מונדיאל 1966
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| גביע העולם בכדורגל - אנגליה 1966 World Cup 1966 - England |
|
|---|---|
 הפוסטר הרשמי של מונדיאל 1966 |
|
| מספר נבחרות | 70 (בשלב הגמר: 16) |
| מארחת | אנגליה |
| הנבחרת הזוכה | אנגליה (זכיה ראשונה) |
| מספר משחקים | 32 |
| שערים שהובקעו | 89 ( 2.78 בממוצע למשחק) |
| סה"כ צופים | 1,614,677 ( 50,459 ממוצע למשחק) |
| מלך השערים | אוסביו, פורטוגל 9 שערים |
מונדיאל 1966 נערך באנגליה, מולדת הכדורגל. בתואר זכתה נבחרת אנגליה לאחר שניצחה את נבחרת מערב גרמניה 4:2 לאחר משחק גמר שהוכרע בשער מעורר מחלוקת. אוסביו הפורטוגלי היה מלך השערים של הטורניר לאחר שכבש תשעה שערים לזכות נבחרתו.
במונדיאל זה הייתה רק קבוצה אחת מיבשות אפריקה ואסיה, נבחרת צפון קוריאה, משום שרוב נבחרות אסיה ואפריקה, כולל נבחרת סוריה שהועברה לבית האירופי פרשו מהמוקדמות בגלל שלשתי היבשות ניתן רק מקום אחד משותף בגביע העולם. ישראל, שהועברה לבית האירופי, וצפון קוריאה, שלא הסכימה עם החרם, התחרו במוקדמות, נבחרת צפון קוריאה העפילה לגביע העולם בעוד שנבחרת ישראל הפסידה בשלב המוקדמות.
מבנה הטורניר נשאר כפי שהיה במונדיאל 1962: 16 נבחרות העפילו לטורניר, וחולקו לארבעה בתים של ארבע נבחרות בכל בית. שתי הנבחרות הטובות ביותר מכל בית, העפילו לשלב רבע הגמר.
למונדיאל זה היה גיבור לא רגיל במקצת. זה היה כלב ששמו פיקלס. במהלך ההכנות לקראת הטורניר, נגנב הגביע העולמי על שם ז'יל רימא, מתצוגה של תערוכה שנערכה במדינה. אומה שלמה פתחה במסע חיפושים אחר הגביע האבוד, שנמצא לבסוף על ידי הכלב פיקלס, שמצא אותו עטוף במספר עיתונים, כשרחרח ליד שיח בלונדון. טורניר הגביע העולמי תואר בסרט דוקומנטרי בשם "גול!!" שהוקרן בהקרנות מסחריות ברחבי העולם [1].
בשלב הבתים של הטורניר, רוב המשחקים היו דלי שערים, בעיקר עקב משחקן הטקטי וההגנתי של הנבחרות. בבית א' לדוגמה, סיימה נבחרת אנגליה במקום הראשון של הבית, כשלזכותה רק ארבעה שערי זכות, ואף לא שער חובה אחד. אורגוואי הייתה הנבחרת השנייה שעלתה מבית זה, על חשבון נבחרות מקסיקו וצרפת. כל משחקי בית א' נערכו באצטדיון וומבלי, פרט משחק בין נבחרות אורוגוואי וצרפת, שנערך באצטדיון העיר הלבנה.
בבית ב', העפילו נבחרות מערב גרמניה וארגנטינה לשלב הבאה בקלות, אחרי שצברו 5 נקודות כל אחת. נבחרת ספרד סיימה שלישית עם שתי נקודות, ונבחרת שווייץ סיימה את הבית במקום הרביעי והאחרון, ללא נקודות, לאחר שהפסידה בכל משחקיה.
