חיים מרדכי רומקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיים מרדכי רומקובסקי (1877 - 1944), ראש היודנראט בגטו לודז' במשך כל שנות קיומו (1939-1944). הפך לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה בכלל ובתולדות הגטאות בפרט.

תוכן עניינים 1 רומקובסקי לפני המלחמה 2 פעילותו ומשנתו במהלך השואה 2.1 שלטון יחיד אבסולוטי 2.2 "העבודה למען ההצלה" 2.3 הגירושים 3 מותו של רומקובסקי 4 לקריאה נוספת 5 הערות 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] רומקובסקי לפני המלחמה

רומקובסקי נולד בכפר אילינו שברוסיה ב-1877.

לא ידועה השנה שבה עבר מרוסיה ללודז', אבל ככל הנראה הגיע עם גל של יהודים שביקשו להשתלב בתעשיית הטקסטיל שפרחה בעיר. השכלתו הייתה ככל הנראה יסודית בלבד. לפי העדויות ידע למעשה פולנית ברמה נמוכה והרבה לדבר יידיש (מאוחר יותר פקד שזו תהיה שפתו הרשמית של הגטו). כמו כן ניהל רומקובסקי לפני המלחמה בית יתומים, וטען רבות כי ילדים היו חלק משמעותי בחייו, דבר הנראה לרבים תמוה נוכח גירוש הילדים המפורסם של ספטמבר 1942.

אישיותו הייתה שנויה במחלוקת גם לפני המלחמה. ישנם היסטוריונים שטוענים שעבודתו בבית היתומים הייתה "ג'וב טוב שבו לא יכלו להציק לו^[1]". ישנה אפילו פרשה בה הואשם רומקובסקי בהטרדה מינית בבית היתומים.

במקביל, ניסה רומקובסקי באותן שנים להשתלב בתנועה הציונית. הוא הצטרף למפלגת הציונים הכלליים, ואף נבחר מטעמה להנהלת הקהילה היהודית בלודז', בבחירות שנערכו בשנת 1937. מאוחר יותר הוא הסתכסך עם חברי מפלגתו ופרש ממנה, אך המשיך לכהן בהנהלת הקהילה.

[עריכה] פעילותו ומשנתו במהלך השואה

נוכח היותו חבר זוטר בקהילה היהודית בעיר נשאלת השאלה כיצד נתמנה ליושב ראש היודנראט או "זקן היהודים". התשובה אינה ברורה, ככל הנראה תחת נסיבות מקריות לחלוטין. אגדות שונות הסתובבו במשך השנים בגטו בדבר מינויו. רומקובסקי קיבל כתב מינוי בעל אופי פרסונלי מביבוב, הממונה על הגטו, דבר חריג ויחודי.

[עריכה] שלטון יחיד אבסולוטי

רומקובסקי קיים שלטון יחיד אבסולוטי בהיותו ראש היודנראט ואף נאמר עליו כי "הקים מדינה בתוך מדינה, מיניאטורה פאשיסטית מושחתת^[2]". רומקובסקי קיים סביבו פולחן אישיות, אירגן מצעדי נוער לכבודו ותלה את תמונתו בבתי הספר. ידוע כי התנייד בגטו בכרכרה מפוארת, וכי בראש השנה שלח כרטיסי ברכה מעוטרים בדיוקנו. הוא הקים משטרה יהודית ששמרה על סגירתו של הגטו ומנעה הברחת מזון. רבים רואים במדיניותו זו שיתוף פעולה עם הנאצים.

על פי העדויות, אכן רומקובסקי ניחן בכושר ארגון יוצא מן הכלל, ובזכותו "החיים בגטו דפקו להפליא^[3]". רומקובסקי הצליח לבנות חיים ציבוריים, קהילתיים ולהשליט סדר שלא היה קיים בגטאות אחרים. היו בתי מלאכה, צרכנות ומשטרה. הוא דגל תחילה בתפיסה לפיה אנשי הגטו יעבדו בלי לעורר בעיות ועניין לגרמנים והגרמנים מיצדים ולא יפריעו לחיי הגטו. עם תחילת יישומו של הפתרון הסופי, שינה תפיסת עולמו לתפיסת ה"עבודה למען ההצלה".

