תשעה באב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תשעה באב, הוא יום תענית, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר השני מלך בבל, ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס (אשר מונה 9 שנים לאחר מכן לקיסר רומא). כמו כן, גירוש יהודי ספרד החל ביום זה בשנת 1492.

תוכן עניינים

1 מועד התענית
2 שבוע שחל בו
3 הסעודה המפסקת
4 צום החמישי
5 מקורות התענית
6 הלכות האבלות בתשעה באב
- 6.1 עינויי הגוף
- 6.2 לימוד תורה
7 סדר היום
8 האם הגיע הזמן לשנות ממנהגי תשעה באב?
9 ערכים קשורים
10 לקריאה נוספת
11 קישורים חיצוניים
- 11.1 הלכות תשעה באב

[עריכה] מועד התענית

התענית חלה ביום ט' בחודש אב, למעט במקרה שט' באב חל בשבת, שאז נדחית התענית לי' באב. חז"ל ציינו שט' באב יחול תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו. (ובאותו יום חל גם י"ז בתמוז באותה שנה)

[עריכה] שבוע שחל בו

בשבוע שחל בו תשעה באב, החל ממוצאי שבת שלפני תשעה באב ועד מוצאי הצום (ולפי חלק מהעדות עד מוצאי י' באב) אסור מדברי סופרים לכבס בגדים, ללבוש בגדים מכובסים, לסתפר, להתגלח ולהתקלח במים חמים. חלק מהעדות נהגו להחמיר בכל האיסורים האלו החל מר"ח אב.

[עריכה] הסעודה המפסקת

בערב תשעה באב אסרו חז"ל לאכול בסעודה המפסקת בשר ולשתות יין, וכן אסרו לאכול שני תבשילים. רוב עדות ישראל נהגו להחמיר שלא לאכול בשר ולא לשתות יין החל מב' באב, למעט בשבתות וסעודות מצווה. בשנה שבה חל הצום במוצאי שבת, מותר ומצווה לאכול בסעודה המפסקת (הנערכת בשבת) בשר ולשתות יין, וכן לאכול בה שני תבשילים.

[עריכה] צום החמישי

המקרא מזכיר תאריכים מעט שונים לגבי חורבן הבית הראשון: על פי מלכים ב כה,ח - בשבעה בחודש אב ואילו על פי ירמיהו נב,יב - בעשרה בחודש אב נחרב הבית, אך המסורת איחדה את התאריכים לתשעה בחודש אב.

צום זה מכונה צום החמישי, משום שחל בחודש החמישי למניין החודשים מחודש ניסן, דהיינו: בחודש אב.

זה החשוב מבין ימי האבלות שבלוח השנה העברי. בנוסף ליום זה, נקבעו עוד שלשה ימי תענית הקשורים בחורבן ירושלים והארץ: שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת. על תעניות אלה אומר הנביא זכריה: "כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי (י"ז בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (תשעה באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (צום גדליה) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (עשרה בטבת) יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים". (זכריה, ח, יח-יט)

ציור חורבן בית המקדש מאת פרנצסקו האייז

[עריכה] מקורות התענית

המקרא וחז"ל זקפו את חורבן שני בתי המקדש לחובתו של עם ישראל, ולשיטתם תשעה באב מסמל את חורבנו הלאומי של עם ישראל בעקבות רקבון מוסרי. על פי המקרא, עיקרו של החטא, היה המנגנון השלטוני שהושחת. השופטים רודפים שוחד ושלמונים, השרים סוררים חברי גנבים ומושחתים (ישעיה פרק א' כ"ג). והכהנים וחכמי העם עובדים עבודה זרה בבית המקדש עצמו. (יחזקאל פרק ח'). ואולם ירמיהו זוקף את הרס מדינת יהודה לחובת המדיניות של מלכי יהודה האחרונים, שסמכו על "משענת קנה רצוץ" וכרתו ברית עם מצרים המתפוררת נגד בבל שהייתה אז בשיאה הצבאי והמדיני.

