תוכנית סאליוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית סאליוט (ברוסית: Салют), סדרת תחנות חלל אשר שוגרו על ידי ברית המועצות במהלך שנות השבעים. כל תחנות החלל בתוכנית כללו מכלול ראשי אחד שהוצב במסלול בשיגור יחיד. התוכנית צוינה במקור כתוכנית ה-DOS 7-K, כשכל תחנת חלל בתוכנית קיבלה כינוי.
סאליוט 1 (DOS 1) שוגרה ב-19 באפריל 1971. הייתה זו תחנת החלל הראשונה ששהתה במסלול. צוותה הראשון של התחנה שוגר בסויוז 10 אך לא היה מסוגל לעלות על סיפונה עקב תקלה במנגנון העגינה; צוותה השני שוגר בסויוז 11 ונשאר עליה במשך 23 יום. שסתום האחדת הלחץ בקפסולת החזרה של הסויוז 11 נפתח בטרם עת כשהצוות שב לכדור הארץ וכל שלושת הקוסמונאוטים נהרגו. סאליוט 1 נכנסה חזרה לאטמוספירת כדור הארץ ב-11 באוקטובר 1971.
סאליוט 2 שוגרה ב-3 באפריל 1973. תחנה זו לא הייתה באמת חלק תוכנית זו כתחנות סאליוט אחרות, אלא אב טיפוס מסווג ביותר של תחנת חלל צבאית אלמאז ("יהלום"). היא קיבלה את הכינוי סאליוט 2 במטרה להסתיר את יעודה האמיתי. חרף שיגורה המוצלח, תוך יומיים סאליוט 2 שטרם אוישה החלה לאבד לחץ ובקרת הטיסה שלה כשלה; גורם התקלה היה ככל הנראה עקב רסיסים שפגעו בתחנה כאשר השלב העליון של הטיל פרוטון, שהציב אותה במסלול, שנזרק הצידה התפוצץ לאחר מכן בקרבתה.
תחנת חלל חלופית של אלמאז, שסומנה כ-DOS 3, שוגרה ב-11 במאי 1973 שלושה ימים לפני שיגורה של תחנת החלל האמריקנית סקיילאב. עקב שגיאות במערכת בקרת הטיסה בעוד שהייתה מחוץ לתחום השליטה הקרקעית, התחנה הציתה את מנועי תיקון המסלול עד שכלתה את כל דלקה. היות שהחללית הייתה כבר במסלול ונרשמה בידי רדאר מערבי, הסובייטים הסוו את השיגור כ"קוסמוס 557" והתירו לה בשקט לחזור לאטמוספירת כדור הארץ ולהישרף שבוע מאוחר יותר. היא התגלתה כחלק מתוכנית סאליוט זמן רב לאחר מכן.
סאליוט 3 שוגרה ב-25 ביוני 1974. הייתה זו תחנת חלל צבאית נוספת במסגרת תוכנית אלמאז וזו שוגרה בהצלחה. היא בחנה מגוון רחב של חיישני איסוף מידע. ב-24 בינואר 1975 בוצעו ניסיונות בתותח מטוסים מסוג נודלמן 23 מ"מ (מקורות אחרים טוענים שהיה זה תותח מסוג נודלמן NR-30 30 מ"מ) שהיה על סיפונה עם תוצאות חיובית בטווחים של מ-3000 מטר עד 500 מטר. הקוסמונאוטים אישרו שלווין המטרה הושמד בניסוי. יום למחרת, הורתה התחנה לסטות ממסלולה. רק הצוות אחד משלושת הצוותים המיועדים עלה על סיפונה בהצלחה ואייש אותה (הצוות הובא בסויוז 14). סויוז 15 ניסתה להעביר צוות שני אך לא הצליחה לעגון.
סאליוט 4 (DOS 4) שוגרה ב-26 בדצמבר 1974. במהותה הייתה היא העתק של DOS 3, ובניגוד לאחותה שנידונה לכישלון הייתה זו הצלחה מושלמת. שלושה צוותים שהו על הסאליוט 4 (סויוז 17, סויוז 18 וסויוז 21) ביניהם אחד ששהה אף 63 יום וקפסולת סויוז בלתי מאוישת שנותרה מעוגנת לתחנה למשך שלושה חודשים ושהוכיחה את העמידות ארוכת הטווח של המערכות. סאליוט 4 הוסטה ממסלול ב-3 בפברואר 1977.
סאליוט 5 שוגרה ב-22 ביוני 1976. הייתה זו תחנת החלל הצבאית השלישית והאחרונה במסגרת תוכנית אלמאז. שיגורה והמשימות שבעקבותיה הושלמו בהצלחה עם שיגורים של שלושה צוותים מהם שניים (סויוז 21 וסויוז 24) עלו בהצלחה על סיפון החללית לשהיות ממושכות (הצוות השני בסויוז 23 לא הצליח לעגון). סאליוט 5 חזרה לאטמוספירה ב-8 באוגוסט 1977. בעקבות סאליוט 5 החליט הצבא הסובייטי שהתועלת מתחנות חלל צבאיות אינה גבוהה והפרוייקט הופסק.
