סמיון סקסקובורגוצקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמיון סקסקובורגוצקי המכונה סמיון ה-2 צאר בולגריה או סמיון מסקסה-קובורג-גותה (נולד ב-16 ביוני 1937) היה המלך והצאר (קיסר) האחרון של בולגריה בשנים 1943 עד 1946. בין השנים 2001 ו־2005 שימש כראש ממשלת בולגריה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדותו כצאר
בנו של הצאר בוריס השלישי והצארינה ג'ובאנה (לבית סבוי). הוטבל במים שנלקחו מנהר הירדן והובאו לבולגריה על ידי קצין מחיל האוויר. הפך לצאר ב-23 באוגוסט 1943 לאחר מותו המפתיע של אביו, מיד לאחר סעודה חגיגית בברלין, בה נכח אדולף היטלר. כיוון שבעת מות אביו היה בן שש בלבד, מונו דודו, הנסיך קיריל, ושני אחרים לעוצרים. ב-9 בספטמבר 1944 הועברו הנסיך קיריל ושני האחרים מתפקידם במסגרת הפיכה שבוצעה בעזרת כוחות סובייטים. זמן קצר לאחר מכן הוצא קיריל להורג.
לסמיון הותר להישאר בכהונה, אך הממשלה הקומוניסטית מינתה לצידו עוצרים חדשים. בעקבות משאל עם שנערך ב-19 בספטמבר 1946 בוטלה הקיסרות בבולגריה, ברוב של 95 אחוז. בשל כך, ברחו סמיון ומשפחתו לאלכסנדריה שבמצרים, שם חי בגלות אביה של הקיסרית ג'ובאנה, ויטוריו אמנואלה השלישי מלכה לשעבר של איטליה.
ביולי 1951 העניקה ממשלת ספרד, בראשות פרנסיסקו פרנקו, מקלט מדיני למשפחה. סיים במדריד את לימודיו בבית הספר ליסה פרנסיי (Lycée Francais), שם למד משפטים ומדע. ב-1955, כאשר מלאו לו 18, הכריז על עצמו כקיסר בולגריה בהתאם לחוקת טרנובו. בשנים 1958-1959 למד במכללה הצבאית וואלי פורג' בארצות הברית . עם חזרתו לספרד, למד משפטים ומנהל עסקים והפך להיות איש עסקים.
[עריכה] נישואיו ומשפחתו
בשנת 1962 נישא לאריסטוקרטית ספרדית, הגברת מרגריטה גומז-אצבו קחואלה ולהם 5 ילדים - ארבעה בנים (קרדם, קיריל, קוברט וקונסטנטין) ובת (קלינה). סמיון בילה את רוב שנותיו כאיש עסקים בהם שימש כיושב ראש חברת תומסון מולטימדיה וכיועץ בתחומי בנקאות, תיירות, אלקטרוניקה ומסעדנות.
[עריכה] חזרה לפוליטיקה
בכל שנותיו בגלות, נשמרו קשריו עם בולגריה. הוא שולט בבולגרית וכן באנגלית, גרמנית,צרפתית, איטלקית וספרדית וכן דובר ערבית ופורטוגזית. ב-1996 ביקר לראשונה, לאחר שנים רבות של גלות, בבולגריה. באותה עת הייתה נתונה בולגריה במשבר פוליטי וכלכלי קשה ביותר והוא התקבל על ידי אלפי תומכים שקראו "אנו רוצים את הצאר שלנו". סקסקובורגוצקי לא הצהיר הצהרות פוליטיות והעדיף להמתין מספר שנים לפני שובו לזירה הפוליטית. האחוזות שהיו רכוש משפחתו, אשר הולאמו על ידי השלטון הקומוניסטי, הושבו לידיו במלואן. בתחילה הצהיר כי יתרום חלק מהיערות שבשליטתו לפארק הרי רילה אך חזר בו ואף הצהיר על תמיכתו בפרויקט שנוי במחלוקת בו נכרתו שטחים מיוערים על מנת להרחיב את אתר הסקי הסמוך, בורובץ.
בשנת 2001 הצהיר (והשתמש עתה בשם: סמיון בוריסוס סקסקובורוגוצקי) כי הוא נשאר בבולגריה לצמיתות והקים את התנועה הלאומית של סמיון השני (НДСВ) "אשר תהיה מוקדשת לביצוע רפורמות וליושרה פוליטית". הוא אף קצב לעצמו פרק זמן של 800 יום, בו יחוש העם הבולגרי בהשפעות החיוביות ובהעלאת רמת החיים כתוצאה ממדיניות הממשלה העתידית. הבטחות אלו נשאו פרי וב-17 ביוני 2001 הוא קיבל את אמון הבוחרים וזכה ב-120 מתוך 240 המושבים בפרלמנט הבולגרי. הוא הושבע לראשות הממשלה ב-24 ביולי באותה שנה ויצר קואליציה עם התנועה האתנית של המיעוט הטורקי "התנועה לזכויות ולחופש". הממשלה אותה הרכיב כללה טכנוקרטים ומומחי כלכלה אשר קיבלו חינוך מערבי. ביוני 2005, עוד לפני הבחירות, הרכיב ממשלה חדשה שכללה גם מפלגה שהתפלגה ממפלגתו (НДСВ).
[עריכה] הפסד בבחירות
במערכת הבחירות אשר נערכה ביוני 2005 ניצחה המפלגה הבולגרית סוציאליסטית שהונהגה על ידי סרגיי סטאנישב. מפלגתו של סקסקובורגובסקי, אשר זכתה רק ב-20% מקולות הבוחרים, הפכה לאחר תהפוכות קואליציוניות לחלק מהקואליציה יחד עם המפלגה המנצחת ועם מפלגת המיעוט התורכי.
סמיון עצמו לא הצהיר בפומבי על עמדתו בשאלה האם על בולגריה לחזור לשלטון מלוכני. עמדתו היא כי על העם הבולגרי להחליט בשאלה זו.