קולוניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולוניה (או מושבה, בעברית - למרות שיש להבדיל בינה לבין "מושבה" ו"מושב" במשמעותן כצורת התיישבות ישראלית) הינה חבל ארץ הנמצא תחת שליטת ישות מדינית המרוחקת ממנו גאוגרפית. במשמעותה המודרנית, קולוניה מתאפיינת על פי רוב בשליטת מדינה זרה על חבל הארץ כתוצאה מכיבוש, המלווה ביישוב מתיישבים מארץ האם תוך קיפוח זכויותיהם של ילידיו המקוריים. המונח קולוניה קשור קשר הדוק למונחים קולוניאליזם ואימפריאליזם.
מקור המונח קולוניה בשפה הלטינית, ומשמעותו המקורית, שטח אדמה שיועד לעיבוד חקלאי. היות ובעת העתיקה נהגו לא אחת להשיג שטחים אלה באמצעות כיבוש ובהמשך יישוב חקלאים בהם, קיבל המונח את משמעותו המוכרת היום. העיר הגרמנית קלן נוסדה על-ידי הרומאים, אשר כינוהה Colonia (וזה גם שמה של העיר בספרדית, איטלקית, פורטוגזית וקטלאנית). בארץ ישראל הייתה מושבה של חיילים רומאים בשם קולוניה שמיקומה בהרי ירושלים בין מוצא למבשרת ציון, השם קולוניה נשמר על ידי שמו של כפר ערבי נטוש בשם קלוניה (Qalunya) שהיה במקום עד אפריל 1948.
ב"עידן האימפריאליזם", שהחל בהקמת האימפריה הספרדית באמריקה במאה ה-15, והסתיים בפירוק האימפריה הבריטית במאה ה-20, נהגו מדינות אירופה, ארצות הברית ואחרות לתפוס שליטה פוליטית בחלק ניכר מהטריטוריות בעולם. המילה "קולוניה" קיבלה את משמעותה כמושג המאפיין טריטוריה מחוץ לגבולות המדינה אך בשליטתה, בה מרבית האוכלוסייה היא "ילידים".
למעשה, מרבית העולם שמחוץ לאירופה היה בשלב כלשהו קולוניה של מדינה אירופית זו או אחרת. כך גם חלק ממדינות ארצות הברית, בעיקר אלה שבחוף המזרחי, אשר החלו את דרכן כקולוניות בריטיות. מרבית מדינות אמריקה הלטינית היו קולוניות ספרדיות. אוסטרליה הייתה קולוניה בריטית, כך גם חלקים ניכרים מאסיה ואפריקה. צרפת אחזה בקולוניות בצפון אפריקה ומערב אפריקה. גם פורטוגל, הולנד, בלגיה ומדינות אירופיות נוספות החזיקו קולוניות מעבר לים, וגם ארצות הברית, לאחר קבלת עצמאותה, הייתה לבעלת קולוניות משלה.
הקולוניות שימשו את מדינות האם לצרכים צבאיים וכלכליים. הן לרוב יושבו במתיישבים מארץ האם, בין אם כאלה שעברו אליהן באופן וולונטרי, ובין אם הוגלו אליהן כצעד של ענישה. אוסטרליה, למשל, החלה את דרכה כ"מושבת עונשין" לעבריינים בריטים. במקביל, ראו בהן השליטים הזרים שטחי השפעה להפצת תרבותם, דתם ושפתם.
ארץ ישראל, אף שהייתה בשליטת האימפריה העותמנית ומאוחר יותר האימפריה הבריטית, לא הוגדרה כ"קולוניה". לא התקיים בה תהליך של התיישבות מארץ האם, ולא ניסיונות להטמעת השפה והתרבות של האימפריה השולטת.
הקולוניות נבדלו זו מזו במידת האוטונומיה שקיבלו לניהול ענייניהן האדמיניסטרטיביים.
תהליך ה"דה-קולוניזציה", או הענקת ריבונות ועצמאות לקולוניות, החל עם מלחמת העצמאות של ארצות הברית לקראת סוף המאה ה-18, והסתיים לקראת סוף המאה ה-20. הדרישה לעצמאות באה בין אם מצד הילידים המקוריים, ובין אם מצד המתיישבים ה"חדשים". עצמאותה של זימבבואה (לשעבר קולוניית רודזיה) בשנת 1980 סימלה את סוף הקולוניאליזם. מספר מועט של קולוניות לשעבר העדיפו, משיקוליהן שלהן, להישאר במעמד "מדינת חסות" של מדינת האם ללא עצמאות מלאה, אך עם זכויות פוליטיות מלאות לתושביהן. גם מרבית הקולוניות שקיבלו עצמאות מלאה, עדיין שומרות על זיקה תרבותית, כלכלית ופוליטית (במידה זו או אחרת) לארץ האם.
