חימצה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חימצה, Cicer | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 Cicer arietinum |
|||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||
|
חִמְצָה, המוכרת יותר בשמה הערבי חומוס, היא צמח ממשפחת הקטניות. הצמח גובהו 20-50 ס"מ והוא בעל עלים נוצתיים קטנים הנמצאים משני צדדי הגבעול. תרמיל אחד מכיל 2-3 גרגרי חומוס. הפרחים לבנים או כחולים אדמדמים. חימצה זקוקה לאקלים חם ולמעלה מ-400 מ"מ גשם שנתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגים
ישנם מספר זני חימצה אשר תורבתו. הסוגים האירופאים גדולים יחסית (לרוב בקוטר 15 מ"מ) וצבעם לרוב צהוב חיוור. ישנם סוגים אחרים בעלי זרעים שחורים ואדמדמים אשר גידולם רווח כיום. הסוג השחור שימש בעיקר כמספוא למשקים. הסוגים האסיאתיים קטנים יותר (5-8 מ"מ) וצבעם חום כהה. לא ידוע על חימצה הגדלה כצמח בר. החימצה גדלה במזרח התיכון, מערב אסיה, ובהודו.
[עריכה] שימוש למאכל
צורות ההגשה הפופולרית ביותר של החימצה היא כממרח חומוס, המורכב מגרגרי חימצה טחונים, טחינה, שמן זית, מיץ לימון ותבלינים שונים. מאכל נפוץ נוסף העשוי מגרגירי חימצה הוא הפלאפל- קציצה העשויה מגרגרי חומוס טחונים ומטוגנת בשמן עמוק. בעדות אשכנז מקובל המנהג לאכול ארבעס, גרגרי חימצה מבושלים ומתובלים במלח ופלפל שחור, בסעודת השלום זכר לכבוד תינוק שנולד. כמו כן גרגרי החימצה נאכלים גם בסלטים, מבושלים בתבשילים, או נטחנים כקמח. הצמח גם יכול להאכל כירק חי.
[עריכה] היסטוריית התירבות
ישנן עדויות על ביות צמח החימצה בכלי חרס מהתקופה הניאוליתית מאזור תורכיה, מצרים ויריחו. מהתקופה הניאוליתית המאוחרת ישנן עדויות מתסליה, קסנתי, לרנה, ודימיני מסביבות 3500 לפהנ"ס. בצרפת נמצאו עדויות מהתקופה המזוליטית בסביבות 6790 לפהנ"ס.
בתקופת הברונזה נאכלה החימצה חיה ושימשה לקינוחים. הרומאים גם הם גידלו כמה סוגי חימצות. הן נאכלו במרק בשר וכחטיפים לאחר שעברו קליה.
הקיסר קרל הגדול מזכיר בכתביו מ-800 לסה"נ את גידול החימצה באחוזות המלכותיות. הפילוסוף אלברטוס מגנוס הזכיר שלושה סוגים- אדום, לבן ושחור. לדבריו הם יכלו לשמש לצרכים רפואיים, להרביית חלב וזרע, לעירור וסת ושתן ולסייע לאבני כליה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הנחיות לגידול חימצה, מתוך התאחדות חקלאי ישראל.
- ההיסטוריה של החומוס, תולדות החומוס, החימצה והפלאפל באתר חומוס להמונים.
