אוגוסטוס קיסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גאיוס יוליוס אוקטביוס (Gaius Julius Octavius)‏ (23 בספטמבר 63 לפנה"ס - 19 באוגוסט 14 לספירה) היה מייסד השושלת היוליו-קלאודית וראשון קיסרי רומא ובעיני רבים גם החשוב שבהם. משל ברומא 41 שנה, ממועד הפיכתו לפרינקיפס, "ראשון האזרחים", בשנת 27 לפנה"ס, ועד מותו. אוקטביוס, בנו המאומץ של יוליוס קיסר היה זה ששם קץ למלחמות האזרחים של תקופת הרפובליקה, הרחיב את גבולותיה וכונן את "השלום הרומאי", הפקס רומנה, שנמשך עוד מאות שנים אחריו. שם משפחתו המאומץ, קיסר, ותוארו, אוגוסטוס, אומצו כתוארם הרשמי של כל הקיסרים הרומים שבאו אחריו, ועל–ידי ריבוא שליטים אחרים באלפיים השנים הבאות.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 מאבק על השלטון ברומא 1.3 שליט רומא 2 אופיו ומראהו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

אוגוסטוס נולד ברומא תחת השם גָאיוּס אוֹקְטָוינוּס (CAIVS OCTAVIVS) למשפחה ממעמד הפרשים (EQVES). אביו, גאיוס אוקטביוס, היה הראשון ממשפחתו ששרת בסנאט ובכך הפך ל"איש חדש". גאיוס אוקטביוס הגיע לדרגת פְּרָאיְטוֹר (PRÆTOR) ושרת כמושל מקדוניה, אך מת כשהיה אוקטביוס בן ארבע. אמו, אָיטָה (AITA) הייתה בתה של יוליה, אחותו של יוליוס קיסר, עובדה שזימנה לו קשר ישיר עם המצביא הגדול של התקופה.

בשנת 46 לפנה"ס, נטל אוקטביוס חלק במסע הניצחון של קיסר לרומא וזכה באות צבאי, אף כי הוא עצמו לא נטל חלק במסע. שנה מאוחר יותר, כאשר מלאו לו 18, הצטרף אוקטביוס לקיסר בספרד, שם ניהל קיסר את הקרב האחרון בחייו נגד בניו של פומפיוס בקרב מונדה. אוקטביוס, כמפקד יחידת פרשים בלגיון העשירי, שהוצב מאחור כעתודה, הפגין חשיבה מהירה ויצא להלחם באויב כנגד הוראותיו של קיסר, פעולה ששינתה את פני הקרב והעניקה לקיסר נצחון.

קיסר התפעל מתעוזתו וחוצפתו של בן חסותו הצעיר ובמהלך המסע בהיספניה ובחזרה משם הזדמן לשניים לעמוד זה על טיבו של זה. לאוקטביוס הייתה זו הזדמנות נדירה ללמוד על מנהל הפרובינקיות, ניהול מלחמה ומניפולציות פוליטיות ממי ששלט בכל אלו על בוריים. עבור קיסר, הייתה זו הזדמנות לצרף תומך צעיר לפמלייתו.

עם שובו של קיסר לרומא, הוא אימץ את אוקטביוס בהכריזו עליו כיורשו (ראו אימוץ ברומא העתיקה). בעקבות האימוץ ובהתאם לנוהג שינה אוקטביוס את שמו ל"גאיוס יוליוס קיסר אוקטביאנוס". מיד אחרי ביצוע האימוץ, נשלח אוקטביאנוס בהוראת קיסר לאפולוניה שבאיליריה, יחד עם שני ידידיו הצעירים מרקוס ויפסניוס אגריפס וגאיוס קילניוס מאיקנס. שם היה אמור הבן הצעיר להמשיך בחינוכו ולזכות בנאמנותם של הלגיונות במקדוניה בעודו ממתין לבואו של קיסר, שהיה אמור לפקד על הצבא במסע חדש נגד הדאקים והפרתים.

אוקטביאנוס הצעיר היה שחקן זוטר במשחק הפוליטי ברומא ועדיין לא כיהן במשרה ציבורית. קיסר, שהבחין בעליל בפוטנציאל המנהיגותי שלו, התכוון לשנות זאת. באותה עת, נבחר קיסר לדיקטטור לכל ימי חייו (DICTATOR PERPETVVS) ובחר באוקטביאנוס לשרת כסגנו במשרת מגיסטר אקוויטום (MAGISTER EQVITVM), הממונה על הסוסים, החל בשנת 43 לפנה"ס. מותו של יוליוס קיסר זמן קצר אחרי כן היה עתיד לשנות את מסלול חייו.

