ממונים עליו, הוא מפגין בדרך כלל גישה מעשית, ועורמה מופלגת. כך, הוא מצליח להערים היטב על הבלש ברטשניידר, אחרי שזה עצר אותו בפעם הראשונה, ואף מוכר לו שורה של מפלצות מעורבות על תקן כלבים גזעיים; כך הוא מפגין בקיאות בהלכות מרמה בגניבה ומכירה של כלבים; וכך הוא יודע כיצד לסכל את כל מזימותיו של הסגן דוב.
דמותו של שווייק, האידיוט התמים שציותו המושלם חושף את טמטומה של המערכת הביורוקרטית שבתוכה הוא מצוי ואת חוסר התוחלת המוחלט שבמלחמה, הפכה לסמל החייל הקטן, הנופל קרבן למסע מלחמה חסר פשר, שאין לו נגיעה כלשהיא אליו. עלילותיו של שוויק שימשו בסיס גם למספר רומנים סאטיריים אנטי-מלחמתיים. המוכרים ביותר הם אולי "הרפתקאות החייל איבן צ'ונקין" של ולדימיר ווינוביץ' ו"מלכוד 22" של ג'וזף הלר.
[עריכה] משפטים מפורסמים
אחד הביטויים המפורסמים שהנחיל הספר הוא "ניפגש בשעה שש אחרי המלחמה". מקור הביטוי הוא בטקסט שאומר שווייק לחברו, ובו הוא קובע להיפגש עימו במסבאה בשעה שש בערב לאחר שתסתיים המלחמה. משפט זה, שנאמר בבדיחות הדעת, משמש כיום כביטוי נפוץ לסיכום וחשבון נפש הנערכים מייד לאחר סיום הארועים (או המלחמה).
[עריכה] תרגומים לעברית
"החייל האמיץ שווייק" תורגם שלוש פעמים לעברית. התרגום הראשון, מעשה ידיו של מ. אבי שאול, יצא לאור ב"ספריית הפועלים" בשנת 1952. הספר תורגם פעם נוספת (עד סוף החלק השלישי) על–ידי חיים אמיר, ויצא בהוצאת "לדורי" (ללא תאריך, ככל הנראה בשנות השישים). תרגום אחרון לספר היה של רות בונדי וחיים איזר, שיצא לאור בשנת 1980 בהוצאת "זמורה ביתן מודן."
[עריכה] שווייק בתיאטרון בישראל
"החייל האמיץ שווייק" הופק כהצגה לתיאטרון עוד בימי חייו של האשק וזכה מאז לעשרות עיבודים. בישראל, הועלתה כבר בשנת 1936 הצגה שהופקה על–פי הספר בתיאטרון האהל. ההצגה, שהתבססה על עיבוד של הספר למחזה על–ידי מקס ברוד, בתרגומו של אביגדור המאירי זכתה להצלחה עצומה, במיוחד בזכות משחקו של מאיר מרגלית, שנתפש בעיני רבים כמגלם המושלם של שווייק. ההצגה הועלתה במשך עשרות שנים למעלה מאלף פעמים. בשנת 1995 הועלתה ההצגה מחדש בתיאטרון הבימה, בתרגומו ובעיבודו של עמוס קינן, כשאת דמותו של שווייק מגלם שלמה בר אבא.
