ספטמבר השחור (אירוע)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק במאבק בין צבא ירדן לבין ארגונים פלסטינים מזוינים, שנערך בספטמבר 1970. לערך העוסק בארגון הטרור, ראו בערך ספטמבר השחור (ארגון טרור).
ספטמבר השחור הוא כינוי למאבק שהתנהל בין צבא ירדן לבין ארגונים פלסטינים מזוינים (שהיו מאורגנים באש"ף), בספטמבר 1970.
תוכן עניינים |
[עריכה] איום על השלטון
ממלכת ירדן בתחילת שנות השבעים הייתה בית לארגוני טרור פלסטינים שפעלו בגלוי משטחה במסגרת אש"ף בראשות יאסר ערפאת. מכיוון שהשושלת ההאשמית, בראשות חוסיין מלך ירדן מייצגת רק כ 20% מאוכלוסיית ירדן, בעוד רבים מן האחרים הינם פלסטינים, הפכו הארגונים הפלסטינים המזוינים לאיום של ממש על יציבות המשטר. אנשי "פתח" חמושים במדים, הסתובבו בערי ירדן, הציבו מחסומי דרכים ואף גבו מיסים.
ירדן גם סבלה מתגובתה הקשה של ישראל על המתקפות הבלתי פוסקות של הארגונים הפלסטינים משטחה של ירדן (בשנת 1969 לבדה בוצעו 3,170 פעולות נגד ישראל משטח ירדן). צה"ל ערך פשיטות בעומק ירדן (המפורסמת בהן היא פעולת כראמה בשנת 1968), ומטוסי חיל האוויר הישראלי הפציצו מטרות בשטחה.
המלך חוסיין ניסה לראשונה לבסס מחדש את שלטונו בנובמבר 1968. הוא הגיע להסכם בן שבעה סעיפים עם הארגונים הפלסטיניים, שניסה להגביל את פעילותם של אנשי אש"ף ולכפוף אותם לחוקי המדינה, אבל הסכם זה הופר עד מהרה על ידי הארגונים הפלסטיניים, שביקשו לערער על שלטונו ולכבוש את השלטון בכח הזרוע (כוחם הצבאי מנה בתקופה ההיא כ-15,000 אנשים חמושים לעומת 55,000 אנשי צבא ירדן.
[עריכה] מורידים את הכפפות
בחודש ספטמבר 1970 הפך העימות לעימות גלוי ומזוין. תחילת העימות הגלוי בניסיון התנקשות בחיי חוסיין, שנערכה ב-1 בספטמבר כשהיה בדרכו לנמל התעופה בעמאן, והובילה לקרבות שפרצו ברבת עמון. ב-6 בספטמבר חטפו אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין שלושה מטוסי נוסעים והנחיתו שניים מהם בירדן, וכעבור שלושה ימים נחטף מטוס נוסף והונחת בירדן. הנוסעים הוחזקו בני ערובה, והפלסטינים הצהירו שהחטיפות נעשו על מנת ללמד את ארצות הברית לקח, על תמיכתה הבלתי מסוייגת בישראל. הצבא הירדני הגיב בהפצצה על בסיסי הפלסטינים, במיוחד באזור אירביד. ההפצצה הפכה את האירועים למלחמה כוללת, שהתפרסה על פני שטחים רחבים במדינה, ובעיקר בצפונה של ירדן.
[עריכה] מעורבות בינלאומית
ב־18 בספטמבר חצו כוחות שריון סורים את הגבול, יומיים לאחר מכן הכח מנה כ־250 עד 300 טנקים שאיימו על השלטון הירדני.
המלך חוסיין שידע שלא יוכל להלחם בהצלחה הן במחבלים והן בטורי השריון שחדרו לארצו והחלו לנוע לעבר רבת עמון, מעונו של המלך, לקראת עימות צבאי, פנה בבהילות לארצות הברית ואנגליה בבקשת סיוע או התערבות בינלאומית. ארצות הברית נענתה בחיוב לבקשתו של המלך חוסיין, אך כיוון ששינוע כוחות צבאים אמריקאים היה עלול להיות מאוחר מדי, פנתה ארצות הברית לידידתה באזור, ישראל, וביקשה את התערבותה המהירה, תוך הבטחת ערבויות שארצות הברית תעמוד לימינה באם הסכסוך יסלים וברית המועצות תתערב גם היא בנעשה באזור. כוחות הצבא של ארצות הברית הוכנסו לכוננות גבוהה והצי השישי החל להזיז שלוש נושאות מטוסים לאזור שבין כרתים לישראל. ישראל מצידה ריכזה כוחות שריון באזור הגולן, ואף ביצעה הפצצות דמה מעל טורי השריון הסורי על מנת להעביר מסר שאינו משתמע לשני פנים. בד בבד ארצות הברית הזהירה את ברית המועצות כי אם סוריה בת חסותה לא תסיג את כוחותיה, צה"ל יתערב בעימות בירדן.
כלל המהלכים המדיניים והצבאים של ישראל וארצות הברית הביאו לכך שב־22 בספטמבר טנקים סורים ראשונים החלו לחצות את הגבול בחזרה לסוריה. עם נסיגת כוחות אלו, כוחות שריון וארטילריה ירדניים הסבו נזקים קשים לכוחות הנסוגים. התערבותה של סוריה לטובת הפלסטינים לא הביאה לשיפור במצבם. הכוחות הסורים שפלשו לאזור אירביד נהדפו בחזרה, והארגונים הפלסטינים הוכו מכה ניצחת על ידי ירדן. מטרתה הלא רשמית של סוריה הייתה לספח את ירדן ל"סוריה הגדולה" ולא כל כך לסייע לפלסטינים. שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית הביא מפנה ביחסים ובשיתוף ההדדי.
רבים מן הפלסטינים העדיפו להסגיר עצמם לישראל ולהסתכן במאסר, על פני הצפוי להם מצבא ירדן. בסיומו של החודש דעכו הקרבות, אולם רק באמצע יולי 1971 הסתיימו סופית.
[עריכה] אחרית דבר
מספר ההרוגים הפלסטינים בקרבות של ספטמבר 1970 נאמד לפי הירדנים ב-2,500, ואילו יאסר ערפאת עצמו העריך אותם ב-3,400 הרוגים ו-10,800 פצועים. ישראל העריכה אותם במספר הרבה יותר גבוה כ-20,000.
השושלת ההאשמית הבטיחה את שלטונה בירדן, ואילו המחבלים מצאו מקום חדש לפעילותם בלבנון.
סיום אירועים אלו לא סיים את פעולות האיבה בין הפלסטינים וירדן, כתוצאה מהאירועים הקימו הפלסטינים את ארגון ספטמבר השחור שאחת ממטרותיו הייתה ללחום בירדן. ב-28 בנובמבר 1971 הצליחו ארבעה מאנשי "ספטמבר השחור" להתנקש בחייו של וצפי אל-תל, ראש ממשלת ירדן בעת פעולות האיבה. כמו כן הכריזו הפלסטינים ב-28 בפברואר 1971 על ירדן כחלק מפלסטין.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אוריה שביט, תקדים ספטמבר השחור, באתר "הארץ"