שלט אצולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שלט האצולה של מונקו

שלט אצולה או שלט גבורים במסורת האירופאית הינו דוגמה פשוטה וצבעונית השייכת לאדם מסוים ושעשויה לשמשו במגוון רחב של דרכים.

מקורם של שלטי האצולה בדוגמאות אשר עיטרו את השיריונות והמגינים בהם השתמשו אבירי ימי הביניים לזיהוי קל בקרבות ותחרויות. דוגמאות אלו עיטרו את הביגוד אשר נלבש מעל לשריונו של האביר וכמו-כן גם את מגינו, קסדתו, דגליו ודוכן הפמליה שלו. בחלק מהמסורות ההרלדיות (הסקוטית לדוגמה) שלט האצולה נמצא בבעלותו של אדם יחיד (בניגוד למשפחה שלמה). במקרים אלו השלט מועבר מאב לבנו כרכוש חוקי ולא נעשה בו שימוש בידי יותר מאדם אחד בכל זמן נתון. שאר בני המשפחה היו רשאים לשאת שלט דומה אשר בוצע בו שינוי בפרט או צבע כלשהו.

בשל חשיבותם כרכוש חוקי השימוש בשלטים כסימן אפיון הצריך רגולצייה קפדנית אשר נעשתה (ונעשית במדינות אחדות עד היום) באמצעות כרוזים - בעלי מקצוע אשר עסקו במדע של חקר השלטים (הרלדיקה).

בימינו נעשים שני שימושים עיקריים בביטוי שלט אצולה. בראשון הכוונה היא לדוגמה שלמה בעלת מכלול של סמלים - בדרך כלל כתר המונח על קסדה שמתחתיה מגן ולעתים גם דמויות תומכות המניפות את המגן ואשר תחתן נכתב המוטו. השימוש השני מתייחס לסמל המגן בלבד.

שלטי אצולה מעוטרים לעתים ב"התקן" - מוטו, סימן או כל אות אחר אשר שימש אבירים להבדיל עצמם מאנשים אחרים. התקן נבדל מסיכה בכך שהוא מהווה תוספת אישית ולא סמל המועבר בירושה במשפחה.

ביפן קיים נוהג מקביל הנקרא קא-מון (כתר משפחתי) או מון (כתר) - סמל של משפחת אצולה. מקורם של רבים מהקא-מון מתועד למאה ה-7, והם עודם בשימוש ביפן כיום.

יש להעניק תשומת לב לעובדה כי לא כל סמל או עיטור אישי או תאגידי מהווה הרלדיקה, אף כי לעתים הדמיון רב. דגלי מדינות למשל, אף כי הם בעלי דמיון רב לסמלי ההרלדיקה, אינם נחשבים להרלדיקה. ישנן מדינות להן גם דגל וגם שלט אצולה אשר לא קיים ביניהם כל קשר.