שבתאות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת השבתאות היא תנועה משיחית קבלית שהחלה באמצע המאה ה-17. תנועה זאת נחשבה לכת כופרנית שבראשה משיח שקר. שורשיה אמנם נטועים בתוך היהדות אך היא הוקעה מתוכה והוזכרה לגנאי במהלך הדורות בפיהם של יהודים הנאמנים לאורתודוקסיה הרבנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עוד מימיי הנביאים ציפה עם ישראל לבואו של אדם ילוד אשה אשר יגאל את העם מסבלותיו, ילחם בשונאי ה', יכחיד את האלילות, יבנה את בית הבחירה ויתקן עולם במלכות שדי. אדם זה הרי הוא משיח בן דוד.
בעקבות גזירות ת"ח ת"ט באוקראינה גברה בקרב העם הציפיה למשיח וכיסופי הגאולה נתעצמו. רבנים גדולים החלו לעסוק בקבלה ובחישובי קיצין. בתקופה זו גבר לימוד הקבלה והגיע לממדים גדולים ממה שהיה נהוג בקרב העם כיוון שעד לאותה העת צומצם הלימוד בתורת הסוד למתי מעט. בייחוד גדלה ההתעניינות בשיטת האר"י, וזאת כניראה בגלל המרכזיות של מושג הגאולה בהגותו. על פי קבלת האר"י תהליך הגאולה נמצא בסופו וזאת כי מרבית התיקונים בעולמות העליונים כבר נעשו.
על רקע אירועים אלו צמחה לה תנועת השבתאות, תנועה שהשפיעה על כל עם ישראל ומהווה לדעת מרבית החוקרים את אחד המשברים הקשים ביותר שעברו על היהדות.
[עריכה] פריחת השבתאות
תנועת השבתאות נולדה ברגע פגישתם של שני אישים מרכזיים בפרשה - שבתי צבי ונתן העזתי.
שבתי צבי, שנולד באיזמיר ב-1626 ( תשעה באב לפי מסורת השבתאות ), נחשב בעיני חסידי הכת למשיח ישראל ואולי אף להתגשמות האלהות בגוף בשר. ככול הניראה, עבר בילדותו התעללות מינית קשה אשר במהלכה נכווה איבר מינו, דבר שהשפיע מאוד על אישיותו ועל חיי הנפש שלו וייתכן שבעקבות זה סבל ממאניה-דיפרסיה. כבר מגיל צעיר עסק בקבלה והיה בקיא בשיטות השונות של המקובלים. הוא הכיר היטב את קבלת האר"י אך לא קיבל את עיקריה.
צבי הכריז על עצמו כמשיח כבר ב-1648, אך בתחילה איש לא התייחס לדבריו ברצינות והיו כאלו שראו בו חולה נפש. בתקופה זו החל לעבור על איסורים הלכתיים תוך כדי שהוא הוגה את השם המפורש - איסור הלכתי חמור בפני עצמו. מסופר שבעל גבר כשהוא מעוטר בתפילין, נכנס תחת החופה עם ספר תורה, התחתן עם אשה זונה והיה מברך על איסורים הלכתיים "ברוך מתיר איסורים" ( פראפרזה לברכת השחר ' ברוך מתיר אסורים'). הרבנים ופרנסי הקהילה היהודית באיזמיר לא אהבו את פגיעותיו בהלכה היהודית והם גירשו אותו מהעיר.
לאחר נדודים במקומות שונים הגיע לירושלים ואף למצרים . הוא נשא שם אישה יפת תואר בשם שרה . אמרו עליה כי היא מופקרת במנהגיה ושנוהגת היא להכריז שתינשא למלך המשיח. מעלליה נודעו לשבתאי צבי והוא ביקש להביאה אליו למצרים כדי לקיים את הנאמר בספר הושע 'קח לך אישה זונה'. הוא אסף כסף למען ירושלים ובדרכו חזרה אליה עבר דרך מדבר סיני והגיע לעזה בה הוא פגש לראשונה את אברהם נתן בן אלישע חיים אשכנזי העזתי, לימים מי שיהיה נביא הכת.
