טריבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

טְרִיבּוּן (בלטינית :Tribunus טְרִיבּוּנוּס), תואר שנחלק על ידי מספר רשויות שיפוטיות ממשלתיות וצבאיות ברפובליקה והאימפריה הרומית. מקור השם בנציגי השבטים ("טריבי"- "שבט"), שלתוכם נחלקו בני רומא העתיקה למטרות הצבעה או מלחמה.

[עריכה] טריבון העם

[עריכה] יצירת המשרה

תפקיד "טריבון העם" (טריבונוס פלביס "tribunus plebis") נוסד, לפי המסורת הרומית, בשנת 494 לפנה"ס, כ-15 שנים לאחר גירוש אחרון מלכי רומא וכינון הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס).

אין ספק שיצירת משרת הטריבון הייתה אחת מהתוצאות של המאבק החברתי בין הפלבים (השכבות הנמוכות ברומא העתיקה) ובין הפאטריקים (האצולה הרומית) והיוותה סוג של פשרה בין שתי המעמדות.

תפקידה העקרוני והבסיסי של המשרה הייתה להעניק לפלבס סוג של הגנה משפטית מפני עריצות האצולה והקונסולים, הגנה על חייהם ורכושם, וייצוג הולם בשבילם במוסדות הרפובליקה שנשלטו על ידי האצולה.

לפי המסורת הרומית, הייתה מרירות רבה בקרב הפלבים בשנים הראשונות אחרי יסוד הרפובליקה בשל פסקי הדין החמורים שנפסקו נגד אלו שהיו שרויים בחובות, ורבים מהפלבס אף איימו בסירוב להיענות לפקודה להתייצב בצבא בעת מלחמה. בשנת 494 לפנה"ס, בעת סכנה של מלחמה לרומא הצליח לגייס הדיקטטור מאניוס ואלריוס את הפלבס למלחמה, בכך שהבטיח להם לפני המלחמה רפורמות נרחבות בחוקי החובות.

בחזרת הצבא המנצח מהקרב,דחה הסנאט הרומי את הצעותיו של ואלריוס, והצבא המאוכזב בהנהגת הטריבונים הצבאים שלו, עזב את העיר, ואיים בהקמת עיר חדשה ובניתוק היחסים עם רומא. הסנאט ויתר, ובתיווכו של ואלריוס (שהיה הראשון שזכה בשם מקסימוס, הודות למאמציו) אוחה הקרע ונוצר תפקיד חדש שנועד להבטיח את ביטחונם ורכושם של הפלבס, ולייצגם- הטריבון העממי (שצמח מהטריבונים הצבאיים).

המחקר המודרני נתון במחלוקת סביב אמיתות תיאור זה, ושנת התרחשותו לפי המסורת הרומית, אולם כמעט כל ההיסטוריונים מסכימים שמשרת הטריבונאט נוצרה לפני אמצע המאה ה-5 לפנה"ס, ושהשגת משרת הטריבונאט על ידי הפלבס הייתה אחד מן השיאים במאבק הבין מעמדי בתקופה המוקדמת של הרפובליקה הרומית.

[עריכה] סמכויות ומגבלות המשרה

הסמכות העיקרית של הטריבון הייתה "קודש-קודשים" (בלטינית "Auxilium"), שמייצג את זכות ההגנה החוקתית מפני פגיעה פיזית או ברכוש, וסמכות "זכות העזרה" ("Ius Xilii Ferehdi") המייצגת את הזכות להגיש עזרה לכול אחד מבני מעמד הפלבים שנפגע מידיהם של מעמד הפאטריקים או מאחד המגיסטרים הרומים.

מאוחר יותר קיבלו לידיהם הטריבונים של העם גם את זכות ההתערבות ("Ius intercessi ohis") שהורחבה בהדרגה לסמכות הוטו (לטינית ל"אני אוסר"), שהיא הזכות לבטל את הצעות בעלי התפקידים או טריבונים אחרים.

לטריבונים היה כוח להעניש כל אדם שניסה להפריע לביצוע עבודתם, והפלבים הושבעו להרוג כל אדם הפוגע בטריבון מכהן, מה שהעניק להם למעשה חסינות מוחלטת (Sacrosanctitas). בנוסף יכלו הטריבונים לשפוט במשפטים פלילים.

