יהדות גיברלטר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות גיברלטר היא קהילה קטנה מאוד (כ-680 נפש), בדרום חצי האי האיברי במקום בו נמצאת כיום גיברלטר.
למרות קוטנה של הקהילה, מדובר בקהילה "חזקה" (במובן הדתי) ובולטת מאוד, המקיימת את כל מוסדות הקהילה, ובהם חמישה בתי-כנסת, שלושה בתי-ספר (לילדים (מעורב); לבנים בגיל תיכון; לבנות בגיל תיכון), בית-קברות, חנויות כשרות ומסעדות כשרות. כרב המקום מכהן (מאז שנת 1985) הרב חסיד מאנגליה. למעשה זו הקהילה היהודית ה"חזקה" ביותר בחצי האי האיברי. אין במקום ישיבה (בחורים החפצים בכך לומדים בעיקר בישיבת גייטסהד שבאנגליה) אך ישנו "כולל" קטן, שהאברכים שלו (שאינם מבני הקהילה) עוסקים גם בהוראה. רוב בני הקהילה שולטים בעברית.
מנהגי הקהילה דומים בעיקרם למנהגי מרוקו, ואמורים לשקף את מנהגי ספרד שלפני הגירוש.
הבן המפורסם ביותר של הקהילה - והגיברלטרי המפורסם ביותר בכלל - הוא סר יהושע חסן, ראש הממשלה הראשון של גיברלטר. לאחר מלחמת העולם השנייה הנהיג חסן תנועה של גיברלטרים שדרשו שלטון עצמי (מלבד ענייני חוץ וביטחון). בסופו של דבר, נענתה ממשלת הוד-רוממותה לדרישה, ובבחירות נבחר חסן לראש הממשלה הראשון [התואר הרשמי הוא "ראש השרים", ולא "ראש הממשלה"], והחזיק בתפקיד זה שנים רבות. בתו של חסן עלתה לישראל ומתגוררת בירושלים.
היהודים הראשונים שהתיישבו בגיברלטר היו יהודים צאצאים ליהודים שהיו בגירוש ספרד ושהתגוררו בבריטניה.
מסמך מ1356 מראה שהקהילה הגישה בקשה לתשלום כופר לחילות יהודים שנתפסו על ידי שודדי ים. בשנת 1713, בחוזה אוטרכט, קיבלה לידיה בריטניה את גיברלטר כמושבת כתר בריטית ובין הסעיפים נרשם כי ישנו איסור חמור על מכירת נכסי נדל"ן ליהודים או בני דת ישמעאל.
הבריטים שישבו במקום העדיפו הגירת יהודים לגיברלטר ולכן הרשו ליהודים לשבת במושבה זו. בית-הכנסת העתיק ביותר, "שערי שמים", נוסד אז, ופועל ללא שינוי זה כשלוש מאות שנה. לאחר מכן נוסדו גם בתי-הכנסת "נפוצות יהודה", "עץ חיים" ו"אבודרהם", וכן בית-כנסת לילדים בבניין בית-הספר. אז גם נוסד בית-הקברות העתיק של הקהילה, במעלה הצוק, במקום הנקרא עד היום "שער היהודים". כיום אין קוברים בבית-קברות זה, אלא בבית-הקברות החדש, ליד שדה התעופה.
הקהילה היהודית צמחה עד שבסוף המאה ה-18 נפוצה שמועה כי ספרד תכבוש את השטח מידי בריטניה ולכן רבים עזבו את גיברלטר לאיטליה, אנגליה, הולנד ומדינות נוספות.
בשנת 1781 ערכו התושבים במקום פרעות קשים ביהודי גיברלטר שבמהלך נרצחו עשרות מיהודי הקהילה ונשרף בית הכנסת.
במהלך המאה ה-19 זכתה הקהילה לשגשוג וצמיחה והיא רק גדלה לאורך השנים.
במהלך מלחמת העולם השנייה בריטניה הצליחה לשמור על גיברלטר, ומשום כך השואה פסחה על יהודי גיברלטר, אך הפינוי הגדול של תושבי גיברלטר - על-ידי הצבא הבריטי, שנזקק לבתים - לא פסח על הקהילה היהודית. חלק גדול מהמפונים העדיף שלא לחזור, והדבר הקטין מאוד את הקהילה היהודית.
כיום יש בגיברלטר כ-680 יהודים. מבחינה דתית עברה הקהילה תהליך מובהק של "התחזקות", וכיום אין בקהילה נישואי תערובת, חילול שבת בפרהסיה או ילדים הלומדים בבית-ספר לא-דתי (תופעות שרווחו בעבר).
בני הקהילה מתפרנסים בעיקר מהיותה של גיברלטר מרכז סחר בינלאומי ומקלט מס. רבים מהם עורכי-דין, רואי-חשבון וסוחרים בינלאומיים.
היהודים שרים את ההמנון הבריטי בעברית. הם מברכים גם את "בעלה".[1]
