מרי שלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרי וולסטונקראפט שלי (אנגלית: Mary Wollstonecraft Shelley) (30 באוגוסט 1797 - 1 בפברואר 1851), סופרת אנגליה, שידועה בעיקר בתור המחברת של הרומן "פרנקנשטיין" וכאשתו של המשורר פרסי ביש שלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
מרי וולסטונקראפט גודווין נולדה בסומרס טאון להורים ידועים, אביה היה הפילוסוף ויליאם גודווין ואמה הסופרת הפמיניסטית מרי וולסטונקראפט, מחברת "הצידוק לזכויות נשים". אמה מתה עשרה ימים לאחר לידתה של מרי, כתוצאה מסיבוך בלידה. מרי ואחותה למחצה פאני, נשארו בהשגחת אביה.
ויליאם גודווין התחתן ב-1801 עם מרי ג'יין וייל קליירמונט, וכעבור שנתיים נולד להם בן. מרי ששאפה לעצמאות פיזית ויצירתית, לא הייתה ביחסים טובים עם אמה החורגת. מרי לא קיבלה חינוך פורמלי, אבל למדה בבית וקראה בשקיקה בספרים מספרייתו הנרחבת של אביה. התחילה לקרוא את כתבי אמה בגיל 8, והושפעה מהם עמוקות. היא גם אהבה לכתוב ובגיל 10 פרסמה את שירה הראשון.
עקב החיכוכים עם אמה החורגת נשלחה מרי ב-1812 לסקוטלנד, לגור אצל חברו הטוב של אביה. בסוף אותה שנה, כשחזרה לאנגליה, פגשה לראשונה את המשורר פרסי ביש שלי ואשתו הארייט, בביקורם אצל אביה של מרי. כעבור שנה נפגשו שוב, שלי היה מעריץ של גודווין ותמך בו כלכלית. הוא התארח בבית גודווין, מרי ופרסי נפגשו כמעט כל יום, והתאהבו זה בזה. גודווין רגז על הרומן ואסר על שלי לבוא לביתו. בקיץ 1814 ברחו מרי ופרסי שלי לצרפת, בלווית אחותה החורגת קלייר. בתגובה ניתק האב את הקשר עם בתו.
מרי, פרסי וקלייר טיילו באירופה, אחרי כמה שבועות חזרו ללונדון והתגוררו יחד. ב-1815 מרי ילדה בת שמתה מיד אחרי הלידה, ושנה אחר כך ילדה בן שמת בגיל 3 ממלריה. קלייר הפכה לפילגשו של המשורר לורד ביירון, שהיה חברו הטוב של שלי.
ב-1816 שלי ומרי יחד עם ביירון וחברו הטוב ג'ון פולידורי שהו בג'נבה. תחילתו של הספר "פרנקנשטיין" היה בתחרות שהציע ביירון, כל אחד מהם היה צריך לחבר סיפור אימה. סיפורה של מרי היה הבסיס לרומן שכתבה מאוחר יותר בעידודו של פרסי, והוא היחיד בין הסיפורים שלהם שהתפרסם. "פרנקנשטיין" הוא סיפורו של סטודנט גרמני שמפיח חיים באדם שיצר מחלקי גופות, ויוצר מפלצת הגורמת בסופו של דבר לאובדנו. הספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" בשמו המלא יצא לאור ב-1818, והוא נחשב לרומן הראשון מז'אנר המדע בדיוני.
ב-1816 כשחזרו לאנגליה, קרו שני ארועים שהשפיעו רבות על חייה. פאני, אחותה הגדולה של מרי, התאבדה, וכן התאבדה אשתו של פרסי, הארייט. כשבועיים אחרי מותה של הארייט מרי ושלי התחתנו, בעידודו של גודווין שחידש את הקשר עם בני הזוג.
ב-1817 פרסמו מרי ופרסי שלי ספר משותף המתעד את מסעותיהם באירופה, בהשראת ספר דומה שפרסמה אמה של מרי. באותה שנה ילדה מרי בת נוספת, שמתה שנה מאוחר יותר. בני הזוג עזבו את אנגליה והתישבו באיטליה. ב-1819 ילדה את פרסי פלורנס, שהוא היחיד מילדיה שהגיע לבגרות. מרי התחילה לעבוד על ספרה "מתילדה", הנוגע ביחסיה עם אביה ועם פרסי, ספר זה פורסם זמן רב אחרי מותה ב-1959.
ב-1822 חיו מרי ופרסי בלה-ספציה, מרי הרתה אך איבדה את עוברה, בכך כמעט קיפחה את חייה. כעבור שבועיים פרסי שלי מת בטביעה במהלך הפלגה קרוב לליבורנו. הטרגדיות הרבות שפקדו את מרי גרמו לעיסוקה התמידי בנושא המוות. היא גם סבלה מתקופות ארוכות של דיכאון וערעור בריאותה הנפשית.
אחרי מות בעלה, חזרה מרי לאנגליה עם בנה. היא המשיכה לכתוב, אך שאר יצירותיה לא זכו לתהילה שזכה ספרה הראשון. בנוסף לרומאנים כתבה מאמרים, נובלות, יומני מסע, סיפורים קצרים ושירים. כן ערכה אוספי שירים של בעלה, וכתבה להם הקדמות והסברים.
מרי שלי מתה בלונדון בגיל 54, ונקברה בין שני הוריה.
[עריכה] ספריה
- פרנקנשטיין (1818)
- מתילדה (1820)
- ולפרגה (1821)
- האדם האחרון (1826)
- לדורה (1835)
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיצירתה של מרי שלי בפרויקט גוטנברג (אנגלית)
- אנושי, אנושי מדי - מאמר על "פרנקנשטיין" ומרי שלי באתר "האייל הקורא"
- יעקב עיון, פרנקנשטיין של מרי שלי