[עריכה] מאבק על השלטון ברומא

לאחר מות יוליוס קיסר, ב-44 לפנה"ס, מרקוס אנטוניוס שמונה לקונסול, היה האיש החזק ברומא. אנטוניוס חילק משרות ומינה פקידים ככל העולה על רוחו בטענה שהוא מקיים את צוואתו של קיסר. כך הקים לו אנטוניוס אויבים בתוך הסנט.

באותם הימים הגיע לרומא אוקטביאנוס, שהיה בנו המאומץ של קיסר. הוא היה אז בן 19 בלבד וחזר מלימודיו ביוון כדי לרשת את אביו. אנטוניוס סרב לשתף אותו בשלטון, ואוקטביאנוס פנה לצבא בהבטיחו לחיילים משכורות ומתנות; לשם כך הוא מכר את אחוזותיו. אוקטביאנוס הצליח לגרור אחריו צבא רב ואז פנה לסנאט. הסנאט תמך בו חרף גילו הצעיר וקרבתו לקיסר, על מנת להלחם באנטוניוס. קיקרו, שעמד בראש הסנאט, תקף בנאומיו את אנטוניוס, שלח מכתבים לכל האנשים בעלי ההשפעה, לראשי הצבא ולנציבים בפרובינציות.

אנטוניוס נערך למלחמה נגד הברית שכללה את אוקטביאנוס, נציב גליה דקימוס ברוטוס (קרובו של רוצח קיסר) והקונסולים. אנטוניוס הפסיד והלך לגליה. המצב ברומא כעת היה לטובת הסנאט שרצה להמשיך לשלוט ללא טיראנים. אוקטביאנוס הבין שעדיף לו לחבור אל אנטוניוס, ובשנת 43 לפנה"ס כרתו אוקטביאנוס, אנטוניוס ולפידוס מנהיג הצבא בגליה ברית שנקראה הטריאומוירט השני (הראשון היה בין יוליוס קיסר, פומפיוס וקרסוס ב-59 לפנה"ס). אנטוניוס ואוקטביאנוס נכנסו לרומא והרגו את כל מתנגדיהם בסנאט, כולל קיקרו וכ-300 סנטורים. הם נתנו בידי החיילים כוח על ידי כך שהחרימו רכוש וקרקעות ומסרו אותם לחיילים. אנטוניוס ואוקטביאנוס נלחמו נגד קסיוס וברוטוס מייצגי הרפובליקה, בקרב פיליפי הראשון, שם הייתה ידם על העליונה, על אף שמחנהו של אוקטביאנוס, שפרש מן הזירה עקב מחלה (תופעה שחזרה על עצמה לעתים מזומנות בהמשך הקריירה שלו), הוכה על ידי צבאו של ברוטוס. לבסוף הוכו קסיוס וברוטוס שוק על ירך בקרב פיליפי השני, ובא הקץ על הניסיונות להחייאת הרפובליקה הרומית. המונרכיה נכונה כעת בידי אנטוניוס ואוקטביאנוס.

השלטון חולק בין השלושה: אוקטביאנוס קיבל את המערב כולל רומא, אנטוניוס את המזרח כולל מצרים, ולפידוס את אפריקה. לחיזוק הברית ביניהם, נשא אנטוניוס את אחותו של אוקטביאנוס לאשה; אולם היחסים בין השניים התערערו, כיוון שאוקטביאנוס התקרב בהדרגה לאנשי הסנאט ואילו אנטוניוס התרחק מהתרבות הרומית, נמשך אחרי המזרח ההלניסטי ופרש למצרים. אנטוניוס נתן לקליאופטרה ולבניה ממנו פרובינציות רומיות במזרח והדבר הכעיס את אנשי רומא עד כדי כך שהסנט הכריז עליו מלחמה.

בשנת 36 לפנה"ס הדיח אוקטביאנוס את לפידוס משלטון אפריקה והשתלט על הפרובינציות הרומאיות באפריקה.

