שעיר לעזאזל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שילוח שעיר לעזאזל הוא מצווה שהייתה מקויימת ביום הכיפורים בתקופה שבה בית המקדש היה קיים. במצווה זו, באופן יוצא דופן היו משלחים תיש למדבר, ולא היה מקריבים על גבי המזבח כנהוג.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המצווה ומהותה
על פי המקרא [2] הכהן הגדול היה מטיל גורל על שני שעירי עזים (תיישים). אחד היה עולה בגורלו להישחט ולהעשות קורבן לה' בבית המקדש והשעיר השני היה עולה בגורלו להישלח על ידי שליח מיוחד הנקרא "איש עיתי" לעזאזל, כלומר למקום שומם במדבר, לאחר שהכהן הגדול סומך את ידיו על ראש העז ומתוודה על כל חטאי ופשעי עם ישראל "ונתן אותם על ראש השעיר", והשעיר כביכול נושא אותם איתו. על פי הפשט השעיר היה משולח חי למדבר אל ארץ גזרה (רשב"ם). על פי פרשנות חז"ל ופרשנים נוספים כמו רש"י והחזקוני, הוא היה מושלך מצוק גבוה וגופו היה מתרסק במורד ההר עד שנעשה איברים איברים.
על פי המשניות [3] היו קושרים רצועת בד צמר צבועה באדום (לשון של זהורית) בראשו של השעיר, כאשר היה מגיעים למקום הצוק היה המוליך חוצה את לשון הזהורית, חציו קושר בסלע וחציו בקרניו של השעיר (יומא ו' ו') ודוחפו לאחוריו לצוק. ואם היה הבד מלבין סימן הוא שעוונותיהם נמחלו, על פי הפסוק "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ." [4] . שלוש דעות נאמרו במשנה כיצד בירושלים היו יודעים שהתבצע הטקס של השלכת השעיר בצוק? 1. על פי הנפת סודרים של אנשים שעמדו בדרך ואותתו אחד לשני. 2. מדידת זמן הליכה של שלוש מילין. 3. הלבנת לשון הזהורית שהייתה קשורה בפתח ההיכל באופן ניסי. (יומא ו' ח') על פי התלמוד בתחילה היו קושרים את לשון הזהורית בפתחו של ההיכל, לאחר מכן העבירו אותה לתוך פנים ההיכל, ורק לבסוף העבירוה לסלע וקרניו של השעיר, כדי שהיא לא תהיה נגישה לעם, כדי שהם לא יתעצבו במקרה שלא הלבינה. [5]
יש שניסו לטעון שמתוארת בתנ"ך אמונה שבמדבר ובמקומות חרבים קיימים שדים בשם שעירים, ולהם היה ממוען שעיר עיזים, בשל ההקשר ביניהם, שכן השדים היו מתוארים במיתולוגיות כיצורים בעלי פרסות וקרניים כעיזים. [6]. אמנם פרשני המקרא לא מקבלים הסבר זה, וכהסבר לקורבן בלתי-שגרתי זה, השונה מכל הקורבנות, אשר מוקרבים על המזבח בבית המקדש, חלקם מעדיפים את הפרשנות שבקורבן זה היו נותנים לשטן את חלקו, על מנת שלא יקטרג על עם ישראל. [7]. בזוהר ישנה פרשנות שהשעיר הוא דורון לשטן שהופך במעשה זה לאפוטרופוס על ישראל ומשבח אותם, גישה הדומה לפרקי דרבי אליעזר שם הוא מתואר כמי שהופך להיות סניגור בעקבות המעשה. [8].
על פי הרמב"ם מדובר במעשה סמלי, שבו השעיר המשתלח מסמל כפרה על חטאים חמורים ביותר, ולכן לא שוחטים אותו ולא מקריבים אותו, אלא מרחיקים אותו בתכלית הריחוק ל"ארץ גזרה" - למקום שגזור מהציבור, בכדי לומר שהציבור עושה תשובה מוחלטת ומנתק את עצמו לגמרי מאותם החטאים ולא רוצה כל קשר או זיקה אליהם ובכך כפרתו. [9]
הטלת הגורל מוסברת על ידי הרמב"ן שבכך נמנעים מיעוד מפורש של השעיר לשטן, אלא מביעים נכונות ששניהם יהיו מיועדים לשם ה'. באופן דומה לזה, יש הסוברים כי הטלת הגורל נעשית מכיוון שאין רוצים לקבוע באופן קונקרטי איזה שעיר יהיה חלקו של השטן, ומניחים את ההכרעה ליד הגורל.
