מהפכת פברואר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהפכת פברואר של 1917 ברוסיה הייתה השלב הראשון במהפכה הרוסית. תוצאתה המידית הייתה ויתורו של הצאר ניקולאי השני על הכס הרוסי.
המהפכה חבה רבות לאי-שביעות-הרצון מדרך ניהול המדינה בידי הצאר, ובעיקר מהשתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה. המהפכה התנהלה בדרך של נטילה חסרת-דמים של סמכויותיו של הצאר. המשטר החדש הורכב מברית בין ליברלים לבין סוציאליסטים שרצו להחיל רפורמה פוליטית וליצור רשות מבצעת ואספה נבחרת שייבחרו באופן דמוקרטי.
במחצית הראשונה של חודש פברואר מחסור במזון גרם למהומות בבירה, פטרוגרד. ב־18 בפברואר (על פי הלוח היוליאני הישן, 3 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) עובדי בית החרושת הגדול בעיר, "בית חרושת פוטילוב", הכריזו על שביתה; השובתים פוטרו וכמה חנויות נסגרו, מה שגרם לחוסר-שקט במפעלים אחרים. ב־23 בפברואר (לפי הלוח היוליאני. ב־8 במרץ לפי הגרגוריאני) התקיימה שורה של פגישות ואסיפות לרגל יום האישה הבינלאומי, שהפכו בהדרגה לפגישות בעלות אופי פוליטי וכלכלי. אלה המשיכו לאורך הימים הבאים. גדוד גדול של חיילים נשלח על מנת לדכא את ההתקוממות, אך רבים מן החיילים ירו בקציניהם או ערקו והצטרפו למתקוממים. היה ברור כי הצאר איבד כמעט לגמרי את השליטה במדינה. מקורביו פנו אליו במענה לוותר על הכס לטובת אחיו, מיכאיל. הצאר ניקולאי השני נשמע להם, ויתר על כסו ב־2 במרץ (לוח יוליאני, 15 במרץ לוח גרגוריאני), אך מיכאיל סרב לקבל עליו את המלוכה. בנקודה זו, כאשר מוסרות השלטון בלאוו הכי כמעט והותרו, איבדה המלוכה את שארית סמכויותיה, ואלו עברו לידי ממשלת המעבר.
ממשלת המעבר שהחליפה את הצאר הונהגה בתחילה על־ידי אריסטוקרט ליברלי, הנסיך גיאורגי ייבגנייביץ' לבוב. לאחר שממשלתו כשלה, הוא הוחלף בידי הסוציאליסט אלכסנדר קרנסקי. בזמן ששמר על מעורבותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה, לא הצליח קרנסקי להתמודד עם הבעיות מולן עמדה רוסיה. לחץ מימין (מצד כוחות כדוגמת אלה שעמדו מאחורי פרשת קורנילוב, שביצע הפיכה צבאית כושלת שהתחוללה בתקופה הזו) ומשמאל (בעיקר מידי הבולשביקים) הטיל קשיים רבים על הממשלה. ב־1 במרץ 1917 פרסם ה-"סובייט של פטרבורג של נציגי הפועלים והאיכרים" את "הוראה מס' 1", שהורתה לצבא להישמע להוראותיה במקום לאלו של ממשלת המעבר. בסופו של דבר, ממשלת המעבר הוחלפה בכוח במהפכת אוקטובר.
[עריכה] ראו גם
- מהפכת אוקטובר
- אלכסנדר קרנסקי
- גיאורגי ייבגנייביץ' לבוב
- פרשת קורנילוב