הטריבונים היו מחוסרי אימפריום (סמכות שלטונית פיקודית), ובעיקרון חסרי כל סממני שלטון (כמו טוגה עם שולי ארגמן, כיסא קרולי, וליווי של ליקטורים), אך בעלי סמכות רבות ונרחבות שכללו בין השאר גם את היכולת להפסיק את פעילויות הקונסולים, שיתוק מינהל המדינה, כינוס אספות עם, הצעת חוקים, מניעת התכנסויות של הסנאט, וסגירת קופת המדינה לפעילות כלכלת שוטפת.

הטריבון היה יכול למעשה לעצור או לבטל לגמרי, כל פקודה או קריאה שהוצאה מאחד הפקידים לאזרחים (אחרי דיון ותוך כדי הפעלת שיקול דעת).

האידלים (פקידים עירונים שדאגו בין השאר לשיטור, בריאות ואספקת מים בעיר רומא) היו תחת פיקוחם וסמכותם של הטריבונים.

עם הפיכת החלטות אספת הפלבס לבעלות תוקף משפטי הפכו הטריבונים גם ליוזמים עיקרים של חקיקה ברומא, עקב זכותם להגיש הצעות לפני אספת הפלבס.

יש להדגיש שלטריבונים הייתה סמכות שתקפה לשטח העיר רומא בלבד, ומעבר לגבול המייל מסביב לה הם היו, מבחינה חוקית, חסרי כוח. כוחם גם לא חל על הדיקטטורים בכלל, ועל הקונסולים כאשר היו אלו מחוץ לעיר.

הטריבונים ענו לאותם מגבלות חוקתיות כמו שאר המאגיסטרים הרומים של מגבלת הכהונה לשנה, והם נבחרו ב10 בדצמבר כל שנה על ידי אספת העם של הפלבים (Concilium Plebis), כאשר אסור היה להיבחר יותר משנה אחת ברציפות לתפקיד.

עיקרון חוקתי רומי נוסף שהטריבונים ענו לו היה השיתופיות או הקולגיות, כלומר הטריבונים נבחרו במספרים זוגיים (בהתחלה 2, ומאוחר יותר המספר גדל ל-10) וכל טריבון היה יכול לאסור, ולנגוד את השפעתו של חברו לטריבונה, ותוקף סמכותם ואחריותם היה שווה. מספיק שטריבון אחד היה מתנגד להצעת חברו, וההצעה הייתה נופלת.

הטריבונים חויבו להיות פלבים, ועד לשנת 421 לפנה"ס היה זה המקצוע היחיד בממשל הרומי שהיה פתוח להם. בימי הרפובליקה המאוחרת הפוליטיקאי הפאטריקי פובליוס קלודיוס פולצ'ר אומץ בידי ענף פלבי של משפחתו כדי שיוכל לרצות למשרת הטריבון, וזאת עשה בהצלחה.

[עריכה] שינויים בטריבונה לאורך השנים

במהלך השנים הוגדל מספר הטריבונים ל-4 (בהתאמה ל-4 השבטים העירוניים של רומא), ובשנת 450 לפנה"ס הועלה מספר הטריבונים לעשרה.

בשנים הראשונות של קיום המשרה סירבו המגיסטרים הפאטריקים להכיר בטריבונים באופן רשמי, וניסו להימנע מחיכוך איתם, מחשש להתקוממות של הפלבס.

בעת שלטון הדקמוירים בוטל מוסד הטריבונה, אולם חודש לאחר סיומו.

מ287 לפנה"ס קיבלו הטריבונים סמכויות נוספות כגון הזכות לשבת באספות הסנאט, האפשרות לכנס את הסנאט, לחוות את דעתם, ולהציע לפניו הצעות. כמו כן קיבלו זכויות לאסור את מגיסטרים לשעבר, ואף להפעיל במקרים מסוימים את כוחם מחוץ לרומא.

גאיוס גרקכוס שינה לראשונה את העיקרון שאסור להיבחר ברציפות למשרה בשנת 122 לפנה"ס, והצליח להיבחר שנתיים ברציפות.