כיום הביטוי "שעיר לעזאזל" משמעותו אדם שנתפס ומוענש באופן שרירותי מקרב ציבור גדול, על חטאי אחרים, מבלי שהיה אשם בדבר. בהשפעת המנהג הזה נוצר ביטוי עברי נוסף, "לך לעזאזל" שמשמעותו לך למקום רע, או לך לאבדון, שדומה במשמעותו לביטוי "לך לגהינום". ביטוי נוסף הקיים בעברית הוא "לעזאזל" או "לעזאזל איתך" שנאמר לרוב בשעת כעס ותסכול.
[עריכה] עזאזל
לביטוי עזאזל כבר אצל חז"ל יש כמה פירושים. היו שפירשו שמדובר באופן פשטני בקשה שבהרים מלשון עז-אל,[10] והיו שפירשו בדבר שנועד לכפר על מעשה עוזא ועזאל, הנפילים המיתיים מדור המבול שחטאו והחטיאו על פי מקורות מסטיים. (והמילה עזאזל מורכבת מצירוף שמותיהם, או שמו של עזאל בשינוי קטן). [11] [12]
פרשני המקרא נחלקו לשתי אסכולות בעניין זה כפי המחלוקת בחז"ל.
כאלו שסוברים שהביטוי מייצג באופן פשטני הר, כמו רס"ג שמפרש מדובר בשם קונקרטי של הר, שנקרא בשם הזה בשל חוזקו. ורש"י שמפרש שמדובר בהר מצוקי על פי הביטוי ארץ גזרה - ארץ גזורה וחתוכה.
ולעומתם פרשנים הסוברים כי מדובר בדבר מיסטי. כמו האבן עזרא שסובר שיש סוד בדבר, ובוחר לא לגלותו ולפרש פסוק זה באופן חידתי: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלשים ושלש תדענו."[13] ובעקבותיו הולך הרמב"ן שמפרש את דבריו, בסגנון לא אופייני לו: "והנה ר"א נאמן רוח מכסה דבר, ואני הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים:" [14], וסובר כי השעיר ניתן כקורבן למלאך הממונה על המדבריות ומקומות החורבן, ואליו קשורים המלחמות והחרב, והעמים הלוחמים כמו עשו, והשדים שנקראים בעברית הקדומה שעירים. גם אור החיים מצטרף לאסכולה השנייה וסובר כי משמעות המילה עזאזל - מקומו של הכוח הזל ההוא והפחות.
[עריכה] בעיית הרע בעולם
בספר הזוהר עניין זה מדומה למעשה של זריקת עצם לכלב ששומר על היכל המלך העליון, על מנת להסיח את דעתו, בשעה שמנסים להכנס לשם. על פי גישת הזוהר המעשה מתואר כאב טיפוס לגישה המקבלת את הרע ויעודו בעולם, ואף מנסה לרצות אותו, במקום לפתוח כנגדו בעימות חזיתי, בכוונה לבטלו או אף לסרסו. "והנה טוב מאוד - זה מלאך המות, אין לבטל אותו מן העולם. העולם צריך לו". [15]
גם ר' צדוק הכהן מלובלין [16] אוחז בגישה דומה ורואה בשעיר המשתלח אב טיפוס להתייחסות אל הרע בעולם, שהאדם מצווה בידי התורה לעשות עבירה והדבר נחשב לו למצווה. שהרי שאם האדם ביוזמתו, היה מקריב קורבן לשטן, הדבר היה נחשב לעבירה ובכלל "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" אך עצם הציווי של אלוהים הופך את הדבר למצווה. ובאותו אופן הסליחה ביום כיפור נובעת מכך שהאדם מגיע לתודעה עמוקה של העולם ומבין שזדונותיו כלולים בדעתו של הבורא וברצונו של הבורא, ולא קיימת רשות שנייה, ולכן הם נעשים כזכויות ומתכפרים לאדם.
