U2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בלהקת רוק אירית. לערך העוסק במטוס ריגול מתוצרת לוקהיד מרטין, ראו לוקהיד U-2.

U2
מקור	דאבלין, אירלנד
שנות פעילות	1976—היום
ז'אנר	רוק רוק אלטרנטיבי פוסט-פאנק פופ
חברת תקליטים	אינטרסקופ רקורדס (לשעבר איילנד רקורדס)
חברי ההרכב	בונו (פול יוסון) דה אדג' (דייב אוונס) אדם קלייטון לארי מולן

U2 היא להקת רוק אירית, ונחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות השמונים של המאה העשרים, ופעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.

תוכן עניינים 1 היסטוריה, יצירה, אלבומים והופעות 1.1 1976 - 1980 : היווצרות הלהקה ופריצתה 1.2 1980 – 1981 : ”Boy” ו-“October” 1.3 1983 : War 1.4 1984 – 1986 : "The Unforgettable Fire" ו - Live Aid 1.5 1987 – 1988 : “The Joshua Tree” ו- “Rattle and Hum” 1.6 1991 – 1994 : “Zoo TV”, “Achtung Baby” ו- “Zooropa” 1.7 1996 – 1998 : “Pop” ו-Popmart 1.8 1999 : "מלון מיליון הדולר" 1.9 2000 – 2001 : ”All That You Can't Leave Behind” ו - “Elevation” 1.10 2004 – 2005 - How to Dismantle an Atomic Bomb ו – Vertigo 2 פרויקטים צדדיים 3 קמפיינים 3.1 קמפיינים בולטים 4 חברי ההרכב 5 דיסקוגרפיה 5.1 אלבומי אולפן 5.2 אלבומי הופעה חיה 5.3 EP 5.4 אוספים ושיתופי פעולה 5.5 הופעות חיות ווידיאו 5.6 סינגלים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה, יצירה, אלבומים והופעות

[עריכה] 1976 - 1980 : היווצרות הלהקה ופריצתה

הלהקה נוסדה בדבלין באוקטובר 1976. היא החלה דרכה כאשר לארי מולאן, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה לגבי חיפוש מוזיקאים עבור להקה חדשה. התוצר היה להקה בשם “Feedback” עם מולאן על התופים, קלייטון על גיטרה בס, בונו על תקן הזמר ודייב אוונס (דה אדג') ואחיו דיק אוונס, על הגיטרה.

שמו של בונו, נלקח מחנות למכשירי שמיעה בשם Bonavox שפירושה בלטינית הוא "קול יפה". ואילו דה אדג' (The Edge, "הקצה" בתרגום לעברית) קיבל את כינויו מבונו, שטען כי זה תיאור מדויק של ראשו.

לאחר 18 חודשי חזרות, Feedback שינו את שמם ל- “The Hype”. הלהקה הופיעה תחת שמה החדש בתוכנית לגילוי כשרונות בלימריק ב17 במרץ 1978. אחד השופטים היה ג'קי היידן, מחברת CBS Records. הלהקה זכתה בתחרות, והרוויחה 500 ליש"ט. היידן התרשם מיכולת הלהקה, ונתן להם שעות סטודיו בהן יכלו להקליט את הדמו הראשון שלהם.

במרץ 1978 דיק אוונס הודיע על עזיבתו את הלהקה ומחמישייה, הלהקה הפכה לרביעייה. הלהקה ערכה לכבודו מופע פרידה, ודיק אוונס המשיך לאחר מכן ללהקה חדשה שבסיסה בדבלין, בשם Virgin Prunes. במאי אותה שנה, פול מקגינס (Paul McGuinness) הופך למנהל הלהקה.

סטיבן אבריל (שנודע גם בשם סטיב ראפיד) מי שהיה הגורו של סצנת הפאנק רוק בדבלין, טען כי השם “The Hype” אינו מוצלח, מישהו הציע את U2, שזה שמם של מטוסי ריגול וצוללות, והלהקה שינתה שוב את שמה, ובו היא מוכרת לקהל הרחב.

ישנם, הטוענים כי השם U2 (גם את/ה או גם אתם) מבוסס על הפילוסופיה של הלהקה, המאמינה כי הקהל הוא חלק מהמוזיקה והקונצרטים שלהם. כך ש-U2 פירושו "גם אתם" (הקהל) משתתפים, חלק בלתי נפרד מהמוזיקה.

בספטמבר 1979, U2 שיחררו את הסינגל הראשון שלהם, 3-U2, הסינגל הגיע למקום ראשון במצעד האירי. בדצמבר אותה שנה, U2 הופיעו לראשונה מחוץ לאירלנד, הם ערכו את הופעתם הראשונה מחוץ לאירלנד בלונדון, אך נכשלו להשיג תשומת לב מצד הקהל והמבקרים.

