חטיבת עציוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת עציוני (חטיבה 6) היא חטיבה של "ההגנה" שהוקמה בתחילת 1948, ועם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה שלו.
מפקדה הראשון של החטיבה היה ישראל עמיר, אחריו פיקד עליה דוד שאלתיאל ואחריו, מ-1 באוגוסט 1948, משה דיין.
החטיבה פעלה במלחמת העצמאות והופקדה על הגנת ירושלים וסביבותיה. היא נלחמה בעיר ירושלים וסביבותיה, בהרי ירושלים ובצפון ים המלח מול צבא ירדן ממזרח ומצפון ומול צבא מצרים (שהגיע דרך באר שבע וחברון) מדרום וממערב. כשגבר המצור על ירושלים הוזעקה חטיבת הראל של הפלמ"ח, לפריצת הדרך לירושלים ולהשתתף עם חטיבת עציוני בהגנתה. עם הכרזת המדינה ואחר נפילתם של גוש עציון, ישובי צפון ים המלח מדרום ועטרות ונוה יעקב מצפון, הופעלה החטיבה בעיקר במרחב העירוני של ירושלים. למרות נפילת העיר העתיקה, הצליחה החטיבה להגן על שלמותה של ירושלים היהודית.
על התנהלותו הצבאית של מפקד החטיבה, דוד שאלתיאל, בתקופה שקדמה לנפילת העיר העתיקה נמתחה ביקורת חריפה על-ידי דב יוסף, שהיה באותה עת המושל הצבאי של ירושלים. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, שבו תיאר את ארועי מלחמת העצמאות בירושלים, מתח יוסף ביקורת על שאלתיאל על כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה, וטען שלוּ היה עושה כן הוא היה פונה לדוד בן גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת.
ב-18 ו-19 באוקטובר 1948 השתתפו כוחות של החטיבה, יחד עם חטיבת הראל וחטיבת גבעתי, במבצע ההר, שנערך במקביל למבצע יואב. במהלך המבצע הורחבה שליטת צה"ל בפרוזדור ירושלים ונכבש אזור עמק האלה והשטח שעליו הוקמה לימים העיר בית שמש.
ב-21 ו-22 באוקטובר 1948 ערכה החטיבה את מבצע יקב לכיבוש רכס בית ג'אלה שמדרום לירושלים ולפריצת הדרך לגוש עציון והר חברון מידי הצבא המצרי, שכוחותיו, שהגיעו מבאר שבע, שלטו על אזור זה. הכוח לא הצליח במשימתו והמבצע הופסק בלחץ משקיפי האו"ם ונציגי המעצמות.