על פי חז"ל בית ראשון נחרב בגלל שלוש העבירות החמורות: רצח, גילוי עריות ועבודה זרה, ובית שני נחרב בגלל שנאת חינם.

לפי המסורת, יום זה היה מוּעד לפורענויות מאז ומתמיד, ואירעו בו חמישה אסונות היסטוריים: חטא המרגלים, חורבנות הבית, כיבוש ביתר בידי הרומאים, מותו של בר כוכבא, וחרישת ירושלים בידי הרומאים. כפי שמסכם זאת הרמב"ם, בביסוס על המשנה בסוף מסכת תענית:

"ותשעה באב, חמישה דברים אירעו בו.

נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ;
וחרב הבית בראשונה
ובשנייה;
ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל (ביתר בזמן מרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש;
ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיהו כו,יח; מיכה ג,יב)."

(משנה תורה הלכות תענית פרק ה' הלכה ג')

במשנה שעליה מסתמך הרמב"ם, שבה רשימת הפורענויות, (תענית פ"ד מ"ו) וכן בגמרא המפרשת אותה (תענית דף כ"ט ע"א) לא הוזכר מותו של בר כוכבא, וזוהי הוספה מיוחדת של הרמב"ם, בהנחה שהוא נהרג עם נפילת עירו.

[עריכה] הלכות האבלות בתשעה באב

צום תשעה באב נוהג בסוף תקופה הנקראת שלושת השבועות או "ימי בין המצרים", שמתחילה בי"ז בתמוז ומסתיימת בט' באב. בשלושת השבועות הללו יש הנוהגים מנהגי אבלות שונים, כמו לא להסתפר ולא להתחתן, להימנע משמיעת מוזיקה ומרחיצה של תענוג, כגון בים.

[עריכה] עינויי הגוף

מאחר ותשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים:

אכילה ושתיה
רחיצה - רחיצה כלשהי לשם הנאה, אולם רחיצה לצורך הסרת לכלוך מותרת.
סיכה - סיכת הגוף לטיפוח או הנאה.
נעילת הסנדל - נעילת נעליים העשויות מעור.
תשמיש המיטה - יחסי אישות, וכל קירבה גופנית בין איש ואישה.

בשונה מיום הכיפורים שהוא יום המיוחד לקדושה יתרה על ידי התענית, מהותו של תשעה באב היא האבלות, ולכן נתקנו בו עינויים נוספים:

אסור לשבת על כיסא (כיסא הנמוך משלושה טפחים אינו לחשב לכיסא).
אסור להריח מיני בשמים.
מן הראוי להמעיט באמצעי הנוחות בשינה, כגון שימוש בכרית אחת במקום שתיים למי שרגיל בכך, או לישון על מזרן המונח הרצפה.

[עריכה] לימוד תורה

על התורה נאמר "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהילים י"ט ט'), כלומר, התורה משמחת את הלב. משום כך בתשעה באב אסור ללמוד את רוב מקצועות התורה, למעט הכתובים העוסקים בפורענות עם ישראל, כגון מגילת איכה וספר איוב, חלקים מספר ירמיה, ופירושיהם השונים, וכן פרקים מן התורה שבעל פה העוסקים בפורענות ובאבלות. מותר ללמוד הלכות אבלות.

תינוקות של בית רבן אינם לומדים בתשעה באב.

[עריכה] סדר היום

צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה של היום שלפניו ועד צאת הכוכבים, כ־25 שעות; לפני השקיעה אוכלים סעודה מפסקת.

בתפילת הערב קוראים את מגילת איכה. זו מגילת קינה על חורבן ירושלים, הפותחת במילים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". בקהילות רבות נהוג לקוראה אף בתפילת הבוקר. נוהגים בתפילה לכבות את האורות הגדולים ולהשאיר מעט אור או להדליק נרות. לאחר התפילה נהוג לומר קינות נוספות מדורות מאוחרים.

