יעקב וסרמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב וסרמן (10 במרץ 1873 - 1 בינואר 1934) סופר יהודי-גרמני. נולד בגרמניה ומת באוסטריה.
יעקב וסרמן נולד בפורת' שבבוואריה, ובגיל צעיר התייתם מאמו. בגיל צעיר גילה עניין בספרות ופרסם קטעי כתיבה שונים בעיתונים. אביו, שהיה סוחר זעיר, לא גילה נכונות לתמוך בשאיפותיו הספרותיו ועל כן וסרמן עבד לאחר סיום לימודיו במשך זמן קצר כשוליה לאיש עסקים בוינה.
וסרמן שירת בצבא הגרמני בנירנברג ואחר שהה בדרום גרמניה ובשווייץ. בשנת 1894 עבר למינכן, שם עבד כמזכיר ואחר כעורך, יחד עם תומאס מאן, בעיתון "זימפליציסימוס" ובהמשך למד משפטים באוניברסיטת מינכן. בתקופה זו הוציא את הרומן שלו, "מלוזינה" והתוודע אל המשוררים ריינר מריה רילקה והוגו פון הופמנסטאל.
משנת 1898 היה מבקר תיאטרון בוינה. בשנת 1901 נשא לאישה את יולי שפייר, שממנה התגרש בשנת 1915. שלוש שנים לאחר גירושיו התחתן שוב, הפעם עם מריה קרלווייס.
אחרי 1906 חי לסירוגין בוינה או באלטאאוזה בשטיריה, שם מת בשנת 1934 לאחר מחלה קשה.
בשנת 1926 נבחר לאקדמיה הפרוסית לאמנות. הוא התפטר בשנת 1933 ובכך הקדים בדוחק את גירושו על ידי הנאצים. באותה שנה נאסרו ספריו להפצה בגרמניה.
יצירתו של וסרמן כוללת שירה, מאמרים, רומנים וסיפורים קצרים.
[עריכה] מספריו שתורגמו לעברית
- טרילוגיה:
- פרשת מאוריציוס (1928), הוצאת עם עובד, 1983, תרגם מ"ז ולפובסקי.
- אטצל אנדרגסט (1931), הוצאת מצפה, תרצ"ד 1933-34, תרגם מ"ז ולפובסקי.
- הויתו השלישית של יוסף קירקהובן (1934), הוצאת מצפה, תרצ"ה, תרגם דב קמחי.
- בעל האווזות (1915), הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985, תרגם צבי ארד.
- קספר האוזר (1908), הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985, תרגם צבי ארד.
- אוטוביוגרפיה: חיי כיהודי וגרמני, (1921).
- זהב קאכאמאלקה, סיפורים, (1928).
- הזהב של פרו/גירונימו די אגליאר תורגם על ידי מ. טמקין והופיע בספרית תרמיל של הוצאת משרד הביטחון בשנת 1967.
