פבלו פיקאסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פבלו רואיז פיקאסו (25 באוקטובר 1881 - 8 באפריל 1973) צייר ופסל ספרדי, מייסד הקוביזם, אחד האומנים הגדולים באמנות המודרנית במאה העשרים. שמו המלא הוא: פבלו דיאגו חוזה סנטיאגו פרנצ'סקו דה- פאולה חואן נפומוסנו קריספין קריספיאנו דה- לוס רמדיוס קיפריאנו דה- לה סנטיסימה טרינידאד רואיז פיקאסו(Pablo Diego José Santiago Francisco de Paula Juan Nepomuceno Crispín Crispiniano de los Remedios Cipriano de la Santísima Trinidad Ruiz Picasso).

תוכן עניינים 1 חייו 2 תקופות בחייו 3 השפעת הקוביזם בציורים בולטים 4 מורשתו 5 לקריאה נוספת

[עריכה] חייו

פאבלו רואיז פיקאסו נולד במאלגה, ספרד כבנם הבכור של חוזה רואיז בלאסקו ומריה פיקאסו לופז. מאימו לקח פאבלו את שם המשפחה פיקאסו שהפך לסמלו המסחרי, ומאביו ירש את האהבה לאומנות הציור והפיסול.

אביו, חוזה, ידע את הפוטנציאל האומנותי הטמון בבנו ולימד אותו את כל רזי האומנות המודרנית, כמי שהיה בעצמו צייר, וברוב חייו מרצה לאמנות באוניברסיטה לאמנות ואוצר של המוזיאון המקומי. בצפייה בציורים הריאליסטים של אביו קיבל פיקאסו את ההשראה ליצור אמנות בעצמו ולמד מאביו את האמנות האקדמית הבסיסית כמו רישום וציור בשמן. למרות שפיקאסו למד בילדותו אומנות בהצטינות יתרה, הוא מעולם לא סיים את לימודיו האקדמיים. הוא עזב אחרי פחות משנה את בית הספר לאמנות (Academia de San Fernando) במדריד ורוב לימודיו האקדמים היו הלכה למעשה על-ידי אביו.

אחרי לימודי האומנות במדריד, ניסה פיקאסו את כוחו בפריז, בירת האומנות הקלאסית באותם ימים. שם התקרב לחוגים הניו-ליברלים של אמני העיר, לקח חלק בוויכוחים המפורסמים שהתקיימו בה ונטמע בהווי החיים הבוהמי-בורגני שרווח באותם ימים וכלל פרשיות אהבים רבות ובגמיה.

פגישותיו וקשריו החברתיים עם אמני פריז השפיעו רבות על עבודתו ושינו את סגנון יצירתו. הוא עבר מ"התקופה הכחולה" העצובה, אחרי התאבדות חברו הקרוב, ל"תקופה הורודה" השמחה, בעקבות אהבה חדשה. בהשפעת הצייר מאטיס, מנהיגה של התנועה ה"פראים", נמשך פיקאסו לאמנות האפריקנית המכונה פרימיטיבית ובחורף 1906-1907 החל לעבוד על ציורו המהפכני, המסמל את התקופה הסוערת, "העלמות מאוויניון". אחר כך עבר פיקאסו לנופים בסגנון קוביסטי. בשנים 1912-1914 מתפרסמים ציוריו בכל העולם, ושמו של פיקאסו הופך לסמל המודרניזם באמנות החדשה.

ב- 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. פיקאסו נשאר בפריז בעוד חבריו יצאו לחזית. דבר שישפיע שוב על עבודתו האמנותית.

[עריכה] תקופות בחייו

נהוג לחלק את האומנות של פיקאסו לתקופות. שמות התקופות המאוחרות יותר נתונות למחלוקת, ברם התקופות המקובלות ביותר הן:

• התקופה הכחולה (1901-1904)- סגנון ציוריו של פיקאסו השתנה בעקבות התאבדותו של חברו הטוב, אשר מותו השפיע עליו מאוד. את ציוריו באותה תקופה הוא צבע בכחול אשר העיד על בדידות ועצבות שלו כמו הדמויות שבציוריו. ציורו המפורסם מאותה התקופה "מנגן בגיטרה הזקן" משנת 1903.

• התקופה הורודה (1905-1907)- התקופה הכחולה של פיקאסו פינתה את מקומה לטובת אהבה חדשה בחייו, פרננדה אוליבר, דוגמנית מודל צעירה. פיקאסו התאהב במושא פיסוליו וביטא רגשותיו העזים אליה בציוריו האומנותיים. הוא החל לצייר ציורים יותר שמחים ועליזים שהתבטאו בצבעוניות כתומה וורודה בעיקר. הוא צייר בעיקר נושאי קרקס. ברם תקופה זו לא נמשכה זמן רב כי פיקאסו מצא דרך אחרת לבטא את עצמו בצורה יותר מרגשת, מעניינת ומקורית.

