מזון מהיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מזון מהיר הוא מזון שהוכן בכמויות גדולות ומראש ונשמר מחומם, או מחומם מיד לאחר ההזמנה. מסעדות רבות למזון מהיר הן חלק מרשת מסעדות דומות, חלקן מופעלות בזכיינות, למסעדות אלה נשלח מזון אחיד ממפעל מרכזי. קיימים אף דוכני מזון פשוטים וקטנים יותר המוכרים מזון מהיר, כגון קיוסקים.
כיוון שההשקעה הנידרשת לפתיחת מסעדת מזון מהיר היא קטנה באופן יחסי, במיוחד באזורים בהם תקני בריאות אחידים אינם קיימים, או שאינם נאכפים, מסעדות מזון מהיר רבות קיימות כמעט בכל אזורי העולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
למרות שמסעדות מזון מהיר נתפסות בציבור כתופעה של הדורות האחרונים, מסעדות מזון מהיר קיימות למעשה מאז תחילת ההתיישבות העירונית והן קיבלו ביטויים שונים בתרבויות שונות בעולם. בערי הקיסרות הרומית היו דוכני לחם וזיתים. בערי מזרח אסיה היו דוכני איטריות מוכנות לאכילה. במזרח התיכון היו פיתות ופלאפל. בהודו נמכרים בדוכני רחוב מטעמי מזון מהיר המוכרים מזה עידן. במערב אפריקה מקובלים דוכני רחוב המוכרים בשר שיפודים צלוי, מוכן לאכילה.
ההיסטוריה של מזון מהיר בעידן המודרני בארצות הברית החלה ב-7 ביולי 1912, עם פתיחת מסעדת מזון מהיר בשם "אוטומט" בעיר ניו יורק. אוטומט הייתה קפיטריה בה הוכן מזון מהיר מאחורי חלונות זכוכית קטנים, אשר נפתחו לאחר שלשול מטבע לחריץ. מיד לאחר פתיחת החנות בניו יורק היא הפכה ללהיט וחנויות רבות בדגם דומה צצו בכל ארצות הברית. חנויות אלה נותרו פופולריות מאוד בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים. חברת אוטומט הטמיעה בציבור האמריקאי את רעיון המזון הנלקח לבית הלקוח (take-out food) וסיסמתם הייתה: "פחות עבודה לאמא". רשת המזון המהיר השנייה בארצות הברית היא ווייט קסל (White Castle) אשר פתחה חנות ראשונה בויצ'יטה, קנזס, בשנת 1921 ומכרה המבורגרים ב-5 סנט. חברת ווייט קסל איפשרה ללקוחותיה לראות לראשונה את הכנת המזון במטבח. החברה אף חוררה חמישה חורים בכל קציצת בשר, כדי להגדיל את שטח הפנים וכך להאיץ את ההכנה. בעשרות השנים האחרונות צצו בארצות הברית מסעדות לממכר מזון מהיר כמעט מכל סוג, כולל פיצות, מזון מכסיקני ועוד.
מקדונלדס היא רשת המזון המהיר הגדולה בעולם ומוצריה הם המזוהים ביותר עם המושג "מזון מהיר". הרשת החלה לפעול בשנת 1940, תחילה כמסעדת ברבקיו ואחר כך התמקדה במימכר המבורגרים באריזת נייר, אותם הלקוח יכול לשאת עימו מחלון המכירה. ההתמקדות במספר מוצרי מזון מעטים איפשרה למקדונלדס להכין מזון מראש ולשרת את הלקוחות כמעט באופן מיידי, ללא צורך בהמתנה להכנת המזון. רשת מסעדות ונדי'ס אשר פתחה חנות ראשונה בשנת 1969 בעיר קולומבוס באוהיו, נחשבת לראשונה אשר פתחה חלון שירות לכלי רכב, בשנת 1975, כך שאין צורך להחנות את כלי הרכב כדי לרכוש מזון במסעדה. מקדונלדס העתיקה חידוש זה למסעדותיה החל משנת 1975. [1]
[עריכה] ה"מהיר" במזון מהיר
מסעדות מזון מהיר מגישות מזון שאותו ניתן לקנות וללכת, לעתים קרובות במסעדות אלה קיים חלון לשירות כלי רכב המאפשר ללקוחות לקנות מזון מוכן לאכילה מתוך כלי רכבם. ברוב המסעדות קיימים גם מקומות ישיבה לאלה החפצים לאכול במקום.
מזון מהיר מוגש באופן המאפשר לסועד לאכול בידיים, ללא צורך בסכו"ם. פריטים מוכרים של מזון מהיר כוללים דגים וטוגנים (fish and chips), סנדוויצ'ים, מאכלים בפיתה, המבורגר, חתיכות עוף מטוגן, טוגנים, טאקו, פיצה וגלידה. למרות שמסעדות מזון מהיר רבות אף מגישות מזונות "איטיים" יותר כגון מחית תפוחי אדמה וסלטים.
מזון מהיר מוגש אף בתחנות דלק שבהן חנויות לנוחיות הלקוחות. במרכולים גדולים קיים לעתים דוכן למזון מהיר.
[עריכה] ערך תזונתי
כיוון שרעיון המזון המהיר תלוי במהירות ההגשה לסועד מרגע ההזמנה, הכנת מזון זה מדגישה את האחידות, העלות הנמוכה ומרכיבי מזון הנבחרים בזכות היותם מהירים להכנה ובעלי מראה וטעם טרי. כדי לעמוד בדרישות אלה יש צורך לעתים קרובות ביישום ידע מתחום הנדסת המזון, שימוש בתוספי מזון שונים וטכניקות לעיבוד מזון המשנות את הרכבם של מרכיבי היסוד מצורתם המקורית ומפחיתה לעתים את ערכם התזונתי.
[עריכה] תגובות נגד
רשתות מזון מהיר זכו בעשור האחרון לביקורת חריפה מצד ארגוני צרכנים שונים. חלק מן הביקורות על איכות המזון ברשתות המזון המהיר הובילו לעליית תנועת המזון האיטי. תנועת המזון האיטי מעודדת שימור מטבחים אתניים מקומיים, תוך שימוש במרכיבי מזון מקומיים ופועלת נגד חוקים המעודדים את הציבור לצרוך מזון מהיר. בין השאר תנועת המזון האיטי שואפת לחנך את חיכם של הצרכנים להעדיף מזון עשיר, מגוון ומזין יותר, העשוי ממרכיבים טריים הנאספים בעונתם.
לאור תגובות הצרכנים החלו חלק מרשתות המזון המהיר לשלב בתפריטם פריטים בריאים יותר, לדוגמה: סלטים ופירות. כך לדוגמה, רשת המזון המהיר מקדונלדס החלה להציג על מוצריה פירוט הערך התזונתי של המזון.