סולה, בעת הרפורמה החוקתית שלו (שנת 82 לפנה"ס) ביצע קיצוצים נרחבים בסמכויות הטריבון, בין השאר מניעת התקדמותו בסולם המשרות העמדת החוקים שנתקבלו באספות העם תחת פיקוח הסנאט, וצמצום זכות הוטו שלו.

לאחר מותו חזרו בהדרגה הסמכויות הקודמות של משרת הטריבון לתוקף, עד לחזרתה השלמה של המשרה למעמדה הקודם (שנת 70 לפנה"ס)

קיסר רומא הראשון, אוגוסטוס קיסר, קיבל מהסנאט את כל כוחות הטריבון, בנוסף לאימפריום מורחב, ושאר הכוחות שהרעיף עליו הסנאט. ההענקה הרשמית של הכוח הטריבוני העניק למעשה לאוגוסטוס, יחד עם שאר הכוחות, את השלטון ברומא באופן חוקי, ויצרה את המשרה החדשה של שליט האימפריה הרומית, הפרינקפס.

10 טריבונים המשיכו להיבחר כל שנה , בתקופת שלטונו של אוגוסטוס, אולם כיוון שכל הסמכויות של תפקידים היו קיימות גם אצל אוגוסטוס, שנהנה ממשרת טריבון לכול ימי חייו, רוקנה המשרה מתוכנה.

בימיו של טיבריוס הועברה בחירת הטריבונים מאספת הפלבס אל הסנאט.

הטריבונים המשיכו להיבחר לאורך כל תקופת הקיסרות, אולם היו חסרי כוח. ידוע על קיום טריבונים עד למאה החמישית לספירה הנוצרית.

[עריכה] תפקיד הטריבון והשפעתו בפוליטיקה הרומית

בזמן היווצרותה של משרת הטריבון העממי, יעודה היחידי היה להעניק הגנה וייצוג למעמד הפלבס הרומי. עד לשנת 287 לפנה"ס עמדו לרוב הטריבונים בראש המאבק של הפלבים לשוויון זכויות, כאשר בשנה זו נהפכו החלטות אספת הפלבס (הפלביסציט- plebiscitum) לבעלות תוקף של חוקים(lex), אחד מההישגים הגדולים של הפלבס והטריבונים במאבקם החברתי.

מתחילת המאה השלישית לפנה"ס היו הטריבונים בדרך כלל חלק מהמנגנון הרפובליקאי הרומי, ותמכו בשלטון האצולה והסנאט, שהשתמשו במשרת הטריבונה ככלי לשמירת סדרי המשטר ודיכוי מצביאים ומנהיגים שחרגו מהקו הממשלתי והמסורתי של שלטון המדינה.

מימיהם של טיבריוס גרקכוס ואחיו גאיוס גרקכוס (סוף המאה השנייה לפנה"ס) שימשה משרת הטריבונה ככלי פוליטי רב עוצמה בידיה של מפלגת הפופולרים וגורמים מהפכנים אחרים במאבקם באצולה השלטת ובשלטון הסנאט. הטריבונים היו לנציגים עממים מובהקים, אשר לרוב הציעו הצעות פופולריות כגון חלוקת אדמות ותבואה, וניסו לשלול מהסנאט סמכויות מסורתיות שלו ולמסרם ליד אספות העם. הטריבונים לעתים אף הסיתו לאלימות גלויה נגד מעמד האצולה ונציגיו, ותרמו ליצירת כנופיות רחוב מקרב הפלבס, ולפעמים גם עמדו בראשם.

הרפורמה החוקתית של סולה (שנת 82 לפנה"ס) שביצעה קיצוצים נרחבים בסמכויות הטריבון, הייתה חלק מניסיונו להחזיר את מרכז השלטון והכוח בחזרה לסנאט, ולמנוע מטריבונים פופולריים להשתלט על הרפובליקה הרומית.

משנת 70 לפנה"ס, יחד עם חזרת כוחה של המשרה, חזרו גם הסממנים המהפכנים שליוו אותה לאורך המאה הקודמת.