ברוב הקהילות, בתפילת שחרית לא מתעטפים בטלית ולא מניחים תפילין, שהוא גם מנהג של אבלים[1]. בקהילות ספרדיות רבות נהוג להניח טלית ותפילין בבית לפני תפילת שחרית, לקרוא בהם קריאת שמע ולחלוץ אותם, ולהתפלל תפילת שחרית בבית הכנסת בלי טלית ותפילין. הטעם למנהג זה הוא ההלכה האוסרת על קריאת שמע בלי טלית ותפילין. בקרב היישוב הספרדי הוותיק בארץ ישראל (בעיקר בירושלים) נהוג מתקופה קדומה להתפלל את תפילת שחרית עם טלית ותפילין, ולחלוץ אותם רק לפני אמירת הקינות. מנהג זה התפשט בשנים האחרונות גם אצל יהודים ספרדים שאינם מוותיקי היישוב שרצו לקבל עליהם את מנהג ארץ ישראל.

לאחר חצות היום מקילים מעט בשניים ממנהגי האבלות של יום תשעה באב: מתירים לשבת על כיסא, ולא על הרצפה, ומניחים טלית ותפילין בתפילת מנחה (מי שלא הניח בתפילת שחרית). בחלק מקהילות צפון אפריקה נהגו להתחיל אחרי חצות היום בהכנות לביאת המשיח. ההכנות כללו ניקוי יסודי של הבית ואפילו סיוד. כדי שאם המשיח יבוא אפשר יהיה לקבל את פניו כיאות.

[עריכה] האם הגיע הזמן לשנות ממנהגי תשעה באב?

בעשורים האחרונים, בעקבות תקומת מדינת ישראל והצלחתה ובניין ירושלים, היו קולות אצל רבנים מסוימים שקראו לעדכן את הלכות תשעה באב, בעיקר לשנות או לבטל את התפילה הקשורה לתשעה באב, תפילת נחם, שמתפללים אותה בתפילת שמונה עשרה, בה כתוב על ירושלים שהיא "בזויה ושוממה ומושפלת עד עפר, מבלי בניה בתוכה". בין המצדדים בשינוי נוסח תפלת נחם היה הרב לשעבר של תל אביב, חיים דוד הלוי, שהציע לשנות את הנוסח מלשון הווה ללשון עבר ("העיר שהיתה חרבה ובזויה" וכו'). בינתיים, בגלל התנגדות הרבנים לחדשנות הלכתית זו, תפילה זו נשארה כמו שהיא.

במהלך השנים דנו לגבי אמירת קינות על השואה, ואף שלא הושגה הסכמה בנושא, קהילות רבות מוסיפות קינות מעין אלו לסדר הקינות. הקינה הנפוצה ביותר היא אלי אלי נפשי בכי של יהודה ליב ביאלר, הנאמרת במנגינת הקינה "אלי ציון ועריה".

בשנת ה'תשס"ה (2005) החלה תוכנית ההתנתקות למחרת תשעה באב, ובאותה השנה התקינו מספר קבוצות של רבנים קינות שונות על חורבן היישובים וגירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון, ותיקנו לאמרם כבר משנת ה'תשס"ה (יום לפני תחילת ההתנתקות) כחלק מן הקינות [2].

[עריכה] ערכים קשורים

[עריכה] לקריאה נוספת

יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

ירושלים - ימי הבית הראשון מרכז המשאבים להיסטוריה של עם ישראל - פרויקט של מרכז דינור, האוניברסיטה העברית.
תשעה באב וימי בין המצרים, באתר aish.co.il
תעניות ציבור,באתר "חג שמח"
מנגינות של קינות ומגילת איכה לפי מסורת יהודי מצרים
אברהם בורג, הצעה להפיכת חצי יום תשעה באב ליום משתה ושמחה, Ynet

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: הלכות תשעה באב בשולחן ערוך
טקסט בוויקיטקסט: הלכות תשעה באב בערוך השולחן