קטלוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקהילה האוטונומית של קטלוניה
Comunitat Autònoma de Catalunya
Comunidad Autónoma de Cataluña
Comunautat Autonoma de Catalonha

דגל קטלוניה סמל קטלוניה
שפה רשמית	קטלאנית, ספרדית, אוקסיטנית
עיר בירה	ברצלונה
נשיא	חוסה מונטיאה אגילרה (José Montilla Aguilera)
הכרזת אוטונומיה	18 בדצמבר 1979
שטח - סה"כ - % משטח ספרד	במקום ה-6 בספרד 32,114 קמ"ר 6.3%
אוכלוסייה - סה"כ (2005) - % מאוכלוסיית ספרד - צפיפות	במקום ה-2 בספרד 6,995,206 תושבים 15.9% 217.82 תושבים לקמ"ר
קיצור ISO 3166-2	CT
אתר אינטרנט רשמי	Generalidad de Cataluña

קָטָלוּנְיָה (ספרדית: Cataluña קטלאנית: Catalunya) היא קהילה אוטונומית בפינה הצפון מזרחית של ספרד, גובלת בצרפת ועל חוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבים, כגון: הקוסטה בראבה והצד המזרחי של הרי הפירינאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד. במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו אף חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012 והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלנית, הקאבה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להכלל בספרד.

תוכן עניינים 1 משטר 2 גיאוגרפיה 3 איטמולוגיה 4 היסטוריה

[עריכה] משטר

הגוף השולט בקטלוניה מכונה ה"ג'נרליטט" (Generalitat) והוא מורכב מפרלמנט, נשיא ומועצה מנהלת. בפרלמנט, שנבחר על ידי כל תושבי קטלוניה יש 135 חברים והוא משמש כמועצה המחוקקת. הנשיא והמועצה המנהלת משמשים כממשלה בת 16 משרדים שאחראים על תרבות, סביבה, תקשורת, תחבורה, ואפילו משטרה מקומית.

בנושאים כמו בריאות, חינוך ומשפט הג'נרליטט הוא בעל מעמד לצד הממשלה הספרדית. בתחום המשפט לדוגמה, המערכת המשפטית הספרדית מחשיבה את חוקי המשפט האזרחי הקטלני ולא את הספרדי. אחד התחומים שנשארו באופן בלעדי בידי השלטון המרכזי הוא התחום המוניטרי אולם בשנים האחרונות ננקטים צעדים כדי להרחיב את האוטונומיה גם כאן.

קטלוניה מחולקת לארבע פרובינציות שנקראות על שם הערים הראשיות בהן:

• ברצלונה Barcelona - מחוז המכיל את האזור שמסביב למטרופולין ואזורים הרריים במרכז המדינה.
• גירונה Girona - (בספרדית: חירונה Gerona) מחוז צפונית לברצלונה מכיל את הקוסטה בראבה והשיפולים המזרחיים של הרי הפירינאים. בשנת 2002 נמנו בגירונה 598,112 תושבים והערים הראשיות שלה הן הבירה גירונה (77,475 תושבים), פיגורס (35,174 תושבים) ובלנס (32,926 תושבים).
• ליידה Lleida - (בספרדית: לרידה Lérida) המחוז המערבי שגובל באראגון. בתחומו נמצאים רוב הפירינאים הגבוהים והמעבר לאנדורה. בירתה היא העיר ליידה.
• טרגונה Tarragona - המחוז הדרומי. בתחומו רצועת החוף הדרומית, הקוסטה דורדה. בירתה היא העיר טרגונה ובשטחה נמצאת גם העיר טורטוסה.

[עריכה] גיאוגרפיה

בקטלוניה שלושה אזורי נוף עיקריים:

• החופים: מחולקים לקוסטה בראבה, מצפון לברצלונה וקוסטה דורדה מדרום לה. רוב קו החוף מחורץ מפרצים והרים.
• מזרח הפירינאים: גוש הרים גבוה מחורץ בנהרות ועמקים מצפון לדרום. עמקים אלו מהווים את עורקי התחבורה.
• המישורים בפנים הארץ.

[עריכה] איטמולוגיה

השם קטלוניה נוצר מחיבור שמם של שני עמים נודדים שישבו במחוזות אלה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, הגוטים והאלאנים. חיבור של גוט-אלאן יצר צליל דומה לקטלן ומכאן קטלניה.

[עריכה] היסטוריה

המתיישבים הראשונים בשטחה של קטלוניה היו יוונים ותושבי קרתגו ששלטו בנמלים והשתלבו בתרבות האיבּרית הקדומה. שמה הקדום של ברצלונה, ברצינו ניתן לה על שם שליט קרתגו, חמילקרת בָרקָה. בנו של ברקה, המצביא המפורסם חניבעל ניצל את נמלי קטלוניה כדי לתקוף את רומא במהלך המלחמה הפונית השנייה. חניבעל הנחית את כוחותיו בקטלוניה ופתח במסע לאורך חוף הים התיכון כדי לתקוף את רומא מצפון. כשהרומאים גילו את תכסיסו הם שלחו בשנת 218 לפני הספירה כח צבאי לקטלוניה כדי לנתק את קווי האספקה של חניבעל.