לאורך ימיה האחרונים של הרפובליקה הפכה הטריבונה לכלי בידיהם של מנהיגים צבאים למאבק בסנאט, ומצביאים ופוליטיקאים חזקים כדוגמת פומפיוס הגדול, קראסוס ויוליוס קיסר השתמשו בטריבונים ובפריבילגיות שלהם כדי להשיג את מטרותיהם. קיסר, לדוגמה, פנה בכוח לטריבונים אחר שהסנאט הרומי סירב לאשר חלק מדרישותיו.

תחת משטר הפרינקפס הייתה משרת הטריבון ממוזגת לתחום אחריותו של הקיסר, ואליו עברו גם כל השפעותיה הפוליטיות של המשרה.

תקופת השלטון של חלק מהקיסרים נקבעה על ידי תאריך קבלתם את תואר ה"טריבוניקה פוטסטס", אולם חלק מהקיסרים, כדוגמת טיבריוס, טיטוס, טריאנוס, מרקוס אורליוס ואחרים קיבלו את התואר בזמן שלטון קודמם. מרקוס ויפסניוס אגריפס ודרוסוס השני, למרות שלא היו קיסרים, קיבלו אף הם את התואר.

טריבונים הוסיפו להיבחר בתקופת הקיסרות, אולם למעט לחשיבות הרשמית של המשרה, והיותה חלק הכרחי בהתקדמות במסלול המשרות, הייתה המשרה חסרת חשיבות לגמרי.

[עריכה] טריבונים קונסלרים

במהלך המאה ה-5 לפני הספירה, הלכה וגדלה דרישת הפלבס למנות נציגים משכבתם למשרה הגבוהה ביותר ברפובליקה הרומית, הקונסול. מעמד הפטריקים סירב בכול תוקף להיכנע פעם נוספת, ולוותר על בלעדיותם על תפקיד הקונסול, ולבסוף הגיעו שני המעמדות לפשרה לפיה ימונו מדי פעם לפעם טריבונים צבאיים בעלי סמכות קונסולרית, או בקיצור טריבונים קונסולרים.

הטריבונים הקונסולרים היו בעל אימפריום, אולם חסרי היוקרה של מחזיק משרת אימפריום, והיו בעיקרון בעלי יכולות לפקד על כוח צבאי באופן עצמאי. מספר הטריבונים הקונסולרים נקבע על ידי הסנאט ונע בין-3 ל-8 אנשים כל שנה

הטריבונים הקונסולרים הראשונים נבחרו בשנת 444 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית).

הסנאט הרומי היה אחראי להחלטה אם בשנה מסוימת יערכו בחירות לקונסולים או לטריבונים קונסולרים. לרוב החליט הסנאט על בחירות לקונסולים, וידוע רק על כ-26 טריבונים קונסולרים שנבחרו עד שנת 400 לפנה"ס.

הטריבונים הקונסולרים נבחרו בדרך כלל כאשר רומא הייתה נתונה במלחמה, והסנאט ראה צורך בהעמדת מספר מנהיגים צבאיים עצמאיים בשדה.

בשנת 367 לפנה"ס נבחר הטריבון הקונסולרי האחרון, בעקבות חוק שביטל את משרה זו וחייב שאחד משני הקונסולים שנבחרים כל שנה יהיה פלבאי. שנה לאחר זה (366 לפנה"ס) נבחר הקונסול הפלבאי הראשון.

[עריכה] טריבונים אחרים

[עריכה] טריבון צבאי

מקור משרת הטריבון הצבאי היא עוד בתקופת המלוכה הרומית.

בתקופת הרפובליקה, בכל שנה ה"קומיטיה פופולי טריבוא" (אספת העם כולו) בחרה ב-24 גברים בשנות העשרים לחייהם, בעלי שאיפה סנאטורית, לשרת כטריבון החיילים ("טריבוני מיליטינום"). במסגרת תפקידם נשלחו בקבוצות של ששה לארבעת הלגיונות הקונסולאריים כדי לשמש כמפקדיהם. הטריבונים שימשו בעיקר בתפקידי מטה, שימשו כעוזרי המצביא, והיו אחראים על המשמעת בליגיון, לפעמים הם שימשו גם כמפקדים ישירים של חלקים מליגיון, מיחידות בסדר גודל קוהרטה ומעלה.

