מהפכת סדום ועמורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהפכת סדום ועמורה הוא סיפור מקראי (בראשית פרקים יח-יט) ידוע על הריסתן של ארבע ערים בידי אלוהים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תוכן הסיפור
בתקופת המקרא היו חמישה יישובים: סדום, עמורה, אדמה, צבֹיים וצוער שחטאתם "כבדה מאוד" ועל כן החליט האל להשמיד את הערים על יושביהם. חטאם לא נאמר בפירוש בסיפור, אך ניתן ללמוד שהם התאפיינו בפריצות מינית, והתעללות בכל זר שהגיע לעירם. בספר יחזקאל מובא שחטאת סדום הייתה בחוסר מתן צדקה.
ה' גילה זאת לאברהם אבינו, אך הוא מאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל משא ומתן ארוך עם אלוהיו על מנת שזה יניח לערים ולא יחריבם. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). אברהם שאל אותו האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. לאחר שלא נמצאו בה 50 צדיקים הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה (בקפיצות של 10) עד אשר הגיע למספר עשר, ואז הפסיק בנסיונות השכנוע.
לאחר הדיון, ביקש אלוהים מאברהם להוציא משם את לוט בן-אחיו ובני-משפחתו, שהתגוררו בסדום כדי שלא יפגעו בשל זעם השמיים. בבוא המלאכים לסדום, הפציר בהם לוט להתארח אצלו ואף כיבדם בסעודה נאה, אולם תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת שיוכלו לאונסם[1]. כדי לצאת, הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים") וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. כך עשה לוט, ובעוזבו את העיר החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה ואלה נחרבו כליל. אשת לוט, שנתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, הימרתה את פי ה' והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח.
[עריכה] משמעות הסיפור
ישנן כמה אפשרויות להסביר את המטרה המחשבתית או המוסרית של הסיפור.
[עריכה] צדקת האל וחשיבות אמונת האדם בו
אלוהים מורה על גזירה הנראית ל"אדם הפשוט" (אברהם) כנוראית, אברהם מתווכח איתו, אך לבסוף מסתבר שאלוהים צודק למרות שהגזירה קשה. כמו כן, מודגשת חשיבות אמונת האדם באלוהים לא רק במצוות הגדולות אלא גם בקטנות - הפיכת אשת לוט לנציב מלח על שהסתכלה לאחור.
[עריכה] האדם צריך להפעיל ביקורת על מעשי ה'
למרות שמדובר בסדום, עיר שחטאתה גדולה מאוד, אברהם מתווכח עם ה' ומשתמש בביטויים חריפים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". בכך שה' מקבל את דרישתו ולא מגיב שעל אברהם להכנע בפניו, נלמד שהאדם צריך להפעיל את מוסריותו גם כלפי מעשי האל, בתנאי שהוא מאמין בו ובצדקתו (שופט כל הארץ).
[עריכה] משמעויות נוספות
דבר נוסף שאפשר ללמוד הוא מההשוואה לסיפור המבול שמקביל לספור סדום ועמורה, רק בקנה מידה גדול יותר - הרס העולם במקום הרס מספר ערים. גם כאן אלוהים משמיד את הרשעים ומציל את הצדיקים. ההשוואה מציגה את נח באור שלילי, הואיל ונח אינו מתווכח עם ה' ואינו מנסה להציל את דורו, בניגוד לאברהם.
יש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לל"ו צדיקים, שכפי שאברהם מתווכח עם אלוהים על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים (ליתר דיוק 36 צדיקים) בשביל לקיים את העולם. אמנם, ה' מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין. אברהם מבקש תחילה עשרה אנשים לכל עיר, ובסוף עשר לכולן.
אין דעה אחידה לגבי השאלה האם הסיפור הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן ארע.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (בראשית י"ח, ט: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאֵם אלינו ונדעה אתם")
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- גשר - מפעלים חינוכיים, פרויקט מקרא-גשר להוראת התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים: מקרא-גשר