נתן נחשב לעילוי עוד מגיל צעיר ובתקופה בה נפגש עם שבתי צבי כבר יצא שמעו כמקובל גדול וכאדם שביכולתו לרפא נשמות חולות. בפגישתם נתן אמר לו שהוא ראה חזיון (סמוך לפורים 1665) בו נאמר לו ששבתי צבי הוא גואלם של ישראל והוא הסביר לשבתי על מקור נשמתו על פי תורת הקבלה. יחד הם החלו להפיץ את אמונתם בביאת הגואל בדמותו של שבתי צבי. נפשותיהם נקשרו זו בזו ויש סברה שכח ידידותם נעוץ במשיכתם המינית אחד כלפי השני.
בחברון נחלה התנועה הצלחה גדולה ונתקבלה על התושבים. בירושלים המצב היה אחרת. אנשי ירושלים, איתם נמנה יעקב חגיז רבו של נתן, התנגדו לכת בחריפות. 'יצא שליח ובא משיח', לגלגו על שבתי צבי. לנתן היה חשוב להתחבב על תושבי העיר. הוא כינס את תריסר שליחיו כדי להקריב קורבן בירושלים. צבי מינה את יעקב נג'ארה שהיה אחד מראשי נאמניו לכהן גדול. התושבים התנגדו להקרבת הקורבן וטענו שדבר זה עלול לעורר את חמתם של המוסלמים. נתן נענה להפצרות וביטל את הטקס שתיכנן, ולבסוף יעקב נג'ארה יצא עם השליחים אל מעבר לנהר הירדן, ושם נעשה תיקון על קבר אהרן .
שבתי צבי עצמו הוחרם על ידי הרבנים והם הסגירו אותו לידי הקאדי של העיר בהסבר שהוא רוצה למלוך. אך זה קשר קשרי ידידות עם הקאדי והוא שיחררו והתיר לו לרכב על סוס – דבר שנאסר אז על היהודים. שבתאי צבי הקיף את העיר שבע פעמים, כשהוא לבוש בגד בצבע ירוק - צבעה של ספירת התפארת (זעיר אנפין, אלוהיו של שבתי צבי). תלמידיו הלכו אחריו כאחוזי דיבוק של שמחה ושאר יהודי העיר, המומים מהשפעתו על הקאדי, השתאו לנוכח המחזה.
שבתי השתלט על הקהילה היהודית שם, הדיח את אחד הרבנים ממתנגדיו, ומינה במקומו את רבי חיים בנבנישתי, שאחרי תקופת פקפוקים, היה לו תומך נלהב (רבי חיים בנבנישתי חיבר את ספר הפסקים על שולחן ערוך, "כנסת הגדולה", ונחשב לאחד מגדולי פוסקי ההלכות בעת החדשה).
נתן החל לכתוב דרושים קבליים המראים ששבתי צבי הוא המשיח. דרושיו עמוקים מאוד ורואים בהם את עמקותו הרעיונית והיקף ידיעותיו:
| " בתורה נאמר עליו 'ורוח אלהים מרחפת על פני המים'...זה רוחו של מלך המשיח..כמניין שמו וכינויו (שבתי צבי) כי נשמתו הייתה בעומקא דתהומה רבא...והוא יברך את הטהירו..." | ||
| -- דרוש התנינים | ||
נתן ושבתי צבי הכריזו על ביטולן של המצוות המעשיות והתירו לעבור על עבירות בנמקם זאת בכך שהמצוות היו אמצעי להביא את המשיח וכשזה כבר בא בטלה תקפותן ממילא. תיקון חצות כאבלות על חורבן הבית בוטל. צום תשעה באב בוטל אף הוא וביום זה היו חוגגים חברי הכת את יום גאולתם של ישראל. בעיקר ידועה הכת במנהגיה המיניים הפרוצים, משכב המונים בהם גם יחסים הומוסקסואליים.
חוקרי השבתאות הגדולים טוענים שאף על פי ששבתי צבי נחשב למשיח, אישיותו הייתה פסיבית למדי והוא חסר את הכריזמה שגרמה לשבתאות להגיע לממדים הגדולים אליהם הגיעה. חוקר הקבלה והשבתאות גרשום שלום סובר שזה שנחשב לנביא הכת הוא זה שאחראי להפצת השבתאות ולקבלתה העצומה בקרב היהודים בני התקופה.
[עריכה] ההתאסלמות
בפומבי הייתה הקריאה שיצאה מתנועת השבתאות קריאה לחזרה בתשובה.
