AGM-45 שרייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

AGM-45 שרייק נישא על ידי פיילון של כנף מטוס F-4 פאנטום של חיל האוויר האמריקני

AGM-45 שרייק (AGM-45 Shrike) הוא טיל נגד קרינה שתוכנן להתביית על מכ"מי בקרת אש של מערכות נ"מ. השרייק פותח במרכז הנשק של הצי בצ'יינה לייק ב-1963. הטיל היה בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית וכן בשירות חיל האוויר הישראלי, שהיה המשתמש העיקרי שלו מלבד ארצות הברית, וכונה על-ידו "אגרוף". הטיל הוחלף במהלך שנות התשעים בטיל ה-AGM-88 הארם. בישראל פותחה גרסה המבוססת על השרייק ששוגרה מתובה של טנק M4 שרמן שכונתה כחלילית או קילשון.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
- 1.1 שירות בחיל האוויר הישראלי
2 נתונים
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

AGM-45 שרייק משוגר ממטוס F-4 פאנטום של חיל האוויר האמריקני

השרייק הופעל לראשונה במהלך מלחמת וייטנאם באמצעות F-105F ו-F-105G ת'אנדרצ'יף שיועדו למשימות דיכוי הגנה אווירית, ומאוחר יותר באמצעות מטוסי F-4 פאנטום II שיועדו לאותן המשימות. הטווח של הטיל היה קצר יותר מהטווח של טיל הקרקע-אוויר (טק"א) SA-2 שנגדו שימש, אך אף על פי כן השימוש בו היה עדיף על השיטה הקודמת לתקיפת סוללות טק"א באמצעות רקטות ופצצות ממטוסי ה-F-100F סופר סייבר. השרייק שוגר לרוב כ-30 מעלות מעל לאופק כנגד מכ"ם קורן מסוג "פאן סונג" המרוחק כ-15 מייל (25 ק"מ) לזמן מעוף של כ-50 שניות. טקטיקת התקיפה השתנתה בהדרגה במהלך 1966 ו-1967 עד אשר נכנס לשירות טיל ה-AGM-78 סטנדרד ארם אותו ניתן היה לשגר מטווח גדול יותר משמעותית. אפילו לאחר שה-AGM-78 נכנס לשירות, הוסיפו האמריקנים להשתמש בשרייק לצורך תקיפה קרובה. אף על פי שהשרייק לא נכנס לשירות סדיר בבריטניה, הוא סופק בחשאי לחיל האוויר המלכותי הבריטי לשימושו במלחמת פוקלנד.

[עריכה] שירות בחיל האוויר הישראלי

טילי שרייק סופקו לחיל האוויר הישראלי לאחר מלחמת ההתשה וכונו על-ידו "אגרוף". יעילותם של טילים אלו הוכחה כמוגבלת. באחד השימושים הראשונים בטיל בחיל האוויר, ב-20 בספטמבר 1971, שיגרו מטוסי פאנטום 12 טילים לעבר מכ"מי סוללות הטק"א המצריות שקודמו לעבר תעלת סואץ בסיום מלחמת ההתשה. התקיפה הייתה תגובה להפלת מטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר שביצע גיחת צילום במרחק של כ-22 ק"מ מהתעלה, באמצעות טק"א, שלושה ימים קודם לכן. רק טיל אחד פגע בבסיס הבטון של אנטנת המכ"ם וגרם לנזקים. 11 הטילים האחרים החטיאו את מטרותיהם ופגעו בין קילומטר לחמישה קילומטר מהמטרות. המצרים, כנראה על סמך הנסיון שנצבר במלחמת וייטנאם, סגרו את המכ"מים ובכך מנעו פגיעה בהם.

[עריכה] נתונים

ייעוד עיקרי: טיל נגד קרינה המתביית על מכ"מי בקרת האש של טילי הקרקע-אוויר של האויב
הנעה: רקטת דלק מוצק
אורך: 10 רגל (3.05 מטר)
משקל: 290 ליברות (177.06 ק"ג)
קוטר: 8 אינץ' (203 מ"מ)
ראש קרב: קונבנציונאלי
מוטת כנפיים: 3 רגל (914 מ"מ)
הנחיה: ביות מכ"ם פאסיבי