המלחמה הפונית השלישית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלחמה הפונית השלישית הייתה המלחמה האחרונה שהתנהלה בין הרפובליקה הרומאית לקרתגו בין השנים 149 עד 146 לפנה"ס.
[עריכה] הרקע למלחמה
בחוזה השלום שסיים את המלחמה הפונית השניה, נאסר על קרתגו, בין השאר, לצאת למלחמה ללא אישורו של הסנאט הרומאי והוטלו הגבלות על גודל הצי הקרתגי.
הרומאים שזכרו את התנהלותה של המלחמה הפונית השנייה, שבה קרתגו כמעט כבשה והשמידה את רומא, החלו לחשוש מהתאוששותה המהירה של קרתגו ומהאפשרות שזאת תהפוך שום לאיום על שליטה של רומא בים בתיכון. התאוששותה של קרתגו הביאה את הרומאים להבנה שרק מלחמה תוכל לנטרל כל איום עתידי שקרתגו תוכל להווה על רומא, קאטו הזקן, שהיה ממובלי הקו האנטי-קרתגי היטב לבטא את זה שסיים כל נאום עם המלים "ואת קרתגו יש להשמיד".
העילה של רומא לפתיחה במלחמה הגיעה כאשר מסיניסה מלך נומידיה, שהיה בן בריתה של רומא, ניצל את חולשתה המדינית והצבאית של קרתגו והחל לבצע פשיטות על עריה. הקרתגים שלחו תחילה משלחת לסנאט הרומאי שביקשה אישור לפתוח במלחמה נגד נומידיה אולם הם נענו בשלילה.
בנתיים הקרתגים סיימו לשלם את פיצויי המלחמה שהיו חייבים לרומאים בעקבות תבוסתם במלחמה הפונית השנייה וראו את עצמם משוחררים מן ההתחייבויות שלקחו על עצמם בחוזה השלום והכריזו מלחמה על נומידיה בשנת 151 לפנה"ס, היה זה בדיוק העילה שהרומאים חיפשו למלחמה והם בתגובה הכריזו מלחמה על קרתגו בשנת 150 לפנה"ס.
הקרתגים, שלא היו במצב שהיה מאפשר להם לנהל מלחמה על רומא הבינו את טעותם ושלחו שגריר לסנאט הרומאי עם ייפוי כוח מלא לקבל כל תכתיב רומאי, הסנאט הבטיח שאם קרתגו תעביר 300 ילדים קרתגים ממשפחות האצולה לרומא כבני ערובה ותסכים לציית לכל פקודה של הקונסולים שלמותה הטריטוריאליות ועצמאותה לא יפגעו.
הקונסולים שהגיעו לאוטיקה תבעו מהקרתגים להעביר לרשותם את כל ספינות הצי הקרתגי, תבואה ואת כל נשקי הצבא, באין ברירה הקרתגים צייתו לדרישת הרומאים ואז הקונסולים העלו דרישה נוספת: שהעיר קרתגו תיהרס ותושביה יתיישבו מחדש לפחות עשרה מייל לתוך היבשה.
הקרתגים, שהזדעזעו מן הדרישה הרומאית סירבו לה והחליטו להילחם, כל כושר הייצור הקרתגי הוסט למאמצי החימוש מחדש, כל עבד, איש ואישה גויסו לצבא, פסלי האלים ומבני ציבור נהרסו לכדי לספק מתכת למען בניית כלי מלחמה ומסופר שהנשים הקרתגיות אף תרמו את שערן הארוך על מנת ליצור חבלים עבור הבליסטראות ומכונות המלחמה. בסופו של דבר, למרות שמסרה בתחילת העימות את כל נישקה, הצליחה קרתגו לצייר בתוך חודשיים עשרות אלפי כלי מלחמה ולבנות צי חדש בן 120 ספינות.
[עריכה] התנהלות המלחמה
הצבא הרומאי והצי הרומאי התחילו את המלחמה על ידי הטלת מצור על קרתגו, המצור נמשך שלוש שנים שכל ניסיון רומאי להסתער ולפרוץ את חומות העיר הסתיים בכישלון. פובליוס קורנליוס סקיפיו איימיליאנוס, שהצטיין במלחמה כטריבון נבחר בשנת 147 לפנה"ס למשרת הקונסול.
תחת הנהגתו של סקיפיו הרומאים הצליחו לפרוץ אל תוך העיר, קרבות מרים התנהלו על השליטה בכל רובע שכל רובע שהרומאים כבשו נשרף עד היסוד במצוותו של סקיפיו, לבסוף אחרי שישה ימי לחימה, המפקד הקרתגי של העיר עזרובעל הגיש את כניעתו לסקיפיו.
[עריכה] תוצאות המלחמה
מבחינתה של קרתגו תוצאות המלחמה היו הרסניות, מתוך חצי מיליון תושבים רק עשרה אחוז שרדו את המלחמה ואף עליהם גורלם לא שפר מכיוון שנמכרו לעבדות על ידי הרומאים. במצוות הסנאט סקיפיו שרף את קרתגו עד אפר, אדמתה נחרשה ופוזרה עליה מלח וקללה הוטלה על כל אדם שינסה לבנות את העיר מחדש. קרתגו כישות מדינית חדלה להתקיים ושטחה הפך לפרובינקיה רומאית בשם אפריקה.
ניצחונה של רומא במלחמה, ביחד עם מלחמות נוספות שנוהלו באותו הזמן מסמל את הפיכתה של רומא לכוח האימפריאליסטי הראשי בעולם ולשליטה הבלתי מעורערת בים התיכון.