שמועות על מלכות המשיח, ועל כך שהוא עומד להדיח את השליט העות'ומאני ולתפוס את מקומו, רדפו זו את את זו. סופר שעשרת השבטים התגלו, ושמכה ופרס נפלו לידי המשיח. בתימן חיבר רבי שלום שבזי שירי הלל לשבתי צבי. אפילו העיתונות הבינלאומית הקדישה מקום רב לשמועות. מרבית העם האמין כי בא לציון גואל ופסה מלכות הרשעה מן הארץ. אנשים מכרו את בתיהם ורכושם בגולה בתכנון לעלות לארץ ישראל, מקורבי הכת פסקו לקיים מצוות כהלכתם וחיכו למוצא פיו של נתן שיאמר להם את המעשה אשר יעשו והדרך בה ילכו.
לא יהודים בלבד היו שותפים לאמונה זאת, אלא גם בחוגים נוצריים רווחה באותה שעה האמונה שזוהי אחרית הימים. תעניות לאות תשובה היו מתערבים בהתפרצויות של שמחה, והיהודים הרימו ראש כנגד הגויים.
בשנת 1666 (ה' תכ"ו) בא המשיח אל הסולטאן במטרה שיכיר במשיחיותו. הסולטאן אסר את שבתי צבי בבית האסורים כמורד במלכות. חסידיו, שראו בכך סימן ליסורי המשיח עליהם דובר רבות במסורת, נהגו לבקרו לעתים תכופות. עד מהרה הפך הכלא למקום עליה לרגל והחסידים כינו את בית המאסר "מגדל עוז".
בסופו של דבר (15.9.1666) אמר הסולטאן לשבתי צבי שעליו לבחור בין הוצאה להורג לבין התאסלמות - שבתי צבי בחר להתאסלם. התאסלמותו של שבתי הכתה בתדהמה את מאמיניו ומרביתם זנחו את התקווה המשיחית שתלו בו. נתן המשיך להפיץ את תורתו ונימק את התאסלמות המשיח כצורך הכרחי וכתיקון, לרדת ל'קליפות' האסלאם כדי להעלות מתוכן ניצוצות של קדושה.
בעקבות שבתי צבי, קיבלו על עצמם פלגים שונים של השבתאות דתות נוכריות למראית עין. שבתי צבי עצמו נשאר באדריאנופול כמנהיגם של המשפחות שהתאסלמו יחד אתו. התגלויותיו לא פסקו והנותרים ניהלו אורח חיים דתי ספק יהודי ספק מוסלמי.
שבתי צבי מת ביום כיפור שנת תל"ז (1676) כשהיה בן 50 ומותו נחשב לעוד פרק בתהליך הקוסמי בדרך לגאולה הסופית. נתן העזתי המשיך להסביר כל תופעה על פי שיטתו בקבלה וטען שבמותו שבתי צבי נבלע באורות האצילות, כלומר הפך לחלק מהאלוהות.
[עריכה] הפולמוס והכתות לאחר מות המשיח
בתחילת הפרשה הספקנים היו מעטים. רבי יעקב ששפורטש, אחד מהבולטים שבמתנגדי התנועה, נרדף. בספרו ' ציצת נובל צבי ' אותו השלים בהמבורג בשנת תל"ג (1673) הוא פורס את כל המאורעות הקשורים בשבתי צבי.
הרב יעקב עמדן , מראשי המתנגדים, יצא למלחמת קדש בתנועת השבתאות. כדי לקעקע את יסודותיה פיקפק בגרסאות ספר הזהר המצויים בידינו וטען שאין הן נכונות, כפר בכך שהרמב"ם חיבר את מורה נבוכים, כתב חיבורים בגנות לימוד הפילוסופיה ועסק בגישוש אחרי רבנים שחשד בהם כי הם נוטים אחרי הכת.
חשדותיו של עמדין שרבי יהונתן אייבשיץ הוא שבתאי עוררו סערות עצומות. פעם סופר לו כי אנשי הכת מחשיבים את אייבשיץ כאחד מגדוליהם, וששמו חרות על המטבע התלויה על צוואר ראש עדתם, מששמע זאת החריף את השמצותיו ומאבקו.