לאחר שנבחר הטריבון הצבאי, הוא שירת בצבא בדרך כלל כ-10 עד 5 עונות. לאחר סיום שירותו הצבאי היה יכול האדם ששירת בתפקיד להתחיל במסלולו הפוליטי ברומא, כיוון שמשרת הטריבון הצבאי הייתה (לא ברור אם באופן רשמי או לא) המשרה הראשונה במסלול המשרות.

בתקופת הקיסרות הרומית מונו הטריבונים הצבאים על ידי הקיסר, נוהל שהחל בימי אוגוסטוס. כל ליגיון קיבל שישה טריבונים, כאשר אחד מהם היה מהמעמד הסנטורי (Tribunus legionis latclavius), נבחר על ידי הקיסר מקרב הפרטורים או הקווסטורים. חמשת טריבונים הנוספים נבחרו גם כן על ידי הקיסר, אולם מקרב מעמד הפרשים (Tribunus legionis angusticlavius).

הטריבונים פיקדו על הקוהרטות של כל ליגיון כאשר סדר הכוחות של קוהרטה נעה בין 1000 ל-500 חיילים. הטריבון מהמעמד הסנאטורי היה הבכיר מבין ששת הטריבונים הצבאים בליגיון, וחוץ מפיקודו על קוהרטה, שימש בדרך כלל גם כסגנו של מפקד הליגיון, הלאגט (שגם נבחר על ידי הקיסר).

תפקיד הטריבון הצבאי היה אחד משלושת המשרות הצבאיות שהיו חייבים בני מעמד הפרשים לשרת בהם , על מנת שיוכלו לאחר שירותם הצבאי לשרת בממשל הקיסר.

[עריכה] טריבון האוצר

טריבוני האוצר או הטריבון האיראריי ("tribuni aerarii"), היא שמה של משרה עתיקה שתפקידה לא ברור. לפי גרסה אחת הם היו אחראים לתשלום משכורות לאזרחים במסגרת השבטים הרומים. יש היסטוריונים המסיקים מכך שהם היוו חלק מהבירוקרטיה הלגיונרית, ושכנראה תפקידם היה לשלם לחיילי הלגיונות. סברה זו נתקלת במספר בעייות מכיוון שבתקופת הרפובליקה הרומית המוקדמת לא היה נהוג לשלם לחיילים, והם ראו רווחים כספיים רק כתוצאה מביזה, מה שמעלה ספק בצורך בתפקיד כזה. בנוסף לכך, בתקופה מאוחרת יותר היה תפקיד התקציבי של הצבא מוטל על הקווסטור.

הטריבונים האיראריים החלו להיבחר החל משנת 289 לפנה"ס על ידי אספת השבטים, האנשים שנבחרו לתפקיד הזה היו בעלי שווי רכוש שנע בין 300,000 אלף ל-400,000 אלף סטרצים. כמו כן נראה שמקרב הטריבונים האיראריים נבחרו מושבעים למשפטים.

[עריכה] טריבון קאפיטלי

הטריבונים הקאפיטלים או "הטריבונים של הלילה" היוו סמכות משפטית נוספת ברומא, שנוצרה כתוצאה מהרצון להפחית את העומס ההולך וגובר על המגיסטרים. תפקידם העיקרי היה, שפיטה פלילית של נאשמים מקרב הפלבס, מעצר נאשמים, והוצאה להורג של פושעים מורשעים שנגזר עליהם מוות. המשרה נוצרה בשנת 289 לפנה"ס, כאשר כל שנה נבחרו 3 טריבונים קאפיטלים, לכהונה של שנה, על ידי אספת השבטים.

[עריכה] טריבון מנטאלי

משרה שתפקידה היה לדאוג לטביעת המטבעות של רומא. מחזיקיה נבחרו על ידי אספת השבטים לכהונה של שנה. טיטוס ליוויוס קובע את זמן ייצרת המשרה בשנת 289 לפנה"ס, אולם מחקרים מודרנים מעריכים את זמן יצירתה בסביבות 210.

מוסדות פוליטיים ובעלי תפקידים (מגיסטראטים) ברפובליקה הרומית ובאימפריה הרומית