[עריכה] ביקורת על מצוה זו
כבר בימים קדומים עוררה מצוה זו (כמו גם מצוות אחרות כגון פרה אדומה) לעג בקרב רבים משונאי היהדות, שטענו שזוהי דוגמה לכך שביהדות קיימים מנהגים פאגאניים חסרי פשר.
וכך נאמר בתלמוד הבבלי:
| 'את משפטי תעשו' - דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו; ואלו הן: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם. 'ואת חוקותי תשמרו' - דברים שיצר הרע מקטרג עליהן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם? - תלמוד לומר 'אני ה' '; אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן. | ||
| -- יומא (סז ע"ב) | ||
[עריכה] איש עיתי
לשם יחידאי זה ישנם מספר הסברים, המקובל מביניהם גורס כי עיתי מלשון עת משום שהיה נבחר בטרם החג, אולם הסבר אחר גורס כי האיש היה נפטר באותה שנה בה השליך את השעיר למדבר. לפי ספר הזוהר היה איש זה בעל יכולת מיסטית להרע ולהזיק ולשם כך נבחר לעסוק עם הרע.
[עריכה] הכבשׁ
בזמן הבית שני היו אנשים שהיו מושכים בשערו של המשולח ואומרים לו "טול וצא, טול וצא"[17]. כוונת אנשים אלו, המכונים במקורות "בבליים" [18] או "אלכסנדרוניים" [19] הייתה לזרז את המשלוח עם השעיר כדי שהעוונות יעברו במהרה. בכדי למנוע מנהג זה, היו בונים כבשׁ, מעין גשר מעל העם, ועליו היה עובר המשולח כשהוא מוגן מה"בבליים" [20].
[עריכה] הערות שוליים
- ^ רמב"ם, יד החזקה, הלכות תשובה פרק א' הלכה ב'
- ^ "ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"(ויקרא ט"ז ח)
- ^ (יומא ד' ב', שבת ט' ג')
- ^ (ישעיה א')
- ^ בבלי, מסכת ראש השנה דף לא/ב. בבלי, מסכת יומא דף סז/א. במסכת ראש השנה מובאת ברייתא, שסוברת כי בארבעים שנה שקדמו לחורבן הבית השני, לשון הזהורית לא הלבינה ונותרה אדומה.
- ^ "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם" (ויקרא י"ז, ז')
"וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם:" (ישעיה י"ג כ"א) - ^ רמב"ן על הפרשה וכלי יקר על ויקרא יז ז
- ^ זוהר, ח"ג, סג ע"א-ע"ב, פרקי רבי אליעזר פרק מ"ו.
- ^ מורה נבוכים ג' מ"ו
- ^ בבלי מסכת יומא דף סז/ב ובספרא (פרשת אחרי מות פרק ב ח) באופן דומה: "לעזאזל - למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב תלמוד לומר המדברה. ומנין שיהיה בצוק - תלמוד לומר אל ארץ גזירה."
- ^ (בבלי מסכת יומא דף סז/ב )
- ^ בילקוט שמעוני (בראשית - פרק ו - רמז מד) כפרשנות לפסוק,"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ." (בראשית ו' ב') מתוארים שני מלאכים: שמחזאי ועזאל שבזמן המבול ביקשו לרדת אל בני האדם וללמד אותם להתנהג מוסרית, אך כיוון שירדו חשקו בבנות האדם היפות וחטאו בהן, וכאשר בא המבול שמחזאי עשה תשובה ותלה את עצמו במהופך בין השמים לארץ, ואילו עזאל לא עשה תשובה, ועמד בקלקולו להסית בני אדם לחטאים מיניים, ולכן איל אחד מוקרב לעזאל שיסבול את עוונות ישראל. המדרש דורש את ההקשר בין הנפילים למבול שמתואר בבראשית.
- ^ (אבן עזרא, ויקרא טז ח)
- ^ רמב"ן, ויקרא טז ח
- ^ (משנת הזוהר בתרגום לחובר ותשבי)
- ^ צדקת הצדיק, תורה מ'
- ^ משנה יומא ו,ד
- ^ משנה יומא ו,ד
- ^ תלמוד בבלי, יומא, סו ע"ב
- ^ משנה יומא ו,ד
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שעיר לעזאזל |
