פרנץ קפקא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ קפקא (3 ביולי 1883 - 3 ביוני 1924), סופר יהודי, תושב פראג (אז בבוהמיה, כיום בירת צ'כיה), מגדולי הסופרים של המאה העשרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
קפקא נולד למשפחה יהודית דוברת גרמנית בפראג, בירת בוהמיה. אביו, הרמן קפקא, היה איש עסקים מתנשא ותואר על ידי בנו כ"קפקא אמיתי" בשל בריאותו, תיאבונו, עוצמת קולו וצחות לשונו. אמו, יוליה, נולדה כבת לבעל מבשלת שיכר מצליח והייתה יותר משכילה מבעלה. קפקא כתב את יצירותיו בגרמנית והתגורר בפראג במרבית שנות חייו.
בשנת 1901 החל ללמוד כימיה באוניברסיטה הגרמנית בפראג, וכעבור שבועיים החליט לעבור ללימודי משפטים. לאחר פלרטוט קצר עם לימודי ספרות גרמנית וחילוקי דעות עם מוריו, חזר ללמוד משפטים, וסיים את לימודיו עם תואר דוקטור ב-1906.
במהלך חייו התקרב ליהדות ולציונות, למד עברית אצל מורה פרטית ואף שאף לעלות לארץ ישראל, אך לא הצליח להגשים את משאלתו מפאת מחלת השחפת שבה חלה. חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה היה שמואל הוגו ברגמן. עבד כפקיד בחברת ביטוח, שבה ראה לא מעט את הניצול וההתעמרות של הביורוקרטיה באזרח הקטן. את זמנו הפנוי הקדיש לכתיבה הספרותית. רוב יצירותיו הספרותיות של קפקא לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על-אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו. בין כתביו אשר פורסמו לאחר מותו נכללים הרומנים שלו "המשפט", "הטירה" ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה.
חייו היו מלאי סבל וכאב, ובכללם יחסיו עם אביו שהיו קשים ומעורערים. טפח מהם מגלה מכתב ארוך בשם "מכתב לאב", שבו מגולל קפקא את טענותיו לאביו. קפקא היה צמחוני מובהק וסלד מאכילת בשר, ויש התולים את מנהגו זה במלאכתו של סבו שהיה שוחט. קפקא נודע כאדם שקשה לו להשלים דברים, ובכלל כך כסופר שקשה לו לסיים את יצירותיו.
פרנץ קפקא מת משחפת ב-3 ביוני 1924, בהיותו בן 41, כשנה לאחר שמצא את אהבתו הגדולה, מהגרת יהודיה בשם דורה דיאמנט.
[עריכה] על חייו וכתיבתו
אף שהיה בעל לבטים, היו כמה דברים בהם גילה נחישות מפתיעה. כמו למשל הארוע בו ארגן לחברו הרצאה בעיר, שבה בסופו של דבר דיבר הוא, על חשיבות היידיש, בהיותו חובב של השפה הזו, או הנחישות בה דחף את ארוסתו להתנדב בבית ילדים, עד שהיא עשתה כן, אף שהייתה פקידה גבוהה במקום מכובד.
יש הרואים דימיון רב בין קפקא לרבי נחמן מברסלב, בביוגרפיה האישית בדרך כתיבתם. שניהם היו עילויים פורצי דרך, שכתבו סיפורים פרודוקסלים ואירוניים שהביאו את הקורא לחשיבה חדשה בחוסר הנוחות שעוררו בו. שניהם מתו בגיל צעיר (רבי נחמן בגיל 38), ושניהם ניסו להתמודד עם בעיות הרוע בעולם, מתוך מחאה מתמדת ואי השלמה איתו.
[עריכה] מספריו
- המשפט
- הטירה
- הנעדר (אמריקה)
- לפני החוק
- מחברות האוקטבו
- סיפורים ופרקי התבוננות
- רופא כפרי ועוד סיפורים
- תיאור של מאבק
- מחקרים על הכלב
- אמן הרעב
- גזר הדין
[עריכה] מכתביו
- מכתבים אל מילנה
- מכתבים אל פליצה
- מכתב לאב
[עריכה] ספרים שהופיעו בעברית
- אמריקה תורגם על ידי יצחק שנהר והופיע בהוצאת שוקן. עוד מהדורה הופיעה בהוצאת מעריב.
- המשפט תורגם על ידי ישורון קשת והופיע בהוצאת שוקן.
- הטירה תורגם על ידי שמעון זנדבנק והופיע בהוצאת שוקן.
- סיפורים ופרקי התבוננות תורגם על ידי ישורון קשת והופיע בשנת 1973 בהוצאת שוקן.
- סיפורים ופרוזה קטנה תורגם על ידי אברהם כרמל והופיע בשנת 1993 בהוצאת שוקן.
- רופא כפרי/סיפורים קטנים הופיע בהוצאת משרד הביטחון.
- רופא כפרי הוצאת עם עובד/ספריה לעם תרגמה אילנה המרמן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רונלד היימן, קאפקא, הוצאת שוקן, 1986
- ארנסט פאוול, חיי פראנץ קאפקא, דומינו, 1990
- פייטרו צ'טאטי, קפקא, הוצאת דביר, 1992
- נתן אופק, קפקא והקיום היהודי, הוצאת צבעונים, 2002
- גוסטב יאנוך, שיחות עם קפקא, ספרית פועלים, 1987
- מרגרט בובר-נוימן, מילנה, עם עובד, 1996
- שמעון זנדבנק, דרך ההיסוס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1975
- מכס ברוד, פראנץ קאפקא ביאוגרפיה, עם עובד, 1972
- פליכס ולטש, פראנץ קאפקא, מוסד ביאליק, 1959
- שמואל הוגו ברגמן, עם פרנץ קאפקא בבית-הספר, ירושלים שנתון לדברי ספרות ואמנות, 1966
- ז'יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: פרנץ קפקא |
- The Kafka Project (אנגלית)
- עיון בסיפור דאגתו של אבי המשפחה, עמלנט
- יחסו של קפקא לבעלי חיים, נעמה הראל
- לפני החוק
