כלוביס הראשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כּלוֹבִיס הראשון (Clovis) הידוע גם בשם כְלוֹדוֹבִיק כְלוֹדוֹבֶק או כְלוֹדוֹבִיקוּס (בצרפתית מודרנית: "לואי") (בערך 466 - 27 בנובמבר 511), היה החשוב שבמלכי השושלת המרובינגית. במהלך שנות מלכותו, בין השנים 481 – 511, הפכה ממלכת הפרנקים הסאלים עליה שלט לממלכה החשובה ביותר בגאליה.
כלוביס ירש את אביו, כילדריק הראשון בשנת 481 כמלך הפרנקים הסאלים. הפרנקים הסאלים והפרנקים הריפוריאנים, שכנו מאז אמצע המאה השלישית ממזרח לשפך הריין, ונחשבו אותה עת לאחד השבטים הגרמאנים החלשים מכולם. הפרנקים לא פלשו עמוק לתוך שטחי האימפריה הרומית, כפי שעשו קודם לכן שבטים גרמאנים אחרים כמו הונדלים, הלומברדים, הויזיגותים. הם נותרו צמודים לנחלותיהם המקוריות וחדרו מעט דרומה עד נהר הסום.
אחרי הכתרתו למלך התעמת כלוביס בשנת 486 עם סיאגריוס, המושל (דוקס) הרומי האחרון בחלקה הצפוני של גאליה, ששלט בשטח דרומית ומזרחית מסואסון עד נהר הלואר.
אחרי ניצחונו כרת כלוביס ברית עם האוסטרוגותים באמצעות נישואי אחותו, אָוּדוֹפְלֵדָה, למלכם, תאודוריק הראשון. לאחר מכן, פנה כלוביס להלחם בתורינגים ממזרח לממלכתו (491) וכרת ברית גם עם הבורגונדים באמצעות נישואיו בשנת 493 לקלותילדה אחייניתו של גונדבאד מלך הבורגונדים. קלותילדה הקתולית קיבלה מכלוביס אישור לטבול את בנם כקתולי, ועודדה את כלוביס להמיר את דתו בעצמו.
מאוחר יותר (496 ו-502) הסתייע כלוביס במלכים פרנקים אחרים כדי להביס אל האלאמנים בקרב טולביאק ולהשתלט על ממלכתם במעלה הריין (שווייץ ומזרח צרפת של היום).
בעקבות קרב טולביאק, וככל הנראה גם בהשפעת קלותילדה, החליט כלוביס להמיר את דתו לנצרות. טבילתו בוצעה על–ידי הבישוף רמיגוס בריימס, ככל הנראה ביום חג המולד של שנת 497 או 498, כשעמו נטבלים חגיגית גם אחותו אלבופלדיס ושלושת אלפים מחייליו. כלוביס בחר בהמרה מפגניות לזרם הקתולי, בניגוד לשאר המלכים הגרמאנים שדבקו באמונה האריאנית. כלוביס יצר בכך, בניגוד לנוהגו של תאודוריק במקביל, איחוד בין הפרנקו-רומים בגאליה ובין הגרמאנים והכין בכך את הקרקע לאיחוד הממלכה וריכוז הסמכויות בה ביד אחת, כשהשליט העומד בראש המדינה הוא גם "מגן האמונה". לפי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס, נמנע כלוביס מהנוהג לחלק את האדמה בין הכובשים וחילקה באופן שווה בין הגרמאנים לפרנקו-רומים. כל האנשים החופשיים בממלכה, רומים או גרמאנים במוצאם, נקראו מעתה פרנקים והיו נתינים שווים זה לזה.
כלוביס המשיך בניסיונות להרחבת ממלכתו. בשנת 500 התערב בעימות בין המלכים הבורגונדים גונדובאד מוינה וגודגיזיל מז'נבה. הוא תמך באחרון וסייע לו להביס את גונדובאד בקרב דיז'ון, אך אחרי שנסוג משם שב גונדובאד, כנראה בסיוע ויזיגותי, וכבש את וינה פעם נוספת.