מסעו של חניבעל נכשל אולם הנוכחות הרומאית בקטלוניה רק התגברה עד אשר נכבשה סופית ותושביה המקומיים הוכפפו לשליטתה. בירתם באותה תקופה הייתה טרקוֹ (טרָגוֹנה של היום). התרומה החשובה ביותר של הרומאים לאזור הייתה מערכת הדרכים המרשימה שעל בסיסה נבנו הכבישים המודרנים של היום. הדרכים שלהם השתרעו לאורך החוף והגיעו עד מרומי הפירינאים ואנדורה.

עם התמוטטות האימפריה הרומית פלשו בשנת 415 לספירה לקטלוניה שבטים ויזיגוטים ושלטו בה כ-300 שנה עד שנכבשה על ידי המוסלמים. הוויזיגוטים היו הראשונים להכתיר את ברצלונה כבירתם אולם הם העבירו את מרכז השלטון לטולדו. במשך 350 השנים הבאות התקיים מאבק בו ניסו כוחות נוצרים-צרפתיים למגר את המוסלמים. כבר בשנים הראשונות נכבש שטח רב וכוננה בו ממלכה נוצרית עצמאית.

הממלכה הנוצרית, "בית ברצלונה" (Casal de Barcelona) הפכה להיות מדינה עצמאית. בתחילת המאה ה-11 היא התנתקה מצרפת ואף סיפחה לעצמה שטחים במורדות הצפוניים של הפירינאים ולאורך חוף הים התיכון, עד פרובאנס. תחת ממלכה זו החל תור הזהב של קטלוניה. צי הסוחר שלהם היה מהחזקים בים התיכון וקטלוניה ידעה שגשוג כלכלי ותרבותי.

במאה ה-12, קיבלו על עצמם דוכסי ברצלונה גם את כתר ממלכת אראגון שממערב להם ופתחו במסע כיבושים דרומה לולנסיה ומזרחה, לכיבוש האיים במערב הים התיכון: האיים הבלאריים (פאלמה דה מיורקה, איביזה), סרדיניה וסיציליה. ערים ואיים רבים נכבשו לתקופות קצרות על ידי הקטלנים. ביניהם: נאפולי, מאלטה ואפילו אתונה.

את מסעות הכיבושים עצרו מספר ארועים קשים, רובם לאורך המאה ה-14: המוות השחור - מגפת הדבר היכתה בקטלוניה וקטלה מחצית מתושביה, המלחמות הבלתי פוסקות עם גנואה על השליטה בסחר דלדלו את הצי ועליית האימפריה העות'מאנית במזרח ניתקה את חלק מקווי המסחר. אולם הגורם שהחליש ביותר את כוחה של קטלוניה היה איחוד הממלכות הנוצריות בספרד תחת שלטון הקסטליאנים. שיאו של האיחוד היה בשנת 1492 שנה שבה גורשו גם אחרוני המוסלמים והיהודים מספרד. באותה שנה גילה כריסטופר קולומבוס, שנשלח על ידי מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, את אמריקה, גילוי שהסיט את תשומת הלב הספרדית מהים התיכון לכיוון האוקיאנוס האטלנטי.

במשך השנים הבאות הפכה לאט-לאט קטלוניה לפחות ופחות עצמאית. בתחילה היא שמרה על חוקיה ועל הג'נרליטט אולם סידרה של כישלונות פוליטיים העלימו סימני עצמאות אלה. שיאו השלילי של תהליך זה היה כאשר קטלוניה השתתפה במלחמת הירושה הספרדית בשנים הראשונות של המאה ה-18. הקטלונים עזרו לאנגלים, להולנדים ולמדינות גרמניה להשתלט על המלוכה בספרד אל מול שושלת המלוכה הצרפתית, בית בורבון, שלבסוף ניצחה ואחד מבניה פיליפ החמישי, לקח את הכתר הספרדי. עם נצחונו, פלש פיליפ החמישי לקטלוניה, צר על ברצלונה וכבש אותה ב-11 בספטמבר 1714, היום השחור ביותר בהיסטוריה הקטלנית. נאמן למסורת של המדיניות הריכוזית הצרפתית, ביטל פיליפ את כל סימני העצמאות הקטלונית ואף אסר על שימוש בשפה הקטלנית. הוא ביטל את הכתר של אראגון ובנה מצודה מעל ברצלונה (ה-Ciutadella שהיא כיום פארק).