מנת משכל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנת משכל (באנגלית Intelligence Quotient, ובקיצור IQ) - תוצאה מספרית המושגת בסדרת מבחנים קבועים, שפותחו במטרה למדוד את מידת התבונה (יכולת שכלית, אינטֶליגנציה) של הנבדק, בהתאם לקבוצת הגיל ביחס לשאר האוכלוסייה. במבחנים אלה מוצגות שאלות לוגיות, מרחביות, מתמטיות ומילוליות.
מבחני ה-IQ הראשונים עבור ילדים פותחו בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סיימון, במטרה לאתר תלמידים חלשים ולסייע להם בשיעורים נוספים. מבחן סטאנפורד-בינה מודד יכולת שכלית לפי גיל הנבחן וגילו המנטלי. בעבר נהוג היה להשתמש בנוסחה הבאה לחישוב מנת המשכל: מחלקים את הגיל המנטלי של הילד בגילו הביולוגי ומכפילים את המנה ב-100, התוצאה הינה מנת המשכל (גיל מנטלי\גיל*100=מנת משכל). לדוגמה, ילד בן 8 עם יכולת מנטלית של ילד בגיל 10, היה מקבל את מנת המשכל 125 לפי נוסחה זו: 10/8*100=125 = 125IQ. הנוסחה אינה מתאימה לשימוש במבוגרים, וזו רק אחת הסיבות מדוע היא אינה בשימוש כיום.
מבחני ה-IQ המקובלים ביותר פותחו בשנת 1974 על ידי דייוויד וכסלר, ומכונים WISC-III.
התפלגות מנות המשכל היא התפלגות נורמלית (יוצרת גרף מקורב לפעמון). מנת המשכל הממוצעת בכל קבוצת גיל היא 100, וסטיית התקן היא 15. בחלוקה גסה של התפלגות מנות המשכל: לכ-68 אחוז מהאוכלוסייה מנת משכל של בין 85 ל-115, ולכ-95 אחוז מהאוכלוסייה מנת משכל בטווח ה"נורמלי" - בין 70 ל-130. מנת משכל נמוכה מ-70 מעידה בדרך כלל על פיגור שכלי. אדם שמנת המשכל שלו היא מעל 130 נחשב בדרך כלל ל"עילוי גדול" ומ-145 ל-גאון, אם כי הבחינה בודקת רק את רמת ההבנה והלוגיקה במספרים והנדסת המרחב, ולכן אינה מעידה על כישרון בתחומים אחרים, כגון מוזיקה או ציור.
התפלגות ציוני האינטליגנציה אינה התפלגות פעמון סימטרית. ישנם יותר בני אדם בעלי ציונים נמוכים במיוחד, מתחת למנת משכל 70 (שתי סטיות תקן מתחת לממוצע), מאשר בני אדם בעלי ציונים גבוהים במיוחד, מעל למנת משכל 130 (שתי סטיות תקן מעל לממוצע).
תוצאות המבחן הן יציבות לאורך זמן, וגם לאחר אימון ותרגול, מרבית האנשים אינם משפרים את ציונם ביותר מחצי סטיית תקן.
מבקרי התחום טוענים כי אינטליגנציה רגשית משפיעה על התוצאות. כמו כן קבוצות מיעוטים רבות טוענות כי המבחנים מושפעים מהטיות תרבותיות ולכן הם מקבלים ציונים נמוכים יחסית.