[עריכה] "העבודה למען ההצלה"

תפיסה זו הניחה כי עבודת הגטו נחוצה לוורמאכט, הצבא הגרמני. מתוך הנחה זו הסיק שככל שהגטו יהיה יצרני יותר - כך ימנעו הגרמנים מלפגוע בו. בעזרת העבודה, כך קיווה, יוכל למנוע את השמדתו עד סוף המלחמה ולהציל את תושבי הגטו. יש הטוענים שרבים מצעדיו כגון מניעת המסחר עם תושבי חוץ הגטו נועדו כדי לזכות באמונתם של הנאצים. בזכות יוזמתו, ובהתאם לתפיסתו, בנה רומקובסקי רשת תעשייתית גדולה. הדבר התבצע בתיאום עם הממונה על הגטו, אשר שלח לגטו חומרי גלם וקיבל בתמורה מוצרים מוגמרים, מעשי ידי הפועלים בגטו. כך גדל מחודש לחודש היצור בגטו, ומערכות החינוך והתרבות הוחלפו בעוד רסורטים (כינוי למפעלים בגטו). עם הזמן הוקצבו לכל אחד יותר שעות עבודה תמורת פחות שכר, שבקושי הספיק לקנות דבר.

[עריכה] הגירושים

אחת ההחלטות הקשות ביותר איתן היו צריכים ראשי היודנראט להתמודד הייתה הכנת הרשימות לגיורשים מהגטו. רשימות אלו היו שמות שהיו צריכים להגיע כביכול ליישוב מחדש למזרח, והיו בפועל הגירוש למחנות ההשמדה. רומקובסקי החליט שהוא דבק במשימה למרות קשייה, גם לאחר שגילה לאן מיועדים הגירושים. הגירוש הראשון היה כבר בדצמבר 1941, והיה מיועד לחלמנו. תחילה התקבלה פקודה להביא 20,000 יהודים, אבל רומקובסקי הצליח להוריד את המספר ל-10,000. רומקובסקי טען שרק בשיתוף פעולה ניתן להציל חלק מהאוכלוסייה.

הגירוש הבולט ביותר בתולדות הגטו הוא הגירוש שכונה ה-sperre, בספטמבר 1942. בגירוש זה גורשו הילדים מתחת לגיל 10, הזקנים והחולים. לפני הגירוש נתן רומקובסקי את נאומו המפורסם ביותר שבו קרא לאנשי הגטו "תנו לי את ילדיכם".

[עריכה] מותו של רומקובסקי

רומקובסקי נשלח למות באושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, בסוף אוגוסט 1944. גרסה אחת מספרת שהמנהל הגרמני שהכיר בלודז' אמר לו ללכת למישהו באושוויץ ולהגיד את שמו, וכך עשה. האיש, לפי הסיפור, לקח אותו מהטור אל משרדו הפרטי וירה בו.

גרסה נוספת קיימת, האומרת כי נרצח באושוויץ על ידי אסירים יהודים דווקא, כנקמה על שיתוף הפעולה עם הנאצים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• שמואל הופרט, "מלך הגטו, מרדכי חיים רומקובסקי. זקן היהודים בגטו לודז'", קובץ מחקרי יד ושם כרך י"ט ע"מ 99-124. (ירושלים, יד ושם, תשמ"ד)
• מ"ח רומקובסקי: שליטו של גיטו לודז', מאת אווה ששון, 1978.
• מיכל אונגר, לודז' - אחרון הגטאות בפולין, הוצאת יד ושם, 2005.
• טרנק יעושה, יודנראט (ירושלים, יד ושם, תשל"ט, 1972)
• ישראל ביאלוטוצסקי, התנאים בגטו לודז' וחיסולו (תיק מס' 11 של המרכזייה הפדגוגית ביד ושם מסמך: "קע-XI- 16")

[עריכה] הערות

[עריכה] קישורים חיצוניים

• נאומו של חיים רומקובסקי - "תנו לי את ילדיכם"