אצטדיוני אולד טראפורד וגודיסון פארק, שבצפון מערב אנגליה, אירחו את משחקי בית ג'. מחזיקת הגביע - נבחרת ברזיל, בראשות כוכבה פלה, איכזבה וסיימה את הבית במקום השלישי , אחרי נבחרות פורטוגל והונגריה שסיימו במקומות הראשונים בהתאמה, והודחה מהטורניר כבר בשלב כה מוקדם יחד עם נבחרת בולגריה שסיימה את הבית המקום הרביעי והאחרון. יש לציין כי פלה סבל מפגיעות חוזרות ונשנות במשחק הראשון של ברזיל מול בולגריה, נעדר מהמשחק השני מול הונגריה ושיחק פצוע מול פורטוגל ולמעשה לא התאפשר לו כלל להפגין את יכולתו.
בית ד' סיפק הפתעה גדולה, כשנבחרת צפון קוריאה גברה על נבחרת איטליה בתוצאה 1:0, וסיימה במקום השני את הבית, על חשבון האיטלקים שהודחו, ועלתה לשלב רבע הגמר יחד עם נבחרת ברית המועצות שסיימה את הבית המקום הראשון. נבחרת צ'ילה סיימה את הבית במקום האחרון והודחה.
בשלב רבע הגמר הביסה מערב גרמניה בקלות את נבחרת אורוגוואי בתוצאה 4:0. במקביל, הסתמן כי נבחרת צפון קוריאה המפתיעה, נמצאת בדרך לעוד סנסציה. במשחק שנוהל על ידי השופט הישראלי מנחם אשכנזי (אשר שפט לפני כן בהצלחה גם את המשחק בין מקסיקו וצרפת), הובילה צפון קוריאה 3:0 על פורטוגל כבר אחרי 22 דקות של משחק, אך אוסביו, כוכב נבחרת פורטוגל, הבקיע ארבעה שערים והפך את התוצאה לטובת הפורטוגלים, וקבע 4:3. אוגוסטו קבע 5:3 כשהבקיע את החמישי בדקה ה-78, והשלים את אחד המהפכים הגדולים בתולדות גביע העולמי [2]. בשני משחקי רבע הגמר האחרים, ניצחו נבחרות ברית המועצות, ואנגליה את נבחרות הונגריה וארגנטינה בהתאמה, ועלו לשלב חצי הגמר. המשחק בין אנגליה וארגנטינה שבו ניצחה אנגליה 1:0 התפרסם בנוקשותו הרבה ובפגיעות הקשות שפגעו שחקני שתי הקבוצות זו בזו. לאחר המשחק כונו שחקני ארגנטינה על ידי המאמן האנגלי אלף ראמזי "חיות". משחק זה החל מסורת של יריבות מרה בין שתי הנבחרות.
שני משחקי חצי הגמר הסתיימו בתוצאה 2:1: פרנץ בקנבאואר הבקיע את שער הניצחון לזכות הגרמנים, שניצחו את ברית המועצות בתוצאה 2:1, ובובי צ'רלטון האנגלי הבקיע צמד לזכות נבחרתו, שניצחה את פורטוגל בתוצאה 2:1.
תוכן עניינים |
[עריכה] שלב הבתים
מקרא: נק-נקודות, מש-משחקים, נ-נצחונת, ת-תיקו, ה-הפסדים, שז-שערי זכות, שח-שערי חובה
[עריכה] בית א'
|
|
[עריכה] בית ב'
|
|
[עריכה] בית ג'
|
|
[עריכה] בית ד'
|
|
[עריכה] רבע גמר
- תז - לאחר תוספת זמן
|
|
|||||||||||||
|
|
[עריכה] חצי גמר
|
|
[עריכה] מקומות 3-4
|
[עריכה] גמר
|
אלופת העולם: אנגליה (תואר ראשון) |
גמר מונדיאל 1966 ייזכר כאחד הגמרים המרתקים בתולדות הגביע העולמי, אך יחד עם זאת נחשב גם לגמר שנוי במחלוקת, שהעסיק את עולם הכדורגל עוד עשרות שנים אחריו.
אצטדיון וומבלי שבלונדון אירח את משחק הגמר של המונדיאל, שחזו בו 97,000 צופים.
