F-4 פאנטום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שם רשמי | מקדונל דאגלס F-4 פאנטום McDonnell Douglas F-4 Phantom |
 |
|
| סוג | מטוס קרב דו-מושבי רב-משימתי |
| ארץ יצור | ארצות הברית |
| מנוע | שניים, ג'נרל אלקטריק J79-GE-17 בעלי דחף של 5,385 ק"ג כל-אחד. |
| חימוש | תותח וולקן 20 מ"מ ששה-קני בעל 640 פגזים, טילי אוויר-אוויר מסוג AIM-7 ספארו, AIM-9 סיידווינדר או פיתון. חימוש אוויר-קרקע במשקל של 7,257 ק"ג, הכולל פצצות ברזל, פצצות מונחות כמו: טיל קרקע-אוויר GBU-15, טיל קרקע-אוויר פופאיי. |
| ממדים | |
| מוטת כנפיים | 11.68 מטר, |
| אורך | 19.20 מטר, |
| גובה | 5.00 מטר, |
| שטח כנף | 49.24 מ"ר |
| ביצועים | |
| מהירות מירבית | מעל שני מאך |
| רדיוס תקיפה | 492 ק"מ |
| גובה מירבי | מעל 18 ק"מ |
| עומס כנף | 383 ק"ג למטר רבוע |
| משקל | |
| ריק | 13,760 ק"ג, |
| מירבי | 28,030 ק"ג |
F-4 פאנטום הוא מטוס קרב דו-מושבי, על-קולי, בעל יכולת פעולה בטווח ארוך ובכל מזג אוויר, שפותח עבור הצי האמריקני על-ידי מקדונל דאגלס. הפאנטום טס בשירות ארצות הברית מ-1960 עד 1996; הוא שירת גם בכוחות המזוינים של 11 מדינות אחרות. הפאנטום שירת בחיל האוויר הישראלי מ-1968 עד 2004 וכונה שם "קורנס".
תוכן עניינים |
[עריכה] שימושים עיקריים ועבר צבאי
הפאנטום יוצר על ידי חברת מקדונל דאגלס (כיום "בואינג"), ארצות הברית. המטוס נחשב לאחד ממטוסי הקרב והתקיפה הבולטים ביותר של זמנו, ושימושיו שונים ומגוונים. במקור יוצר המטוס כדי להגן על הצי האמריקני, אך אומץ על ידי חיל האוויר האמריקני והמרינס לצורכי תקיפה וצילום. המטוס היה עמוד השדרה של חילות האוויר בארצות הברית ובמדינות אחרות. המטוס עבר שידרוגים רבים לצורך התאמתו לכל סוג של משימה: מתקיפת מטרות קרקע נייחות עבור בתקיפת ספינות טילים וכלה ביירוט מטוסי קרב אחרים.
[עריכה] פיתוח ושירות בחיל האוויר האמריקני
מטוס ה F-4 פאנטום הוא מטוס קרב רב-משימתי המשמש להפצצה, יירוט ותקיפה. כתוצאה מכך, הוא היה מבין המטוסים הבודדים שהיו בשימוש חיל הים האמריקני, חיל הנחתים האמריקני וחיל האוויר האמריקני בו זמנית. הוא שירת בחילות אלה מ 1961 עד ל 1995 ו 2004 ובכך היה אחד ממטוסי הקרב בעל השירות הארוך ביותר בצבא ארצות הברית.
[עריכה] פיתוח ודגמים
אב הטיפוס "פאנטום II" טס לראשונה ב-27 במאי, 1958 ופותח במקור כמטוס יירוט שנועד להגן על ספינות הצי האמריקני (NAVY). הדגם הראשון F4H-1 (אח"כ F-4B) נכנס לשירות מבצעי בצי ב 1961. חי"א האמריקני (USAF) בחן אותו כמטוס לתמיכה אווירית ויירוט ובשנת 1962 אישר רכישת דגם המותאם לצרכי חי"א, ה F-4C. ה F-4C עשה את טיסת הבכורה שלו ב 27 במאי 1963 ובאותה שנה כבר החל להיכנס לשירות בחיל. בינתיים, המרינס והצי רכשו מטוסי F-4J מתקדמים ומשופרים, כאשר מטוסי ה F-4B הישנים משודרגים לדגמי F-4N ואחר כך F-4S. חיל האוויר לא קפא על שמריו ושדרג את מטוסיו ל F-4D ואחר כך, ב-1967, למטוסי ה F-4E שהיו הראשונים לכלול תותח אוטומטי M61 וולקן כחלק אינטגרלי מחימוש המטוס. מטוסי ה F-4E היו אלה שנמכרו לחיל האוויר הישראלי. כ-116 מטוסי F-4E הותאמו למשימות דיכוי הגנה אווירית (תחת הכינוי ויילד ויזל), וצויינו כ-F-4G נבנו גם גרסאות ביון, ה RF-4B למרינס וה RF-4E לייצוא לצבאות זרים.
