ויליאם בלייק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם בלייק (28 בנובמבר 1757 - 12 באוגוסט 1827). משורר, מיסטיקן צייר ועושה תחריטים בריטי.
[עריכה] חייו המוקדמים
ויליאם בלייק נולד בלונדון למשפחה ממעמד הביניים. כישרונו האומנותי הורגש ועודד עוד בהיותו צעיר. בגיל 10 התחיל בחריטת תמונות של עתיקות יווניות, שיטה שהייתה מועדפת בזמנו על ציור. ארבע שנים לאחר מכן נהיה לחניך של החרט הנרי באסייר. לאחר שנתיים שלח אותו הנרי להעתיק אומנות מהכנסיות הגותיות שבלונדון. בגיל 21 סיים בלייק את החניכה שלו ונהיה לחרט מקצועי.
ב-1771 נהיה סטודנט באקדמיה המלכותית שבלונדון, אחת ממוסדות האומנות המכובדות בעיר, שם הוא מרד במה שקרא לו "הסגנון הלא גמור" של ציירים אופנתיים כמו רובנס. הוא העדיף את הדייקנות הקלאסית של מיכאלאנג'לו ורפאל.
ב-1782 התחתן בלייק עם קתרין באוצ'ר. קתרין הייתה ילדה ענייה שלא ידעה קרוא וכתוב (היא חתמה על הסכם הנישואין עם X). בלייק לימד אותה קרוא וכתוב ואף חנך אותה בחריטה. בזמנו, ג'ורג' קומברלנד, אחד ממייסדי הגלריה הלאומית האנגלית, נהיה למעריץ יצירותיו של בלייק.
אוסף השירים הראשונים של בלייק, Poetical Sketches, הוצא לאור בסביבות 1783. ב-1788, בגיל 31, התחיל בלייק להתנסות עם "חריטה בטבליות", השיטה בה הוציא לאור את רוב ספריו. השיטה איפשרה לבלייק להדפיס בעצמו את ספריו ולכלול בתוכם איורים וכתב. בין ספרים אלו נמנים:The Book Of Thel, The Marriage Of Heaven And Hell, Songs of Innocence And Experience ו- Jerusalem. ארבעת הספרים הללו הם יצירות אומנות ייחודיות ופריצה רדיקלית, לאו דווקא בסגנון ההדפסה הייחודי אלה בשיח הפואטי והפילוסופי. בלייק ככל הנראה האמין שבעזרת הוצאה לאור עצמית יוכל לחמוק מהרודנות והצנזורה הכנסייתית.
[עריכה] משנתו הדתית והפוליטית

לבלייק הייתה נקודת מבט יחודית על דתו הנוצרית. ב-1789 הצטרף יחד עם אישתו לכנסייה החדשה של המדען השוויצרי עמנואל שווידנבורג. בלייק האמין שהאמת נרכשת על ידי התגלות עצמית, ולא על ידי לימוד. מה שכינה 'החזיונות' שלו היו אולי לא יותר מהזיות, התנסויות שנתנו לו את כיוונו בחיים. חזיונות אלה החדירו בו אמונה איתנה בדרכו האומנותית, אבל גם הובילו אחרים לכנותו מוזר ואף משוגע.
בספרו The Marriage Of Heaven And Hell התחיל בלייק בפיתוח מיתולוגיה משלו, שהכילה שלל רב של דמויות כדוגמת אורק, משיח ו-Urizen, האל הרשע. בלייק אהב את שיריו של ג'ון מילטון וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן-עדן ולגיהינום. התשוקה הזו ליצור מחדש את הקוסמוס היא לב עבודתו. המיתולוגיה שלו תיארה לעתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, לבין חינוך נוקשה וערכים מצד שני. בלייק ראה את עצמו כנביא העידן החדש, וההזדהות שלו עם אהבה חופשית ודמוקרטיה הפכה אותו לגיבור של אומנים מודרנים רבים.
ביצירתו The Last Judgement מסכם בלייק במילים ואיורים את המיתולוגיה שכתב.
[עריכה] יצירותיו העיקריות
ספריו:
- 1788: All Religions are One, There is No Natural Religion
- 1789: Songs of Innocence, The Book of Thel
- 1790-1793: The Marriage of Heaven and Hell
- 1793: Visions of the Daughters of Albion, America: a Prophecy
- 1794: Europe: a Prophecy, The First Book of Urizen, Songs of Experience
- 1795: The Book of Los
- c.1804-c.1811: Milton: a Poem
- 1804-1820: Jerusalem: The Emanation of The Giant Albion
איוריו ביצירות של אומנים שונים:
- 1797: אדוארד יאנג, Night Thoughts
- 1805-1808: רוברט בלייר, The Grave
- 1808: ג'ון מילטון, Paradise Lost
- 1819-1820: ג'ון ואלרי, Visionary Heads
- 1821: ר. ג' תורסון, Virgil
- 1823-1826: The Book of Job
- 1825-1827: דנטה, הקומדיה האלוהית
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
![]() |
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
![]() |