עמנואל לנדאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמנואל (אמיל) לנדאו (10 בנובמבר 1928 - 17 במרץ 1948), בעל עיטור הגבורה על מעשה גבורה יוצא דופן תוך סיכון חיים שגילה בקרב במלחמת העצמאות שבמהלכו נפל.
עמנואל לנדאו נולד ב־10 בנובמבר 1928 בורשה שבפולין. הוא ואחותו הצעירה ברחו מפולין לברית המועצות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה אבד הקשר עם הוריהם משה ופניה והשניים נדדו מספר שנים עד שמצאו מסגרת, ובשנת 1943 עלו לארץ במסגרת ילדי טהרן.
אחרי ששהו זמן קצר בחוות הלימוד של עליית הנוער בירושלים עברו עמנואל ואחותו לקיבוץ גניגר. השניים הסתגלו מהר לחיים בקיבוץ והרגישו שסוף סוף יש להם בית חם שדואג להם. במהלך שהותו בקיבוץ התגלה עמנואל כבעל כישרון רב וכמנהיג. אהבתו לחקלאות הובילה אותו ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי ועם סיום לימודיו בהצטיינות, הצטרף לפלמ"ח ויצא להכשרה ברמת יוחנן.
[עריכה] סיפור הקרב
בתחילת חודש מרץ 1948 הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מביירות לכיוון חיפה, על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות היישוב. בשיירה היו שלוש משאיות (עמוסות בשני טון חומר נפץ, 550 רובים, 5 ררנ"טים, כ- 120 אלף כדורים לרובים ולתת-מקלעים וכ-1000 רימוני-יד) ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.
ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד נהריה על ידי גדוד 21 מחטיבת כרמלי ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מהגדוד הראשון (גדוד 'העמק') של הפלמ"ח מאזור רמת יוחנן בפיקוד המ"מ פנחס זוסמן. הפעולה המהירה שנדרשה, לא איפשרה התארגנות מסודרת וקבלת אישורים מגבוה. הכיתה בפיקודו של המ"כ נועם פסמניק הציבה מארב בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. כשהגיעה השיירה היא נתקלה במחסום חביות על הכביש. אנשי הכוח הסתערו בגבורה על השיירה, אברהם אביגדורוב השתלט על שני מקלעי הברן של האויב. המ"כ נועם פסמניק השליך רימון על השיירה ומטען חומר נפץ שהיה באחת המכוניות התפוצץ והביא למותו. בהתפוצצות נהרג גם מפקד הכוח הערבי. עמנואל לנדאו קפץ על אחת משתי משאיות הנשק הנותרות כדי לחלץ משם את השלל היקר ולהעבירו לכוחותינו. אחד מכדורים שנורו הביא לפיצוץ חומרי הנפץ במשאית וכתוצאה מההתפוצצות העזה נהרג עמנואל לנדאו, ואברהם אביגדורי נפצע קשה. בקרב נהרגו כ-30 ערבים.
חיסול השיירה גרם לדמורליזציה בקרב הערבים בחיפה וגברה בריחת התושבים הערביים מהעיר, כולל אנשי 'הוועדה הלאומית הערבית', עובדה שסייעה רבות בהמשך לכיבוש העיר.
[עריכה] אות גיבור ישראל
לעמנואל לנדאו ולאברהם אביגדורוב הוענק אות גיבור ישראל על גבורתם העילאית בקרב תוך חירוף נפש.
נימוקי צה"ל לקבלת האות:
ביום ה-17 במרץ 1948, בקרית מוצקין, בהתקפה על שיירת נשק ותחמושת של האויב, היה טוראי עמנואל לנדאו ז"ל בין אנשי היחידה שהסתערו על מכוניות האויב. בתור נהג קפץ על אחת המכוניות העמוסות נשק כדי להוציאה משדה הקרב ולקחת שלל את הנשק אשר בה. הוא התרסק בהתפוצצות שארעה ונפל חלל. | ||
-- נימוקי צה"ל לקבלת אות גיבור ישראל |
אחותו הצעירה של עמנואל לנדאו, (שריד אחרון למשפחה), קבלה בשמו את 'אות גיבור ישראל' בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949 יחד עם 11 גיבורי ישראל נוספים מממלחמת העצמאות. לאחר שהכנסת הסדירה את נושא העיטורים בחוק בשנת 1970, התקיים באפריל 1973 טקס שבו הוענקו עיטורי הגבורה בתצורתם הנוכחית, לכל הלוחמים גיבורי ישראל עד לאותה תקופה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עיטור הגבורה שהוענק לעמנואל לנדאו, באתר "בעוז רוחם" של אגף משאבי אנוש בצה"ל
- מרכז מידע פלמ"ח - שורת הנופלים