עמדין פתח קמע שכתב הרב. בנוסח הקמיע היה כתוב: "אנא שלח רפואה לאשה זאת למען יתקדש שמך ושם משיחו בבאא יהבק בעולם" - "בבאא יהבק" באתב"ש זה "שבתי צבי קדוש".
עקב האשמות אלו נמנע מרבי יהונתן לשמש כרבה של פראג. הרב אייבשיץ עצמו השתתף בחרם על השבתאים ואף כתב ספר הגנה מפני האשמתו בשבתאות - "לוחות עדות". הוא נחשב לרב מחמיר בהלכה וזאת בניגוד למעשים של חברי הכת. מגדולי הרבנים בכל הדורות וביניהם הגר"א טיהרו את רבי יהונתן מאשמה זאת אך גרשום שלום סובר שהיה שבתאי בסתר.
המעטים שנשארו נאמנים לאמונת הכת נחלקו ביניהם לסיעות שונות והשם "שבתאיים" מורה בעיקר על הכתות האלו. הם נחלקו בסוגיות שונות הקשורות להתאסלמות ולמותו של משיחם. חלקם האמינו שעתיד שבתאי צבי להופיע ולהשלים הגאולה. היו שבתאים שסברו כי נשמתו נתגלגלה בנשמת איש אחר, ואילו אחרים סברו כי השלמת המעשה הוטלה על אדם חדש. חלקם האמינו ששבתאי צבי הוא התגלמות אלוהים ואילו אחרים כפרו בכך. מרבית השבתאים האמינו שבגאולה האחרונה תינתן תורה חדשה, ובביטול כמה מן הדינים על ידי שבתאי צבי ראו את התחלתה של תורה חדשה זו. סביב השאלה אם עד מתן התורה החדשה יש להמשיך לקיים את מצוות דתם או אם אפשר כבר להפסיק לקיימן התנהלו מחלוקות רבות.
בשנת 1683 התאסלמו כשלוש מאות משפחות בסאלוניקי שבראשם יוסף פילוסוף. משפחות אלו בצירופן עם המתאסלמים מימיו של שבתי צבי היוו את הגרעין לכת הדונמה. מרכזם היה בסאלוניקי וחלקם התיישבו באדרינאופול. לבסוף התפצלו הללו לשלוש כתות שונות שהעיקרית והקיצונית בהן היא הכת שהנהיג ברוכיה רוסו. רוסו נחשב למשיח השבתאי הבא ובפולחן עדתו נפרצו גדרי העריות בצורה חריפה יותר מאשר היה קודם בימי שבתי צבי.
מרכז נוסף של כת שבתאית היה באיטליה. בכת זו רבו הגילויים מפי מגידים מן השמיים והפן הנבואי גדול בה יותר מאשר בכתות שבתאיות אחרות.
בין תלמידיו של נתן אשר פיתחו את תורתו נמנים שלמה אאיליון, אליהו מוג'אנון ויוסף פילוסוף. היו תיאורטיקנים שבתאיים שאינם תלמידים ישירים של נתן אלא מקובלים שהושפעו מתורתו ואימצו בעקבותיה את אמונת השבתאות. בין אלו נמנים אברהם קארדוזו ושומואל פרימו.
לאחר שנים הקים יעקב פרנק את התנועה הפרנקיסטית וטען שנשמתו של שבתי צבי התגלגלה לתוכו והוא המשיך במנהגי הפריצות של השבתאים וכניראה היה בועל את ביתו כחיקוי לזיווג זעיר אנפין והמלכות. סופו שהתנצר יחד עם חסידיו.
[עריכה] תורת השבתאות
אף על פי ששבתי צבי הושפע יותר מספרות הקבלה הקדם לוריאנית, בכ"ז תורת השבתאות מבוססת בעיקרה על קבלת האר"י. הסיבה לכך נעוצה בהשפעתה על דובר הכת ויוצר שיטתה בקבלה - נתן העזתי.
בקבלה הלוריאנית יש מתח משיחי רב וההסברים על הגאולה בכתבים אלו עמוקים מאוד. נתן הגה רבות בספרי הקבלה, בעיקר בקבלת הרמ"ק והאר"י ויצר משילוב של שיטותיהם משנה סדורה ומוטעמת המכוונת כולה להוכיח ששבתי צבי הוא משיח ישראל המיוחל. אף גדולי המקובלים מודים שתורת השבתאות היא אחת מהתורות הגדולות שנהגו בתולדות הקבלה.