ב- 2 בספטמבר, 31 לפנה"ס, הביס אוקטביאנוס את ציים של אנטוניוס וקליאופטרה בקרב אקטיום, ליד יוון, בעיקר הודות לכישוריו של שר-צבאו מרקוס ויפסניוס אגריפס ולהתרופפות עצביו של אנטוניוס, שחילותיו נכנעו כמעט בלא לחימה. מאוחר יותר שב אוקטביאנוס למצרים, דרך חצי האי סיני, והפך אותה לפרובינציה רומית. אנטוניוס וקליאופטרה התאבדו שניהם, בטרם עלה בידו ללכוד אותם (התיאור הדרמטי המפורסם ביותר הוא זה של שייקספיר, בטרגדיה "אנטוניוס וקליאופטרה").

[עריכה] שליט רומא

בשנת 27 לפנה"ס, אחרי שהתבסס בהנהגה בתוקף היותו דיקטטור, ומכוח סמכויות אחרות שהוענקו לו, השיב אוקטביאנוס את סמכויותיו "לסנאט ולעם הרומי". הסנאט, מצדו, הפציר באוקטביאנוס להחזיק בשלטון, במידה רבה הודות לאהדה העצומה שזכה לה בקרב כלל האזרחים, לאחר שעלה בידו לשים קץ למלחמות האזרחים שהחרידו את רומא מזה כמה עשורים. התואר אַוּגוּסְטוּס (AVCVSTVS, הנשגב) הוענק לו על ויתורו זה והוא היה לפרינקֶפְס; מעתה ואילך, עמד בראשו של משטר רומאי חדש שהתהווה בהדרגה, הפרינקיפאט, שמאוחר יותר היה לקיסרות הרומית. למרות שלהלכה עלה כוחו של הסנט על הפרינקפס, שכן הוא אישר את מינויו, למעשה הוא היה השליט החזק ביותר בקיסרות משום שהחזיק בצבא.

תפקידו של אוגוסטוס כלל את הנהגת הצבא ואת הרשות להתערב בענייני השלטון (חקיקת חוקים וזכות הטלת וטו). השכר לאנשי הצבא נקבע מעתה בכסף ולא באדמות. אוגוסטוס גם תיקן חוק שהסדיר צבא קבע בגבולות במקום צבא המתגייס בעתות חרום. הוא הציב את רוב החיילים בגבולות הקיסרות ולא שאף להרחיב את הגבולות הקיימים, במקום זאת דאג להגן עליהם. כך הוא לא ניסה לכבוש את ממלכת הפרתיים במזרח; בארמניה מינה מלך כרצונו, אך לא הפך אותה לפרובינציה רומית; בארץ ישראל הוא הכיר בהורדוס כבן ברית של רומא; במערב ביצר את הגבולות לאורך הריינוס ולא ניסה לכבוש אזורים חדשים.

בימי אוגוסטוס פסקו מלחמות האזרחים; הוא ביטל את המסים הכבדים, תיקן דרכים ונלחם בשודדי הים.

מעיר של לבנים הוא הפך את רומא לעיר של שיש, ובנה תעלות לנילוס שבמצרים, מובילי מים וגשרים בדרום גאליה (דרום צרפת), סכרים בנהר הטיבר, ומקדש על הפלטינום ברומא. הוא בנה 82 מקדשים, כמו מקדש הפנתיאון.

הוא בנה דברים נוספים: מרחצאות אגריפה, מקדש נפטון, התיאטרון של מרקלוס, טיילות ומעין שדירת ניצחון-כל אלה היו כמו האמנות של יוון.

ייסד את המסורת של "לחם ושעשועים" שבמסורת זאת התנהלו הצגות שעשוע, קרבות גלדיאטורים (אך לא בקוליסאום, שנבנה עשרות שנים מאוחר יותר)) וגם חיתוך חיות טרף, כלומר, ביתור שלהם.

בימי אוגוסטוס פרחו הספרות והשירה הרומית. עם המשוררים הנודעים בימים אלו נמנו וירגיליוס, הורציוס, טיבולוס, פרופרטיוס ואובידיוס. אחד הסופרים הגדולים של אותה התקופה היה טיטוס ליביוס, שחיבר ספרי היסטוריה מראשית דרכה של רומא ועד ימי אוגוסטוס.