לאחר מכן, פתח בשנת 507 במסע כנגד אלאריק השני מלך הויזיגותים, ששלטו אז בשטחי אקוויטניה. במאבק עם הויזיגותים, זכה כלוביס לסיוע מצד הארמוריקנים, תושבי אקוויטניה ולעידוד מצד הקיסר הביזנטי אנסטסיוס הראשון, ששאף לפגוע בכוחו של תיאודוריק מלך האוסטרוגותים באמצעות חיסול בן בריתו. כלוביס חצה את הלואר והצליח להביס ולהרוג את אלאריק בקרב ווגלדנסיס (ווּאלה של היום). הויזיגותים המבוהלים נמלטו דרומה והפרנקים השתלטו על ממלכת הויזיגותים עד לפירנאים ולנהר הרון. כאן, מנעו כוחותיו של תיאודוריק מכלוביס להגיע לחופי הים התיכון ולכבוש את ארל ופרובנס.
פעולה חשובה של כלוביס באותה עת הייתה המסע השיטתי שלו, אחרי ניצחונו בווגלדנסיס,[1] לחסל את כל השליטים ומלכי המשנה (reguli) הפרנקים. כך פעל לחיסול ממלכתם של זיגיברט ובנו כלותריוס בקלן, חיסל את כרריק ובנו מטונגרס, את רגנקאירה, ואחריו ריקאירה וריגנומיר מקמבראי.
אחרי ניצחונו זה ביצע כלוביס צעד נוסף בעל חשיבות לעתיד כאשר קבע את בירתו בפריס וייסד בה מנזר על שם פטרוס ופאולוס, במקום בו שוכן היום בניין הפנתיאון. כלוביס הוכיח כאן כי יכולתו כשליט לא הייתה פחותה מכשרונו ככובש. מבסיסו בפריס חילק כלוביס את המדינה למחוזות, שבעיר הבירה שנקבעה להם מונה שליח מטעמו (comites) מבין האריסטוקרטיה הגרמאנית או הפרנקית. כלוביס הביא בנוסף להעלאתו של החוק הגרמאני הסאלי (לקס סאליקה) על הכתב, וערך בו שינויים והתאמות לתנאי החיים החדשים. כלוביס גם ניסה, זמן קצר לפני מותו, לערוך רפורמה במבנה הכנסייתי. הוא קרא לכינוס ויעוד (סינוד) של הבישופים הגאלים באורלאן, כשמגמת הרפורמה היא חיזוק הקשרים שבין השלטון החילוני לדתי בשטחי שלטונו.
לפי גרגוריוס מטור, מתעד חייו של כלוביס, הוענק לכלוביס תואר קונסול על ידי אנסטסיוס הראשון, קיסר, אך לטענה זו אין אישור ברשומות הקונסולים ואם אכן היא אמת, היה התואר לשם כבוד בלבד שהוענק לכלוביס ככל הנראה אחרי ניצחונו על הויזיגותים.
כלוביס נפטר ב-511 ונקבר בכנסיית השליחים אותה הקים, שהפכה זמן קצר מאוחר יותר לכנסיית סן ז'נבייב. הסרקופג של כלוביס נותר בסן ז'נבייב עד המהפכה הצרפתית, ואז נפתח על–ידי המהפכנים ושרידיו פוזרו לכל עבר.
לאחר מותו של כלוביס חולקה הממלכה בין בניו: תאודריק הבכור, ושלושת בניה של קלותילדה: כלודומיר, כילדברט וקלוטאיר. הם חילקו ביניהם את ממלכת אביהם, בהתאם למסורת הגרמאנית, וקבעו את מרכזיהם בפריס, אורלאן, סואסון וריימס.
[עריכה] הערות
1. ^ כך לפי גרגוריוס מטור. המקורות בנושא זה נוצרו בתקופה מאוחרת יותר והם רוויים בהטיות תעמולתיות המנסות לתאר מלכים אלו כחוטאים, בוגדים או פחדנים. לפי סברות אחרות, ההשתלטות על ממלכות הפרנקים התבצעה בשלב מוקדם הרבה יותר, זמן לא רב אחרי שהשתלט כלוביס על שטחי סיאגריוס ב-486.