נתן נהג לטייל עם תלמידיו לאורך החוף וללמדם דרושים קבליים הסובבים סביב דמותו של המשיח. ספריו העיקריים הם 'ספר- הבריאה', 'שערי הדעת' ו'דרוש התנינים' על הזהר, בהם נפרסות דעותיו החדשניות שנתן ראה בהן המשך של תורת האר"י . בתורתו תופסת מקום מרכזי הביוגרפיה של נשמת המשיח ושל נשמתו שלו. הגילגולים שעברו נשמותיהם מתחילים מתקופת הבריאה ועד להתגלות אור המשיח בגוף אדם. הוא מייחס לנשמתו ולנשמת שבתי צבי משמעויות קוסמיות.
הנחש ונשמת המשיח
בדומה למיתוסים מהעולם העתיק, מופיעים גם בתנ"ך סיפורים על ראשית המציאות ועל היצורים שהיו קיימים בעולם טרם נעשה סדר בתהליכי הבריאה. במקרא יש רמזים למאבקיו של אלוהי ישראל בנחש בריח ובתנין - נציגיה של מלכות האופל והרשע :
| " תמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו... אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים. אתה רצצת ראשי לויתן... ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים | ||
בניגוד להבנה המסורתית, לפי תורת השבתאות אין בדברים אלו רמז למאבק בין שני כוחות נבדלים - טוב ורוע, אור וחושך וכו', אלא מאבק בין שתי בחינות שונות באלוהות עצמה, כלומר הנחש הוא תגלמות של אחת הבחינות. על פי מסורת קדומה הנחש היה בעל כנפיים וידע לעוף כאחד השרפים:
| " כי משורש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף...אפעה ושרף מעופף " | ||
| -- ישעיהו | ||
הנחש פועל להביא להרמוניה ואיזון באלוהות ופועלו חיובי והכרחי. על פי השבתאות הנחש הוא לא אחר מאשר שבתי צבי, ניצוץ אלוהי שמטרתו להביא גאולה לעולם ובכך לגאול אף את האלוהות . בתפיסה זאת ניכרת השפעת הפרשנות של רבי יוסף אבן טאבול תלמיד האר"י שהסביר את הצימצום בקבלת רבו שונה מהסברו של תלמיד אחר של האר"י - רבי חיים ויטאל. לפי אבן טאבול הצימצום הוא אקט שנעשה באור אין-סוף כדי להיפטר ממידת הדין שהייתה גלומה בו והוא נבע מרצון האלוהות להיטהר.
תורת השבתאות איננה המצאה חדשה אלא פרשנות רדיקלית ועמוקה לטקסטים קבליים חשובים וכשרים. כך למשל כותב מקובל חשוב שאינו שנוי במחלוקת וחי שנים הרבה לפני תנועת השבתאות:
| " ודע והאמן כי הנחש בתחילת בריאתו היה צורך גדול בתקון העולם בהיותו עומד במקומו והוא שמש גדול נברא לסבול עול הממלכות והשעבוד וראשו עד במתי ארץ וזנבו עד שאול ואבדון, ובכל העולמות כולם היה לו מקום וצורך גדול לתקון כל המרכבות כל אחד במקומו... | ||
| -- רבי יוסף ג'יקטילה בספר 'סוד הנחש ומשפטו' | ||
גם בספר הזוהר מתואר הנחש כמי שפותח את רחם השכינה. דווקא הוא זה שיכול לרכז את הדינים הנמצאים בנקביות האלוהית ולטהרם . במיתוס השבתאי המשיח הגואל נתפס כנחש קדוש הרובץ במקום הטומאה, והוא נאבק בה כדי לברר את הניצוצות מן הקליפות.
נתן מזכיר בהקשר זה את הנחש נחושתן שמשה רבנו צווה להכין במדבר כדי לרפא את אלו המסתכלים בו.
הסבר השינויים במצב הרוח וההתאסלמות
נתן הנביא, שהיה אדם כריזמתי מאוד ורטוריקן מעולה, הסביר את השינויים בתחושותיו של שבתי צבי - אלו נבעו ממאניה-דפרסיה - כמלחמה רוחנית שהמשיח מנהל נגד כוחות הטומאה.