ב-1979 הופסק ייצור ה"פאנטום II" אחרי ש 5000 יחידות כבר נבנו. יותר מ 2800 נבנו עבור חי"א האמריקני, 1200 לצי ולנחתים והשאר לצבאות זרים.
[עריכה] שירות קרבי
ב-1965 מטוסי הפאנטום הראשונים נשלחו לויאטנם. לגרסאות המוקדמות לא היה תותח והם היו תלויים בביצועי הטילים AIM-7 Sparrow ו AIM-9 Sidewinder שהיו אז לא אמינים. כתוצאה מכך, מטוסי פאנטום הפסידו בקרבות אוויר אחרי שבזבזו את הטילים שלהם. הויאטנמים והסובייטים ניצלו זאת, ומטוסי המיג שלהם (בעיקר המיג-19 והמיג-21) גרמו אבדות קשות לפאנטומים כאשר הטמינו להם מארבים אחרי שהפאנטומים חזרו מגיחות הפצצה. בעקבות ההפלות האלה, החליט חי"א האמריקני להתקין את תותח ה M61 וולקן 20 מ"מ בחרטומו של הפאנטום, מתחת לכיפת המכ"ם. כך נולד ה F-4E. שיפור זה נתן ל F-4E יכולת להתמודד עם המיגים גם ללא טילים ותרם לשרידותו, וכך נהפך ה F-4E למטוס המרכזי בכוח הפאנטומים של חי"א לשנים ארוכות.
מטוס הפאנטום האחרון בשירות חי"א האמריקני פרש משירות ב-2004. הפאנטום האחרון של הנחתים פרשו ב 1992 והוחלפו במטוסי תקיפה F/A-18.
[עריכה] הפאנטום בחיל האוויר הישראלי
ב-5 בספטמבר 1968 הגיעה לישראל רביעיית הפאנטומים הראשונה, היו אלה מטוסים מדגם F-4E שהיוו פריצת דרך בחיל האוויר: הוא היה מהיר יותר מהמיראז', נשא כמעט פי 6 יותר חימוש, צויד במערכות מכ"ם מתקדמות ביותר, היו לו מגוון טילי אוויר–אוויר נרחב וטווח הטיסה שלו היה כמעט כפול מזה של המיראז'. השם שניתן למטוס בחיל האוויר הישראלי הוא "קורנס".
הפאנטום הוצב בטייסות הבאות:
- טייסת 119 ("טייסת העטלף")
- טייסת 201 (טייסת האחת")
- טייסת 69 ("טייסת הפטישים")
- טייסת 107 ("אבירי הזנב הכתום")
- טייסת 105 ("טייסת העקרב")
במשך השנים משימותיהם העיקריות של מטוסי הפאנטום היו תקיפת סוללות נ"מ ושאר מטרות קרקעיות, אך הם שימשו גם ליירוט מטוסי אויב בעת הצורך. המטוס השתתף במלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל, ונרשמו לזכותו כ 116 הפלות. באחד הקרבות, קרב אוויר 28-2, הצליחו שני מטוסי פאנטום להביס 28 מטוסי מיג-17 כאשר הפילו 7 מטוסים והבריחו את השאר.
בשנת 1972 כאשר נחטף מטוס בואינג 707 של חברת סבנה ללוד,הוזנקו מטוסי פאנטום ללוות את המטוס החטוף לנחיתה בישראל, המטוס שוחרר על ידי כוחות צה"ל בפעולה נועזת. במלחמת יום הכיפורים לקחו מטוסי הפאנטום מקום נכבד בהתקפות. משימותיהם העיקריות היו משימות אוויר–קרקע, כגון הפצצות שדות תעופה, סוללות טילים, כוחות מצריים וגשרים מעל תעלת סואץ, אך היו גם תקיפות אוויר–אוויר והפלות מטוסים. את ההפלה האחרונה שלו השיג הפאנטום במבצע שלום הגליל, ב 9 ביוני, 1982, כאשר מטוסי F-15 וF-16 שימשו את חיל האוויר ליירוט מטוסי אויב והשגת עליונות אווירית.
ביולי 1987 החלו טיסות ניסוי של אב טיפוס ראשון של "קורנס 2000" - שדרוג להארכת חיי הפאנטום, שעיקרו מהפכה אמיתית במערכות האוויוניקה ומערכת המכ"ם. ב-9 באפריל 1989 נמסר קורנס 2000 סדרתי ראשון (מס' 668) על ידי התעשייה האווירית לחיל האוויר, ונקלט בטייסת 201.
בשנת 2004 הוצאו מטוסי הפאנטום האחרונים משירות בח"א, ואוחסנו בבסיס עובדה בדרום.
[עריכה] אנקדוטות
- מפקד חיל האוויר לשעבר, רב-אלוף דן חלוץ, אמר על הפאנטום: "זה הדבר המכוער היפה ביותר בעולם".
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: F-4 פאנטום |
- פאנטום, באתר חיל האוויר הישראלי
