מחנה ישראל (במדבר סיני)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחנה ישראל (במדבר סיני) הוא המבנה האירגוני שקבע משה רבינו לבני ישראל במדבר סיני בדרכם לארץ ישראל. ההנחיות המפורטות ניתנו לעם והם מתוארות בפרשת במדבר בספר במדבר בתורה. האירגון נועד בראש וראשונה להסדר החנייה. אך גם לקביעת מתכונת הנסיעה, מי מתחיל בנסיעה, מי בא אחריו וסדר השבטים למחנות במהלך ארבעים השנה במדבר. מחנה ישראל במובן המצומצם, להבדיל ממחנה כהונה וממחנה לוויה, מהווה תחום שבו הטמאים רשאיים לשהות בחלק מתקופת הסגרם. המקרא מציין כי בני ישראל נהגו בדיוק כפי שמשה ציווה עליהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה החנייה
מקובל שכל בית אב חונה בתחום המיועד לשבטו. לכל שבט יש ראש שבט. ואולי מכאן מתחיל החידוש, לכל שבט נקבע דגל והוא מאורגן במסגרת מחנה, הכולל שלושה שבטים. קיים גם קשר בין השבטים, השבט המוביל, אשר על שמו המחנה הוא המכובד וגם הגדול במספרו. להשלמת התמונה מוסרת לנו "פרשת שמות" כי בטרם נקבע האירגון בוצע מפקד בקרב בני ישראל והתוצאות מופיעות בתיאור האירגוני: כמה "פקודים", זכרים מבין 20 שנה ומעלה, לכל שבט, לכל המחנה ולכל המחנות יחד. וכך מתוארת החנייה של "מחנה ישראל".
- במזרח, הנחשב למקום המיוחס ביותר, חונה מחנה יהודה. שבט יהודה הוא השבט הבכיר, ממנו יבואו מלכי ישראל, ולידו חונים משה ואהרן ובניו, הכהנים. במחנה יהודה כלול גם שבט יששכר, המיועד להנהגה תורנית: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", ושבט זבולון המיועד לעושר, "כי שפע ימים יינקו". ( הציטטות מברכת יעקב לבניו, פרשת ויחי בספר בראשית.
וכך כתוב ב"פרשת במדבר", תחילה סיכום כללי ואחר כך הוא עובר ל"מחנה יהודה" :
| וְחָנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה "יִשָּׂשכָר"... ומַטֵּה "זְבוּלֻן". כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.. |
||
| -- במדבר, פרקים א',ב' | ||
- הדרום הוא הימין, והוא שני בחשיבותו - שם הוצב מחנה ראובן הוא השני בחשיבותו, שכן, ראובן הוא הבכור .לידו הוצבו בני קהת, נושאי כלי המשכן . עם מחנה ראובן נימנים גם שבט גד ושבט שמעון.וכך אומר הכתוב:
| דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם; ...וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה "שִׁמְעוֹן"... וּמַטֵּה, "גָּד". כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁיםלְצִבְאֹתָם. וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ. .. | ||
| -- במדבר, פרק, ב' | ||
- אחרי שני המחנות, מחנה יהודה ומחנה ראובן, יסעו אוהל מועד ומחנה הלוויה.
- במערב מחנה אפרים, הכולל את שבט מנשה ושבט בנימין, דהיינו מחנה בני רחל אימנו. וכך אומר הכתוב:
| דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; ... וְעָלָיו מַטֵּה "מְנַשֶּׁה"...וּמַטֵּה "בִּנְיָמִן"... כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ .. | ||
| -- במדבר, פרק, ב' | ||
- בצפון שהוא גם המאסף, מחנה בני דן, גם שבט אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל מעורפו. וכך אומר הכתוב:
| דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; ...וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה "אָשֵׁר" .. וּמַטֵּה "נַפְתָּלִי". כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן - מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ. | ||
| -- במדבר, פרק, ב' | ||
ומסכם הכתוב את גודל המחנה ומצביע כי הכל בוצע בהתאם לפקודות:
| אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו... | ||
| -- במדבר, פרק, ב' | ||
[עריכה] דגל המחנה
כל משפחה במחנה השתייכה לבית אב ולשבט - עם הדגל האופייני לו- ומחנה, אליו היה השבט שייך, אשר היה מהלך בו בזמן המסע במדבר סיני. דגל השבט היה הסמל אשר סביבו היה תושב המחנה מתרכז בעת החנייה ובעת הנסיעה. אך לא רק משמעות טכנית הייתה לדגל וזאת אנו יודעים עד היום.
הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מסימני הריבונות של עם ובמדרש כתוב : "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטכסיסי מלכים" (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים, טז). עם היוצא ממצרים, מעבדות, בדרכו לארץ ישראל הוא כבר חופשי ומתחיל להניף דגל המורה על חרותו. וכך אומר רמב"ן ( שמות יד:ה) : "וזה טעם 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכִנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם".
גם תחיית עם ישראל בארצו לאחר גלות ארוכה מלווה בדגל. כאמור, הדגל מסמל את היותו עַם בן חורין אך גם את הקשר של עם ישראל עם מסורתו. ואכן,דגל ההסתדרות הציונית ודגלה הרשמי של מדינת ישראל דומה לטלית, כפי שמתאר דוד וולפסון:
| בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס... בין השאלות הרבות שהעסיקוני הייתה... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. ... | ||
| -- ד' ולפסון, "הדגל והשקל", ל' יפה (עורך), ספר היובל למלאת חמש ועשרים שנה לקונגרס הציוני הראשון , ירושלים תרפ"ג, עמ' 297-296 | ||
[עריכה] ה"מחנות" בירושלים
כשם שהיו מחנות במדבר, היו גם מחנות בירושלים וזאת במטרה לבודד את הטמאים מהמקדש ומהר הבית. וכותב הרמב"ם:
| שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא (והם) ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.
וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים.. |
||
| -- משנה תורה - ספר עבודה - הלכות בית הבחירה, פרק ג' | ||
ובכן, במדבר מוגדרים למעשה ארבע מחנות ובמקביל גם בירושלים.
- מחנה ישראל במדבר, גודלו הוערך ב-12 מיל. במקביל - הוגדר מחנה ישראל בתחום העיר ירושלים, לא כולל את הר הבית. איך נקבע התחום של ירושלים, על כך יש דעות שונות. חשיבותו של תחום זה הוא גם ברשות לאכול בו קרבנות אחדים וכן מעשרות וקרבן הפסח. על בעל נגע צרעת לצאת גם מתחום מחנה ישראל.
- מחנה לוויה הוא המחנה שבו גרו הלווים במדבר. ובירושלים - תחום הר הבית לא כולל העזרה. גם כאן יש שאלה היא מה היה תחום הר הבית. על הזבים והזבות היה לצאת מתחום מחנה הלוויה, דהיינו לא יכנסו להר הבית ולשהות במחנה ישראל. טמא מת, אפילו המת עצמו-- כותב הרמב"ם - מותר לו להיכנס להר הבית: שנאמר "וייקח משה את עצמות יוסף, עימו" (שמות יג,יט), עימו במחנה לוייה.( אין הדבר בהכרח הלכה למעשה גם היום, על כך יש לפנות בשאלה לרב).
- מחנה שכינה מפתח אוהל מועד ופנים האוהל ובירושלים משער ניקנור לעזרה , לא כולל קודש הקודשים. זה היה האזור שעל הטמאים נאסר להיכנס.
- קודש הקודשים בו היה נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים.
[עריכה] קישורים נוספים
[עריכה] ראו גם
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
