לאופולד קרקואר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאופולד קרקואר (1890 - דצמבר 1954), אדריכל, וצייר. אחד מהאדריכלים הבולטים אשר פעלו בארץ ישראל מאמצע שנות העשרים. כמו כן, היה צייר פורה והציג ציורים ורישומים בתערוכות בישראל ובחו"ל.
נולד בוינה שבאוסטריה. למד בבית הספר הטכני הגבוה ובאקדמיה הקיסרית לאמנויות פלסטיות בוינה. עד מלחמת העולם הראשונה עבד במשרד תכנון מקומי ובזמן המלחמה שרת ביחידה טכנית בחזית האיטלקית. ב-1919 הציג בתערוכה בוינה, שם פגש את גרטה וולף אשר הציגה גם היא בתערוכה והם נישאו. בשנים 1920-1921 השתתף בתכנון בנין הפרלמנט בבלגרד. ב-1924 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד במשרד התכנון של אלכסנדר ברוואלד בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ופתח משרד פרטי. הרבה לתכנן בתים פרטיים, בירושלים ומחוצה לה, והיה מהמתכננים הבולטים בהתיישבות העובדת ותכנן בה חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים. כמו כן עסק בתכנון תוכניות מתאר. היה מהאדריכלים הראשונים שהביאו את הזרם המודרני באדריכלות לארץ ישראל, זרם אשר נמנע במכוון מאלמנטים קישוטיים ושאף לפונקציונליות מירבית. הושפע במיוחד מהאדריכל אדולף לוס, שהיה גם מבאי ביתו בוינה.
רוב עבודתו של קרקואר בתחום הציור התמקדה ברישום פחם. חלק גדול מרישומיו עוסקים בירושלים ובנופיה. עבודותיו נמצאות גם במוזיאונים באמסטרדם, במינכן ובציריך.
בין עבודותיו האדריכליות הבולטות:
- "בית בונם" ו"בית קישר" בשכונת רחביה בירושלים
- "בית בועזסון" בשכונת בית הכרם בירושלים
- בית אוסישקין בקיבוץ דן
- חדרי אוכל בקיבוצים בית אלפא, תל יוסף
