מדענות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מדענות (Scientism) - כינוי להשקפה אפיסטמולוגית, המשליכה מן הידע המדעי לתחומים שאינם מדעיים, או חולקת על ידע שמקורותיו אינם מדעיים.

ישנם אנשי מדע ואחרים שעצם הגדרת המדענות או הכינוי שניתן לה אינו מקובל עליהם, אם משום שהם אינם מבחינים בין המדע והמדענות, ובעיניהם ההשקפה המכונה "מדענות" היא עמדת המדע עצמו, ואם להיפך, משום שהם סבורים שגישת המדענות מופרכת לחלוטין, אינה מדעית, או אינה קיימת כלל, ועל כן עצם קריאתה על שם המדע מהוה עלבון למדע.

האבחנה בין מדע למדענות משמשת רבות תאולוגים ופוסט-מודרניסטים לצורך הגנה על עמדותיהם, הנתפסות לעתים כבלתי מדעיות.

[עריכה] הגדרת המדענות

הגדרתה של המדענות אינה חד משמעית, ולכן נמצא לא אחת שמדענים שהסתייגו ממנה מפורשות (ואף האשימו אחרים בנטייה למדענות), הוצגו בעצמם כבעלי השקפה כזו על ידי אחרים. על כל פנים, כמעט בכל דרך בה נגדיר את המדענות, יהיו לה תומכים ומתנגדים לא מעטים.

ככלל, ניתן לראות את המדענות כהשקפה המייחסת למדע יכולת השגה גבוהה מן המקובל, או המתעלמת מאחת מ"חולשותיו" העיקריות של המדע -

המדע נשען על הנחות יסוד שאינן בנות הוכחה. כבר הוכח שהנחות אלו הכרחיות לקיום המחקר המדעי, אך לא ניתן להוכיח שהן נכונות אבסולוטית (כלומר, אי אפשר להראות שאי-אמונה בהן היא שגויה).
קיומן של שאלות בלתי פתורות. לעתים מבקשים אנשים לענות על שאלות שהמדע לא פתר, או אינו יכול לפתור באופן חד משמעי, בתשובות שאינן מדעיות. אף כאן, אם כי לא ניתן לבחון את נכונותן של תשובות אלו (ובדרך כלל אף אין המדע צריך להתייחס אליהן כלל), פעמים רבות אין אפשרות להוכיח שאינן נכונות.

בין ההשקפות המוגדרות כמדענות ניתן להבחין בשתיים אופייניות:

בדרך כלל תגרוס המדענות שהנחות היסוד של המדע (וממילא, גם השיטה המדעית) הן אמת לאמיתה, ועל כן הן תקפות גם כאשר עוסקים בתחומים שאינם מדעיים.
השקפה זו רואה במדע, בתאוריה המדעית ובשיטות המחקר המדעיות, מקור מידע לגיטימי יחיד לכל תחומי הידע והמחשבה האנושיים, לרבות תחומים שלא ניתן להגיע בהם לידיעה אובייקטיבית. יש מאנשי השקפה זו המבקשים להחיל את התאוריות והשיטות המדעיות אף על תחומים שאינם מבוססים כלל על ידע כי אם על דעה, אמונה ותחושה סובייקטיבית, כגון מוסר, דת ואמנות.

בצורתה הקיצונית יותר, גורסת המדענות שדברים שלא הוכחו, בהכרח שאינם קיימים. עמדה זו מיוחסת, למשל, לפילוסוף האוסטרי לודוויג ויטגנשטיין (בספרו חקירות פילוסופיות, 1922), אם כי הוא עצמו התכחש לה.
גישה זו אינה מקובלת על רוב אנשי המדע, שכן הגישה המדעית המקובלת ביחס לעניינים שלא הוכרעו על ידי המדע היא הספקנות (או, כפי שכינה זאת תומס הנרי הקסלי - אגנוסטיות), שאינה קובעת כל עמדה לגבי דבר שקיומו או אי קיומו לא הוכחו, או אינם ניתנים להוכחה. מדענים התומכים בגישה האגנוסטית עשויים להחזיק, לכשעצמם, בכל אמונה, למשל - להאמין שאלוהים קיים או שאינו קיים, אך הם מכירים באי יכולת המדע לפתור שאלה כזו. הם יכולים גם להאמין בקיומם או באי קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ, אך הם מכירים בכך שהמדע טרם פתר שאלה זו.
יתירה מזו: גישה זאת סותרת את עצמה, משום שהמדע לא הוכיח מעולם שדברים שלא הוכחו אינם קיימים.

[עריכה] המחלוקת סביב המדענות

רבים מאנשי המדענות, מעבר לאמונתם ששיטתם היא נכונה ומדעית, נוטים לחלוק על עצם האבחנה בין מדע ומדענות, מאחר והם סבורים שעמדתם היא עמדתו הטבעית של המדע והיא חלק בלתי נפרד מן המדע ומן השיטה המדעית. את שלילת המדענות הם יציגו לעתים קרובות כפוסט מודרניזם הפסול לטעמם מכל וכל, כדמגוגיה של אנשי דת, או כמי שאינה קיימת כלל, לפי הענין.

מתנגדי המדענות, לעומתם, רואים במדענות עצמה מעין דת, המבוססת על אמונה אי-רציונאלית בהנחות פסבדו-מדעיות. אחרים סבורים שהמדענות היא דוקא אמונה לגיטימית, אם כי אינה "מדעית" יותר מאמונות אחרות ואל לה לטעון לכתר המדעיות.

אלו ואלו יטענו שחוסר האבחנה בין מדענות ובין המדע, ובפרט ייחוס ידיעה מקיפה וטוטאלית למדע, מעיד על חוסר הבנה מוחלט של משמעות המדע; שכן, להבדיל מאנשי דת ואחרים הסבורים או טוענים כי בידם הידיעה הטוטאלית, המדע אינו מתיימר לידיעה מוחלטת. נהפוך הוא, המדע נמצא בחיפוש מתמיד אחר ידיעה טובה יותר ואחר הבנה ברורה יותר של העולם. תולדות המדע רצופות במהפכות מדעיות, שבהן תאוריה מקובלת הוחלפה באחרת, טובה הימנה.

קרל סייגן עומד על כך בספרו עולם רדוף שדים - המדע כנר בעלטה: "אולי האדם משתוקק לוודאות מוחלטת; אולי הוא מייחל לה; אולי הוא מתיימר, כפי שמתיימרים חסידי דתות מסוימות, כי כבר זכה בה; אבל תולדות המדע - ומכל השיטות להשגת ידע שהאדם מסוגל לרדת לעומקו, המדע הוא בפירוש המוצלח ביותר - מלמדות אותנו שלכל היותר אנו רשאים לקוות לשיפורים הולכים ונמשכים בהבנתנו, ללימוד משגיאותנו, להתקרבות אסימפטוטית אל היקום, אבל בידיעה מראש שהוודאות המוחלטת תישאר לצמיתות מחוץ להישג ידינו." (עמ' 40 במהדורה העברית)