• קוביזם פיסולי/אפריקני (1907-1908): בשלב זה ניכרת מאוד השפעה של "העלמות מאבניון". עדיין קיימת ההשפעה של פסלים ומסכות אפריקאיות ובשל כך השלב הזה נקרא אפריקאני. בנוסף לכך, בציורים מאותה התקופה ישנן איכויות פיסוליות. האובייקטים נראים נפחיים, מאסיביים, תלת ממדיים.

• קוביזם אנליטי (1909-1910)- המילה אנליטי באה מהמילה אנליזה, זאת אומרת ניתוח. הניתוח הוא קוביסטי, כוונתו פירוק. בשלב הזה הפירוק נעשב שיטתי יותר, יחד עם הפירוק קיימת גם הרכבה. "פירוק לקצעים", הפירוק נעשה גם באמצעות הצורה וגם באמצעות הצבע.

• קוביזם סימולטני/הרמטי (1911-1912)
• קוביזם סינתטי (1912-1914): במשך שנים רבות ניסו ציירים רבים לצייר ציורים שיראו אמיתיים, אך פיקאסו ובראק שינו את פני הדברים.

• בשנת 1936 פגש את הצלמת והציירת דורה מאר (תיאודורה מרקוביץ), הוקסם ממנה וצייר אותה בעשרות תמונות עד שנת 1944 שבה נפרדו.

[עריכה] השפעת הקוביזם בציורים בולטים

פיקאסו החל את דרכו הקוביסטית ב-1906, אחרי התקופה הכחולה והתקופה הוורודה. הציור הקוביסטי הראשון היה, כנראה, "התפוחים" אשר נרכש על-ידי גרטרוד שטיין. בין ציוריו באומנות הקוביסטית נימנים הציורים הבאים:

• התפוחים מ-1906. ציור זה היוה קוביזם אנליטי, דהיינו, ציור בו האמן לוקח אובייקט ועושה לו אנליזה צורנית, בהשפעת הפסיכולוגיה המתפתחת באותה תקופה, וחיפושים אחר עומק חדש בכל תחומי האמנות. ציורים נוספים מאותה תקופה ממחישים את הקוביזם ביצירתו:
• העלמות מאבניון (Les Demoiselles D’Avignon) מ-1907 הוא אחד הציורים הקוביסטים הראשונים, והמפורסם ביותר מהתקופה האנליסטית. רואים בו פירוק של הגוף למישטחים דו-ממדיים, פירוק הפנים והרכבתם מחדש בצורת פרופיל ופרונטלי בו זמנית. זהו המשך ברור לסזאן, השפעות ברורות מאמנות אפריקאית.
• אישה עם מניפה (La Famme A L’eventail) מ-1908 . ניתן לראות השטחה של הדוגמנית, פגיעה פרופורציונלית מכוונת, חיפוש אחר הגאומטריה באנטומיה.
• Le Reservoir מ-1909. ניתן לראות את תחילת המעבר לכיוון הסינתזה, נוף של כפר הופך לאוסף צורות גאומטריות דו-ממדיות. הקוביזם הסינתטי לוקח את האובייקט, מפרק אותו לחלוטין, מעביר אותו סינתזה ומרכיב אותו מחדש על הבד, בצבעי מונוכרום ובשטיחות מקסימלית.
• איש עם מקטרת (L’homme a La Pipe) מ-1911. פיקאסו שובר את מוסכמות הציור המלבני ומצייר ציור אליפטי על בד מלבני, כמו ציירי ימי הביניים. גם כאן ניתן להבחין בשאריות אדם ששרדו את הסינתזה וזכו להגיע לבד עם מעט דימיון למציאות המשעממת. המקטרת ברורה וגם חתימתו של פיקאסו ברורה (לא משנה איזה סיגנון, החתימה של פיקאסו תמיד ברורה).

[עריכה] מורשתו

מאחר שלא הותיר צוואה רשומה אחריו, הועברו רוב נכסיו "הרוחניים" שלא נמכרו, כולל אוסף אומנות מרשים של אומנים שונים, למדינת צרפת, כתמורה לחובות המסים שהשאיר אחריו.

אחרי מותו כתב לו פול מקרטני שיר, כמחווה על תרומתו. השיר יצא באלבומו Band on the Run.

ב1996 יצא לאקרנים הסרט "פיקאסו" על תולדות חייו, בכיכובו של אנתוני הופקינס.

ציוריו הם מהיקרים ביותר בעולם ונאמדים בעשרות מליוני דולרים. ציורו המפורסם Garçon à la pipe נמכר במאי 2004 עבור 104 מליון דולר (!), ואילו ציורו Dora Maar au Chat נמכר במאי 2006 עבור 95.2 מליון דולר.

יצירותיו של פיקאסו מוצגות במוזיאונים רבים ברחבי תבל. שני מוזיאונים המוקדשים רק ליצירותיו הם מוזיאון פיקאסו בפריז ומוזיאון פיקאסו בברצלונה.

[עריכה] לקריאה נוספת

• אינגו פ. ואלתר, פיקאסו, הוצאת ספרי.
• ראסל מרטין, מלחמתו של פיקאסו, הוצאת אופוס, 2004. סיפור יצירתו הנודעת של פיקאסו, "גרניקה".

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פבלו פיקאסו
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פבלו פיקאסו