בערוב ימיו נאלץ אוגוסטוס למנות את טיבריוס, בנו המאומץ מנישואיו לליוויה, ליורשו, משנכדיו ובניו האחרים, שקיווה שירשוהו מתו בזה אחר זה (במיוחד גאיוס קיסר הצעיר, שנפצע אנושות במארב בשליחותו למזרח האימפריה, ומת בדמי ימיו). כאחיינו גרמניקוס, היה טיבריוס אמנם מצביא עטור תהילה, אך הפרינקפס הקשיש לא הותיר ספק באשר להעדפתו את בני גרמניקוס, עד למותם.

שמועה היסטורית שמעולם לא גוועה היא שמותם של יורשיו הפוטנציאליים לא היה מקרי, והיו חלק ממזימתה של ליוויה למנות את בנה טיבריוס לקיסר. כחלק ממזימתה זו ייתכן גם שליוויה קיצרה את חייו של אוגוסטוס, בכך שהרעילה אותו לאיטו במשך שנים רבות - מסופר שבמשך 14 שנה מרחה ליוויה את התאנים שצמחו בגנו של אוגוסטוס בחומר רעיל. מנהגו של אוגוסטוס לאכול מהתאנים הביא להדרדרות בבריאותו, ובסופו של דבר למותו.

לפי כתבי סווטוניוס, ציווה אוגוסטוס שיחקקו את תמצית עלילותיו על-גבי לוחות ברונזה. העתקים של הכתובת, הידועה כדו"ח עלילותיו של אוגוסטוס (RES CESTÆ DIVI AVCVSTI), נמצאו בתורכיה.

[עריכה] אופיו ומראהו

אוקטביוס הצעיר היה נמוך קומה ונאה למראה. הוא סבל כל חייו מבעיות שיניים ואף שהאריך ימים (הוא מת בגיל 77, שנחשב מופלג למדי בתקופה זו) הייתה בריאותו שבירה ורופפת כל ימיו. גופו היה מכוסה כתמים ושפע כתמי לידה עיטרו את חזהו ובטנו. אוקטביוס היה נחוש ואף אכזרי כשנדרש לכך, בעימות עם יריבים, והפגין כלפי חוץ התנהגות מוסרית לעילא (הוא מונה לתפקיד כוהן, פונטיפקס, כבר בגיל 16) והגלה מטעמי מוסר את בתו ונכדתו, שתיהן בשם יוליה. בחייו האישיים, נהג גמישות רבה יותר ונהג לבגוד לעתים תכופות באשתו, ליביה דרוסילה, אף שנותר כל חייו מסור לה.

למרות עושרו וכוחו הרב, המשיך הקיסר לגור באחוזתו, וניהל חיי משפחה ומשק בית לדוגמה.

אופיו היה, במיוחד בשנותיו המאוחרות, מתון ונוח לבריות. הוא נהנה מחוש הומור טוב, גם כלפי עצמו, והיה פתוח לשמיעת ביקורת כלפיו. הוא חיבב משחק בקוביות, אך לעתים קרובות עיקר את ההימור שבדבר בהעניקו לאורחיו את הכסף להמר באמצעותו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• צבי יעבץ, אוגוסטוס - נצחונה של מתינות, הוצאת דביר.
• סווטוניוס, חיי שנים עשר הקיסרים, תרגם מרומית אלכסנד שור, הוצאת מסד ת"א
• ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, ע"מ: 567-583
• משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ע"מ: 9-236

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אוגוסטוס

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוגוסטוס

• גבי ליפשיץ, פניו השונות של אוגוסטוס במקורות

קיסרי רומי

מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית

אוגוסטוס קיסר טיבריוס קיסר "קליגולה" קלאודיוס קיסר נירון קיסר גלבה אותו ויטליוס אספסיאנוס טיטוס דומיטיאנוס נרווה טריאנוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס לוקיוס ורוס מרקוס אורליוס קומודוס פרטינקס דידיוס יוליאנוס ספטימיוס סוורוס קרקלה מקרינוס אלאגבאלוס אלכסנדר סוורוס מקסימינוס גורדיאנוס הראשון פופיאנוס ובלבינוס גורדיאנוס השלישי פיליפוס הערבי דקיוס טרבוניאנוס גלוס איימליאנוס גליאנוס קלאודיוס השני גותיקוס קווינטילוס אורליאנוס טקיטוס פלוריאנוס פרובוס קארוס קארינוס דיוקלטיאנוס כלורוס גלריוס מקסימינוס דאיה מקסנטיוס קונסטנטינוס האימפריה הרומית