לאחר התאסלמותו של שבתי צבי גיבש נתן את האידיאולוגיה העיקרית של תורת השבתאות שלפיה הראיה החזקה ביותר למשחיותו של צבי היא השפלתו ונחיתותו. מה שנראה כלפי חוץ כירידה אינו אלא סוד כמוס המתרחש בעולמות אלוהיים, מאבק סופי במלחמה נגד כוחות הדין. גם בזה מסתמך נתן על מסורות עתיקות בהם המשיח הוא אדם נבזה ושפל, נפסד ומנודה. נתן העניק ססגוניות למשנתו בהציבו את גיבורה כאדם בעל אישיות מיתולוגית.
[עריכה] השבתאות והחסידות
תנועת החסידות, שייסד הבעל שם טוב באמצע המאה ה-18 בדרום פולין, נרדפה קשות בראשית ימיה. המתנגדים חשדו בראשי החסידים שהם מהווים המשך של הכתות השבתאיות ואת תורת החסידות ראו כקבלה בעלת יסודות שבתאיים.
בתורת החסידות יש כמה דברים שבאמת מאפשרים לאחר פרשנות מסוימת להזדהות כדעות שבתאיות: מקום גדול לאמונה בכוחו של הצדיק וביכולתיו לשנות סדרי עולם ולהתקשר עם העליונים, התעסקות בחומריות במטרה לקדש את עולם החולין, חצרות של אדמורים רבים לא הקפידו בקיום מצוות וטענו שהכוונה יותר חשובה מהעשיה ומנהגם של החסידים להיבדל מאלו שאינם חסידים.
בסופו של דבר נתקבלה החסידות כזרם לגיטימי ביהדות והאשמות נגדה פחתו וכמעט שנעלמו בדורנו.
[עריכה] השבתאות בדורנו
מאמינים שבתאיים היו קיימים בכל הדורות מאז הופעת שבתי צבי ועד לימינו. על פי רוב הם חיו בסתר, נרדפו על אמונותיהם וחיו חיים כפולים - בני דת כלשהי בפרהסיא ושבתאיים כלפי פנים.
בימינו הכת השבתאית הידועה ביותר היא כת הדונמה שמרכזה העיקרי נמצא בתורקיה , אתא תורכ (1881-1938) אבי הטורקים התחנך בבתי-ספר של כת הדונמה ויש הסוברים שגם מוצאו מכת זאת.
כאמור, התחילו ה"דונמה" בסלוניקי בצירוף המשפחות שהתאסלמו בימי שבתי צבי וכאלו שהתאסלמו מאוחר יותר. במאה ה-18 מנו כבר 3.000 נפש ובסוף המאה ה-19 מנו למעלה מעשרת אלפים. ברבע הראשון למאה העשרים מניינם נמנה בין 13-15 אלף נפש. בני הכת נמצאו בעמדות חשובות בסלוניקי במסחר ובבנקים, ולבסוף חדרו גם לחוגי האינטליגנציה המקצועית כעורכי דין וכרופאים ומהם שימשו גם כפקידים ממשלתיים.
במשך כל הדורות חיו חברי הכת כמוסלמים כלפי חוץ אך לא התקבלו כמוסלמים מן השורה. גם היהודים וגם המוסלמים לא התחתנו בם והם נידונו לאנדוגמיה.
כניראה שחברי הכת אינם שומרים על הטאבו של גילוי עריות וסוברים שבפולחנם הפנימי נמשכות האורגיות ההמוניות ושבירת המוסכמות המיניות של דתות המערב.
בימים אלו הכת נמצאת במצב של חילון וההתבוללות וייתכן שלא תחזיק מעמד לאורך הדורות הבאים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גרשום שלום - מחקרי שבתאות, הוצאת עם עובד.
- אלי אשד - משיח של גילוי עריות, הוצאת ספרי חמד.
- יעקוב ברנאי - שבתאות, היבטים חברתיים - הוצאת זלמן שזר.
[עריכה] קישורים נוספים
- בעקבות משיח - שבתאי צבי והתנועה השבתאית.
- כתבה על השבתאות באתר האייל הקורא.
- מה צורה הייתה לנחש בגן עדן? - מאמר.
