כביש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כביש הוא נתיב תחבורה סלול - בדרך-כלל באספלט או בטון - המשמש לתנועת כלי רכב. כבישים מהווים רחובות בתוך ערים ויישובים ומחברים בינם לבין רחובות אחרים ובנוסף ישנן מערכות כבישים בין-עירוניות המחברות בין ערים ויישובים מרוחקים, לאורך קילומטרים רבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לבניית כבישים. המפורסמים שבהם הם הכבישים של הרומים והאינקה ששימשו לשליחים. הכביש העתיק ביותר הוא Sweet Track causeway שבאנגליה שנבנה בסביבות שנת 3,800 לפני הספירה. בימי קדם היה עדיף להשתמש בתעבורה ימית מאשר בכבישים, במיוחד בגלל ההבדל בין הקיבולת של עגלה לבין סירה.
במהלך המהפכה התעשייתית נעשתה התפתחות של הכביש:מסילת ברזל. כיום הכבישים מיועדים בעיקר לכלי-רכב בעלי גלגלים. בארצות רבות משתמשים בכביש ככלי יעיל להעברת סחורות.
[עריכה] מאפייני הכביש
מהירות הנסיעה בכבישים משתנה בהתאם לתנאי הדרך ולתוואי שבו הם עוברים. בדרך-כלל, המהירות בכבישים בין-עירוניים גבוהה בהרבה ממהירות הנסיעה בשכונות מגורים.
הכבישים המודרניים כוללים פרט למיסעה (פני הכביש) גם חלוקה לכמה נתיבים המאפשרים תנועה מקבילה או מנוגדת ומסומנים באמצעות קו הפרדה צבוע, מערכות תאורה ומחזירי אור, תמרורים, חצים וסימוני צבע להכוונת התנועה, מדרכות ומעברי חצייה למעבר הולכי-רגל, מצלמות לבקרת תנועה, מערכות ממוחשבות לעדכון הנהגים על תנאי הדרך ותמרורים דינמיים, המשנים את הוראותיהם על-פי החלטת מרכז הבקרה. כחלק מהמאבק בתאונות הדרכים, התוספו לכבישים גם אמצעים שנועדו לצמצם נזקים אפשריים במהלך תאונות דרכים. עם התפתחות מערכות הכבישים, החלו להשתלב בהם גם רכיבי תשתית מתקדמים שונים, כגון גשרים, מנהרות, מפגשי מסילות רכבת, מחלפים-עיליים מרובי נתיבים, כבישים המאפשרים מעבר ספינות ואוניות - באמצעות התרוממות חלקי הכביש שעל הגשרים - מעבר מכוניות מקטע כביש אחד למשנהו באמצעות מעבורות ועוד.
כביש מהיר מיועד לזרימת נפח תנועה גדול במהירות גבוהה. כביש חייב למלא אחר קריטריונים מוגדרים, כדי להיקרא "כביש מהיר".
בשנים האחרונות פותחו בישראל שיטות חדשות לשימור כבישים ולחיזוקם, על ידי מריחה של נוזל ושמו TL-2000 החודר אל תוך האספלט ומרענן אותו, ובכך חוסך את תחזוקת הכביש לשנים רבות.
כביש אגרה הוא כביש שהנסיעה בו כרוכה בתשלום. ישנם כבישי אגרה שבהם מוצבות עמדות-לתשלום לאורך תוואי-הכביש, ורק לאחר תשלום ניתן לנסוע עליו. קיימים כבישי אגרה שבהם התשלום הוא ביציאה מן הכביש, וכן כבישי אגרה שבהם מותקנות לאורך הכביש מצלמות, המאפשרות לחייב את הנהגים בתשלום בעבור נסיעתם באמצעות מנוי או כרטיס אשראי.
[עריכה] הכבישים בישראל
ערך מורחב – כבישי ישראל
תחילת התפתחות תשתית הכבישים בישראל הינה בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1921 הקים שלטון המנדט זרוע הנדסית לביצוע עבודות פיתוח תשתית בארץ, אשר הפכה למחלקה לעבודות ציבוריות (מע"צ) עם סיום תקופת המנדט. מאז פעלה המחלקה תחת משרד התחבורה עד לסגירתה בשנת 2003 בהחלטת ממשלת ישראל והפיכתה לחברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ. כיום עוסקת החברה בתכנון, פיתוח והחזקת מרבית הכבישים הבינעירוניים בישראל, לרבות מחלפים, גשרים וכיוצא באלה. סך שטח הכבישים שנמצא תחת אחריותה הוא 6,500 ק"מ. בראש החברה עומד האלוף (במיל') עמירם לוין. הכבישים בישראל מסווגים לפי כבישים ארציים, בינעירוניים, אזוריים ומקומיים. הכבישים הארציים ממוספרים בספרה אחת (למשל, כביש ארצי מס' 1 - ירושלים-תל אביב), הכבישים הבינעירוניים בשתי ספרות (למשל, כביש מס' 20 - נתיבי איילון), הכבישים האזוריים בשלוש ספרות (למשל, כביש מס' 211 - כביש בנגב המחבר את צומת "מבצע חורב" שעל כביש מספר 10 לצומת "טללים" על כביש מספר 40) והכבישים המקומיים בארבע ספרות (למשל כביש מס' 8900 המחבר בין צפת לראש פינה).
הכבישים הארציים העיקריים הינם:
- מספר 1 - ים המלח-ירושלים-תל אביב
- מספר 2 ("כביש החוף") - תל אביב-חיפה
- מספר 3 - בית חורון-אשקלון
- מספר 4 ("כביש גהה", וגם "כביש החוף הישן" או "כביש חיפה-תל אביב הישן") -ראש הנקרה-חיפה-בני ברק-ראשון לציון-אשקלון
- מספר 5 (חוצה שומרון) - אריאל-תל אביב
- מספר 6 (חוצה ישראל) - כביש האגרה הראשון בישראל. שמו "דרך יצחק רבין". כיום: ואדי ערה-קרית גת. מתוכנן: שלומי-צומת הנגב
- מספר 7 - כנות-חוצה ישראל
- מספר 9 (מתוכנן): מכמורת-חוצה ישראל
הכביש הארוך ביותר בארץ הינו כביש מס' 90, למעלה מ-450 קילומטרים היוצא מטאבה, דרך הערבה, ים המלח, הבקעה והכנרת, עד למטולה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כביש |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כביש |
