ישראל בן-שלום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל פרידמן בן שלום, (נולד 1925-) רב וראש ישיבת ההסדר נתיבות, דוקטור להיסטוריה ומרצה לשעבר באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון.
==חייו ופועלו==
ישראל בן-שלום נולד בעיירה בהוש שברומניה. בן-שלום הוא נצר לשושלת אדמו"רי רוז'ין, אביו הוא האדמו"ר מבהוש. הוא נינו של המגיד הגדול ממזריץ' ונכדו של האדמו"ר ישראל פרידמן מרוז'ין.
החל ללמוד תורה בהיותו בן שלוש ולאחר מכן למד ש"ס ופוסקים מידיו של מלמד פרטי בן שבעים, שלימד גם את אביו וסבו. כנהוג במשפחות של אדמו"רים רבים, רכש בן שלום השכלה כללית, הוא למד שפות ונבחן בבית הספר המקומי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנס לפעילות ציונית במחתרת.
בתום המלחמה עלה ארצה והצטרף לקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן. בן שלום עבד ברפת, למד תורה ועסק גם בחינוך ובקליטת עולים בקיבוץ ויצא לשליחות ציונית בצרפת. בשובו ארצה הצטרף לקיבוץ סעד שבצפון הנגב, והחל ללמוד לימודים גבוהים בשנות הארבעים לחייו. קיבל את הדוקטורט בשנת תשמ"א 1981 אותו עשה בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. נושא הדיסרטציה היה: "בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה". מנחיו היו הפרופסורים יהושע אפרון ושמואל ספראי. בן-שלום לימד מספר שנים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך עבר להורות באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שם לימד היסטוריה של עם ישראל: בית שני, משנה ותלמוד. הוא המשיך ללמד אף לאחר צאתו לגימלאות. במקביל הורה גם במכללת ספיר שעל יד שדרות. לפני כמה שנים עבר להתגורר בקהילת קיבוץ בית ישראל (קיבוץ) שבשכונת גילה בירושלים שבנו הושע ובתו שרה'לה הם ממקימיו.
לפני שנים מספר עזב את האקדמיה והחל ללמד במכינה קדם צבאית בית ישראל ובבית המדרש בבית ישראל ומאוחר יותר בישיבת ההסדר בנתיבות, ביחד עם הרב דוד אסולין, רב קיבוץ סעד. זוהי ישיבה בעלת שליחות חברתית, בה לומדים תלמידים משכבות חברתיות שונות, מעדות שונות, ומזרמים שונים. שם הוא מורה חסידות, וגמרא ברוח החסידות, בה הוא משלב רקע חברתי והיסטורי.
בנו שמואל בן שלום הקים את ישיבת ההסדר.
תוכן עניינים |
[עריכה] ספרו בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי
זוהי גולת הכותרת של מחקרו של ישראל בן שלום, שגם אם לא היה רב, הרי הוא בבחינת מועט המחזיק מרובה. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, והוא מסכם את מחקריו על בית שמאי ומקומו בהקשר התרבותי וההיסטורי. בספר, בן-שלום מתייחס הן לתקופה שלפני חורבן הבית השני והן לאחריה. הספר חידש רבות ושינה לחלוטין את התפיסה המחקרית לגבי תפקיד בית שמאי בהיסטוריה של היהדות בארץ ישראל. לפי בן-שלום ראו עצמם חכמי בית שמאי כממשיכי המורשת החשמונאית הלוחמת, אשר בהשראתה צמחה האידיאולוגיה הלאומית הקיצונית האקטיביסטית בתקופה הרומית. הדבר מסביר את תמיכתם הנלהבת של חכמים רבים ובראשם רבי עקיבא במרד בר כוכבא. בית שמאי האמינו שעל ידי חזרה בתשובה גורפת של חלק הארי של העם ומאבק לוחמני כנגד רומי, ניתן לשים קץ לשלטון המרושע והאכזר ולהחיש את ימות המשיח. בכך, פיתח בן-שלום את מחקרו של גדליה אלון בנושא. על ספרו זה קיבל את פרס יצחק בן-צבי לשנת תשנ"ד.
[עריכה] ספרו
- בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי. ירושלים: יד יצחק בן-צבי והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשנ"ד 1993.
[עריכה] ספר לכבודו
- אוהב שלום: מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן-שלום. עורכים דב גרא ומרים בן זאב. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2005.