לאחר 10 דקות של משחק, הגרמני הלמוט האלר כבש לזכות הגרמנים שער יתרון, אך לאחר 4 דקות איזן ג'ף הארסט את התוצאה כשקבע 1-1. מרטין פיטרס כבש לזכות האנגלים בדקה ה-78, והוביל אותם לייתרון 2:1. היה נראה כי האנגלים היו בדרך הבטוחה לעבר התואר, עד אשר השופט השוויצרי דינסט פסק בדקה ה-90 לכדור חופשי לזכות הגרמנים. הכדור נהדף על ידי השוער האנגלי גורדון בנקס, אך וולפגנג וובר הגרמני הצליח להשתלט על הכדור החוזר ולדחוק אותו פנימה וקבע 2:2. במקביל טענו האנגלים שהייתה נגיעת יד של שחקן גרמני בכדור לאחר שהכדור נהדף, ודרשו לפסול את השער, אך השופט פסק שלא הייתה נגיעת יד, והמשיך במשחק.
לאחר 90 דקות של משחק, נשארה התוצאה 2:2, והמשחק נכנס להארכה.
בדקה ה-98 בעט הארסט האנגלי כדור חזק, שפגע במשקוף השער הגרמני, ונחת בדיוק על קו השער. השופט פסק תחילה לשער לזכות האנגלים, אך לאחר מחאות הגרמנים הוא ניגש להתייעץ עם הקוון בחראמוב שהיה בעמדת צפייה עדיפה. הקוון הסובייטי לא היסס לרגע וסימן בפסקנות לשער וכך אושר השער מעורר המחלוקת. עד היום, כל כמה שנים, מנסים בעזרת טכנולוגיות חדשות לבחון האם הכדור עבר את קו השער במלוא הקפו. הדבר טרם הוכח עד היום וקיימת נטייה אצל רוב הפרשנים לצדד בגירסה הגרמנית כי למעשה הכדור לא עבר את קו השער.
בדקה ה-120 חתם הארסט את תוצאת המשחק, בכך שכבש את שערו השלישי, ואת הרביעי של האנגלים כשקבע 4:2, והפך לשחק היחיד בהיסטוריה שכבש שלושער בגמר המונדיאל.
עם שריקת הסיום פרצו רבבות אוהדים אנגלים נלהבים לכר הדשא, וחגגו עם נבחרתם את הזכייה בגביע.
את דקות הסיום של המשחק תיאר העיתונאי האנגלי, קנת וולסטנהולם, במשפט שנכנס לספרי ההיסטוריה: "יש אנשים שכבר על כר הדשא, הם חושבים שהכל נגמר"(נאמר בזמן שהתוצאה הייתה 3:2, והאוהדים האנגלים החלו לרדת לכיוון כר הדשא), "זה נגמר!" (בדיוק כשאמר את המשפט הראשון, כבש הארסט את השער הרביעי).
בטקס הנפת הגביע, העניקה מלכת אנגליה, אליזבת השנייה, לנבחרת האנגלית את הגביע.
[עריכה] כובשי השערים
9 שערים
6 שערים
הלמוט האלר
4 שערים
ג'ף הארסט- פרנץ בקנבאואר
פרנץ בנה
ולרי פורקויאן
3 שערים
לואיס ארטים
אוגוסטו- טורס
- רוג'ר האנט
- אדוארד מלופייב
[עריכה] קישורים חיצוניים
| אורוגוואי 1930 • איטליה 1934 • צרפת 1938 • ברזיל 1950 • שוויץ 1954 • שבדיה 1958 • צ'ילה 1962 • אנגליה 1966 • מקסיקו 1970 • מערב גרמניה 1974 • ארגנטינה 1978 • ספרד 1982 • מקסיקו 1986 • איטליה 1990 • ארה"ב 1994 • צרפת 1998 • יפן ודרום קוריאה 2002 • גרמניה 2006 • דרום אפריקה 2010 |
