SA-2
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
SA-2 (קוד דיווח נאט"ו "גיידליין", ציון סובייטי: לאבוצ'קין S-75 "דווינה") היא מערכת טילי קרקע-אוויר נייחת לגובה רב ולטווח בינוני מתוצרת ברית המועצות.
המערכת הייתה למערכת הטק"א הנפוצה ביותר והיא נמכרה לרוב מדינות הגוש הקומוניסטי ולמדינות ערב. המערכת פותחה כחלק מתורת הלחימה הסובייטית למתן כיסוי של טילי קרקע אוויר כנגד מטוסי אויב מגביהי טוס (ובעיקר מפציצים ומטוסי צילום אמריקאיים).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
פיתוחה של המערכת החל בשנת 1953. היא הוצגה לראשונה בחגיגות ה- 1 במאי 1957 במוסקבה. המערכת נמסרה לצבא ברית המועצות בשנת 1959 ועוד בשנה זו, בתאריך 7 באוקטובר 1959, נזקף לזכותה יירוט ראשון של מטוס אולם היירוט שזכה להד תקשורתי רב ולהלם בחיל האוויר האמריקאי היה יירוט מטוס ביון/צילום אמריקאי מדגם U2 בתאריך 1 במאי 1960 במהלך משימת מודיעין בגובה רב. על אף שבמהלך יירוט המטוס שוגרו לעברו 17 טילים כאשר אחד מהם הפיל בטעות מטוס סובייטי מדגם מיג 19, נחשב יירוט מטוס הביון U2 להצלחה וגרם לפאניקה בצבא ארצות הברית ובשינוי בדפוסי הפעולה של חיל האוויר האמריקאי.בשנות השישים יוצרה המערכת בכמויות גדולות ועד 1964 הוצבו כ- 600 סוללות SA-2 על אדמת ברית המועצות לבדה. מאוחר יותר בשנות השישים נפרסו כ- 1,000 סוללות SA-2 על אדמת רוסיה.
[עריכה] תאור המערכת
סוללת טילי SA-2 כוללת מנ"א (מרכז ניהול אש) שבו מצוי מכ"ם ההרכשה אשר עוקב אחר המטרה (קוד דיווח נאט"ו "פאן סונג") ואנטנות שידור אותות הפיקוד והעקיבה אחר הטיל, סביב המנ"א ממוקמים במרחק של 60 - 100 מ' משגרי הטילים כאשר על כל משגר טיל דו-שלבי אחד בלבד מדגם V750.מכ"מ הגילוי האווירי אשר צמוד לסוללות טילי SA-2 הוא המכ"ם P-12 או המכ"ם P-18. תהליך היירוט מתחיל בהעברת נתוני מטרה ממכ"מ הגילוי הסוללתי למנ"א. המנ"א מרכישה את נתוני המטרה ועל פי נתוני המטרה משוגר טיל (על פי הדוקטרינה הסובייטית לרוב משוגרים 2 טילים לכל מטרה) לאחר הפרדת הטיל מהמאיץ (בוסטר) מתחיל שלב הניהוג למטרה. הטיל הינו פסיבי ומקבל את פקודות הניהוג בשידור רדיו בתחום התדרים P מהמנ"א. הטיל V750 הינו טיל דו שלבי. המאיץ (בוסטר) מונע בדלק מוצק ותפקידו להקנות לטיל את האנרגיה הקינטית הראשונית במשך 4-5 שניות. בתום שלב ההאצה (בוסט) ניצת המנוע בטיל עצמו המונע בדלק נוזלי ובמחמצן. משך ההנעה של מנוע הטיל 22 שניות (או עד ליירוט). מהירות הטיל בשלב השני כ- 3 מא"ך. סוללות טילי SA-2 מאורגנות לרוב ב"חטיבות טק"א כבדות" הכוללות 4-6 סוללות SA-2 ו- SA-3. מערכת הטילים SA-2 יוצרה במספר גירסאות הנבדלות זו מזו בעיקר במערכת ניהול האש ובמכ"מ הגירסאות מסומנות באותיות A עד F. נוכח ממדיהם הפיזיים הגדולים של המכ"מ ושל הטילים, מידת הניידות של המערכת נמוכה יחסית וזמן העתקת מיקומה של סוללת טילי SA-2 הינו מספר רב של שעות. מהירות הנסיעה המקסימלית של חלקי המערכת היא כ- 20 קמ"ש.
[עריכה] נסיונות להתמודדות עם המערכת
לאחר נפילת מטוס הביון - U2 האמריקאי בשנת 1960, החל מאמץ מודיעיני וטכני של צבא ארצות הברית להתמודד עם המערכת החדשה. באמצע שנות השישים הצליח צבא ארצות הברית להביא לירידה באפקטיביות של מערכת SA-2 באמצעות פיתוח טיל השרייק אשר מתביית על שידור המכ"ם של המערכת ומשמיד אותה ובאמצעות פיתוח אמצעי לוחמה אלקטרונית על גבי מטוס B-66 אשר יצר חסימה אלקטרונית והוציאה את מכ"ם ההרכשה של המערכת מכלל פעולה באופן זמני. האפקטיביות של המערכת הלכה ופחתה עד שלקראת סוף שנות השישים היחס בין מספר הטילים ששוגרו ליירוטים מוצלחים הגיע לכ- 30 טילים. במרוצת השנים ולאחר שנלמדו תכונות המערכת פחתה עוד יותר אפקטיביות המערכת מאחר ובמטוסים הותקנו מערכות לגילוי שידור הפיקוד לטיל אשר התריע לטייס על שיגור ואיפשר לו לבצע תמרון התחמקות מהטיל.
[עריכה] מעטפת ביצועים
מערכת הטק"א SA-2 יוצרה במספר דגמים עם הבדלים ביניהם במכ"ם ההרכשה, במכ"ם הפיקוד, בטילים ועוד. להלן מעטפת היצועים של הדגמים המשופרים: טווח הטיל המקסימלי - 45 ק"מ, טווח מינימלי - 6 ק"מ, גובה מקסימלי למטרת יירוט 20 ק"מ, משקל ראש קרבי כ- 200 ק"ג, רדיוס הרג - כ- 65 מ' בגובה רב ועד ל 250 מ' בגובה נמוך, משקל הטיל כ- 2.5 טון, אורך הטיל 11.2 מ' (בדגם E).
[עריכה] עימותי המערכת מול חיל האוויר הישראלי
המערכת השתתפה במלחמת ששת הימים שבה נתפסו שלל סוללות טילים מצריות שלמות בחצי האי סיני.
במלחמת ההתשה השתלבה המערכת במערכים משולבים של טילי SA-2 ו- SA-3 אשר דילגו מאתר לאתר וביצעו מארבי טק"א שבהם הצליחה המערכת במספר מקרים ליירט מספר מטוסים של חיל האוויר הישראלי ולצמצם את חופש הפעולה שלו באזור התעלה.
במלחמת יום הכיפורים המערכת השתלבה בשאר אמצעי הנ"מ וביחד עימם הביאה להגבלה משמעותית באפקטיביות של חיל האוויר ובעיקר לצמצום ביכולתו לסייע לכוחות הקרקע.
במלחמת שלום הגליל כבר הייתה המערכת למיושנת ולחיל האוויר היו האמצעים הדרושים לשיבוש המערכת ולהשמדתה מהאוויר באופן יעיל ללא אבדות כלל.
