תושתי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תושתי (בגאורגית: თუშეთი) או טושתייה במקורות רוסיים ואירופאיים, הינו אזור היסטורי גאוגרפי קטן במזרח גאורגיה. ממוקמת במדרונות הצפוניים של הרי הקווקז, היא גובלת ברוסיה, צ'צ'ניה ודאגסטן, מצפונה ומזרחה בהתאמה. מדרום הפרובינצייה ההיסטורית של קאחתי וממערב פשאבי-חבסורתי. האוכלוסייה האתנית של האזור היא ברובה של גאורגים המכונים "תושים" או "תושבים" (בגאורגית: תוּשֶבּי).
היסטורית, תושתי כוללת 4 הרים המקיפים את עמק נהר האלזני. ההרים הם: צובה, גומרצרי, צ'גמה ופיריע'יטי תושתי (הידועה גם בשם פרמנס תושתי). היא כוללת את נפת אחמטה שבמחוז קאחתי, גאורגיה, ויש בתוכה 10 כפרים (אומלו, דרתלו, כאשר אומלו הוא הגדול מביניהם.
הראשונים שאיכלסו את הפרובינצייה היו גאורגים פגאנים מפחובי, שמצאו מפלט בהרים הלא מיושבים במהלך המרד שלהם כנגד ניצורם על ידי מיריאן השלישי מלך איבריה בתחילת שנות השלושים של המאה הרביעית. כתוצאה מכך המירו בכוח רת דתם לנצרות מפחד מהמלכים הגאורגים. אחרי נפילת הממלכה הגאורגית המאוחדת, תושתי הייתה תחת השליטה של מלכים קאחתיים, במאה ה-15. במאה ה-16, הבאצבים (קרובי משפחה של הצ'צ'נים והאינגושטים), התחילו להתיישב ברכס צובה של תושתי. המלך לבן מלך קאחתי (1520-1574) הבטיח להם את עמק האלוואני בתמורה לשירותים צבאיים. הם נקראו בידי גאורגים מקומיים "תושי-צובה" (התושים מצובה), ונטמעו במהירות בגאורגים המקומיים והשתמשו גם בשפה הגאורגית וגם בשפתם המקורית, בטסב. בימינו שפה זו מדוברת בכפר אלוואני עילית (זמו אלוואני).
במהלך הפלישה הגרמנית לרוסיה הסובייטית, מיעוט של מורדים אנטי סובייטים התמקמו באזור זה, בשנים 1942-1943.
באופן מסורתי, התושים הם רועי צאן. הגאודה (גבינה צהובה) התושית והצמר האיכותי התושתי מפורסמים ומיוצאים לרוסיה ואירופה. גם כיום הצאן והבקר הם הענפים המובילים בכלכלה של הרמה התושית. הרועים המקומיים מעבירים את חודשי הקיץ באזורים הגבוהים של תושתי אבל חיים בכפרים שנמצאים נמוך יותר, "אלוואני עילית" ו"אלוואני תחתית" בחורף. המנהגים והמסורות שלהם דומים לגאורגים החיים באזורים ההרריים של מזרח גאורגיה (כמו החבסורתים).
תושתי הינו אחד האזורים שלא השתנו אקולוגית בקווקז. כמו כן תושתי הינו אזור פופולרי של טרק הרים.