סאליוט 6 שוגרה ב-29 בספטמבר 1977. למרות שתחנה זו דמתה חיצונית לתחנות סאליוט הקודמות, היא התאפיינה במספר התקדמויות מהפכניות כולל פתח עגינה שני שבו חללית משא לא מאוישת מסוג פרוגרס יכולה הייתה לעגון ולתדלק את התחנה. מ-1977 עד 1982 ביקרו בסאליוט 6 חמישה צוותים למשימות ממושכות ו-11 צוותים למשימות קצרות זמן, ביניהם קוסמונאוטים ממדינות ברית ורשה. הצוות הראשון ששהה בתחנה לתקופה ממושכת שבר את השיא שקבעה הסקיילאב ושהה 96 יום במסלול. הטיסה הארוכה ביותר על סיפונה של סאליוט 6 נמשכה 185 יום. המשלחת הרביעית לתחנת סאליוט 6 פרסה אנטנת רדיו-טלסקופ שהובאה בספינת משא. לאחר הפסקת המשימות המאויישות לסאליוט 6 ב-1981, חללית לא מאוישת כבדה שנקראה TKS ושפותחה בעזרת חומרה שנותרה מתוכנית אלמאז המבוטלת עגנה בתחנה כניסוי חומרה. סאליוט 6 הוסטה ממסלול ב-29 ביולי 1982.
סאליוט 7 שוגרה ב-19 באפריל 1982. היא הייתה כלי הגיבוי של סאליוט 6 ובעלת ציוד ויכולות דומים מאוד, אף שהייתה משוכללת יותר. היא שהתה בחלל ארבע שנים וחודשיים, ובמהלך זמן זה ביקרו בה 10 צוותים שהורכבו מ-6 משלחות ראשיות ומ-4 טיסות משניות (בהן גם קוסמונאוטים הודים וצרפתים). בנוסף לתצפיות ולניסויים הרבים שנערכו על סאליוט 7, התחנה בדקה גם את העגינה והשימוש במכלולים גדולים עם תחנת חלל במסלול. אלה נקראו "מכלולי קוסמוס כבדים" וסייעו למהנדסים לפתח את הטכנולוגיה הדרושה לבניית תחנת החלל מיר. סאליוט 7 הוסטה ממסלולה ב-7 בפברואר 1991 ונשרפה באטומוספירה של כדור הארץ.
[עריכה] תחנות חלל סובייטיות/רוסיות
| תחנת חלל | שוגרה | חזרה לאטמוספירה | ימים בשימוש | סה"כ צוות ומבקרים |
חלליות שביקרו | מסה ק"ג |
||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| במסלול | מאוכלס | מאויישות | לא מאויישות | |||||
| סאליוט 1 | 19 באפריל 1971 01:40:00 UTC |
11 באוקטובר 1971 00:00:00 UTC |
175 | 24 | 3 | 2 | 0 | 18,425 |
| סאליוט 2 | 4 באפריל 1973 09:00:00 UTC |
28 במאי 1973 00:00:00 UTC |
54 | 0 | 0 | 0 | 0 | 18,500 |
| סאליוט 3 | 25 ביוני 1974 22:38:00 UTC |
24 בינואר 1975 00:00:00 UTC |
213 | 15 | 2 | 1 | 0 | 18,500 |
| סאליוט 4 | 26 בדצמבר 1974 04:15:00 UTC |
3 בפברואר 1977 00:00:00 UTC |
770 | 92 | 4 | 2 | 1 | 18,500 |
| סאליוט 5 | 22 ביוני 1976 18:04:00 UTC |
8 באוגוסט 1977 00:00:00 UTC |
412 | 67 | 4 | 2 | 0 | 19,000 |
| סאליוט 6 | 29 בספטמבר 1977 06:50:00 UTC |
29 ביולי 1982 00:00:00 UTC |
1,764 | 683 | 33 | 16 | 14 | 19,000 |
| סאליוט 7 | 19 באפריל 1982 19:45:00 UTC |
7 בפברואר 1991 00:00:00 UTC |
3,216 | 816 | 26 | 12 | 15 | 19,000 |
| מיר | 19 בפברואר 1986 21:28:23 UTC |
23 במרץ 2001 05:50:00 UTC |
5,511 | 4,594 | 137 | 39 | 68 | 124,340 |
  |
|
|---|---|
| תוכניות שיגור לחלל | תוכנית ספוטניק | תוכנית ווסטוק | תוכנית ווסחוד | תוכנית סויוז | תוכנית לונוחוד | תוכנית סאליוט | אינטרקוסמוס |
| משימות בולטות | ספוטניק 1 | סויוז 1 | סויוז 11 | ונרה 11 |
| חלליות | ספוטניק | תחנת החלל מיר | סויוז | לונה 2 | מעבורת החלל בוראן | מעבורת החלל פטיצ'קה | מעבורת 2.02 | מעבורת 2.03 |
| קוסמונאוטים | יורי גגארין | גרמן טיטוב | ולנטינה טרשקובה | אלכסיי ליאונוב | לייקה |
| קוסמודרומים | קוסמודרום בייקונור | קוסמודרום פלסצק | קוסמודרום סבובודני |
| ראו גם | משגר הסויוז | אפולו-סויוז | סרגיי קורוליוב |