ב4 ביוני 1981, U2 ערכו את הופעתם הראשונה בטלוויזיה האמריקנית בתוכנית The Tomorrow Show בהנחייתו של טום סניידר.

[עריכה] 1980 – 1981 : ”Boy” ו-“October”

במרץ 1980, כשהם בני 18 ו-20, חתמה הלהקה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים Island Records. באוקטובר אותה שנה, הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון Boy. האלבום לווה בסיבוב הופעות ראשון של הלהקה מחוץ לבריטניה. האלבום השני של הלהקה, October, יצא ב1981. מעריצי הלהקה, כמו גם מבקרי המוזיקה, שמו לב לליריקה הרוחנית ויש שיאמרו כמעט דתית של הלהקה. בונו, דה אדג' ולארי מולן היו נוצרים מאמינים ולא הסתירו את זיקתם או חשיבות הנושא עבורם. שלושתם הצטרפו לקבוצה דתית הנקראת שלום, אשר הובילה אותם לחקור את היחסים בין האמונה הנוצרית וסגנון החיים של הרוקנרול. המאבק בין שני כוחות אלו, הנתפשים כמנוגדים, כמעט הוביל לפירוקה של הלהקה, אך לבסוף הם הסכימו על כך שזה אפשרי ליצור מוזיקה מבלי להתפשר על אמונותיהם האישיות.

[עריכה] 1983 : War

ב1983 U2 חוזרים עם אלבום חדש, War. האלבום כלל את אחד משיריה הידועים של הלהקה Sunday Bloody Sunday. שיר זה עסק במצב ששרר בצפון אירלנד באותם ימים. למרות זאת, לא ברור לחלוטין האם השיר עוסק במה שמכונה יום ראשון העקוב מדם (Bloody Sunday) של 1972. יום ראשון העקוב מדם הוא תקרית בצפון אירלנד בה נורו 13 אנשים לא חמושים על ידי צנחנים בריטים לאחר מצעד לזכויות אדם בעיר דרי שבצפון אירלנד. יום ראשון העקוב מדם נחשב כאירוע מכונן אשר הפעיל 30 שנה של אלימות מצד הIRA (צבא הרפובליקה האירית) נגד בריטניה.

באחת הגרסאות החיות של השיר, בונו הצהיר לפני השיר כי "This is not a rebel song". אך לא ברור לחלוטין למה הכוונה ב"מורד", והאם הכוונה לאי תמיכה בIRA ששאף לכונן את אירלנד תחת שלטון עצמאי.

השיר אף זכה למספר גירסאות כיסוי ידועות, אחת מהן על ידי להקת פרל ג'אם, שהייתה להקת החימום של U2 בתחילת דרכה.

הסינגל הראשון מתוך האלבום, New Year's Day, הפך ללהיט הבינלאומי הראשון של U2, והגיע למקום העשירי במצעד הבריטי, ואף הגיע למיקומים טובים במצעדים בארצות הברית. רשת הטלוויזיה MTV שידרה רבות את הקליפ של השיר, מה שעזר לקהל האמריקני להיחשף לאיכויות הלהקה ולהכירה טוב יותר. בתקופה זו, הלהקה החלה למלא אולמות באירופה וארצות הברית, בהן כל הכרטיסים נמכרו מראש.

[עריכה] 1984 – 1986 : "The Unforgettable Fire" ו - Live Aid

הלהקה החלה את אלבומה הרביעי, בהפקתם של בריאן אינו ודניאל לנואה. שמו של האלבום לקוח מסדרת ציורים שנעשתה על ידי ניצולי פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי. האלבום כלל את השיר (Pride (In the Name of Love, שהוא למעשה מחווה למרטין לותר קינג. השיר הפך לסינגל הראשון של האלבום, והגיע למקומות גבוהים במצעדים בבריטניה וארצות הברית.

האלבום אף היווה נקודת מפנה מבחינת הקריירה של הלהקה, הליריקה הפכה מורכבת ושנונה יותר, ולוותה במוזיקה וקצב משוחררים יותר. עם זאת, הנושאים הפוליטים נשארו כשהיו (למשל MLK). לאחר יציאת האלבום, U2 יצאה לסיבוב הופעות נוסף.

מגזין המוזיקה רולינג סטון הכתיר את הלהקה כ"להקה של שנות השמונים", לרגל הפיכתה ללהקה חשובה ביותר עבור מספר הולך וגדל של מעריצי רוקנרול, למעשה, טענו במגזין שייתכן ומדובר בלהקה היחידה שבאמת חשובה למעריצי הרוקנרול של אותם ימים.

הקונצרט Live Aid שהופק במטרה לעזור לנפגעי הרעב באתיופיה ביולי 1985, נצפה על ידי יותר ממיליארד אנשים ברחבי העולם. להקת קווין הייתה הלהקה המרכזית במופע, אך בניגוד לציפיות, U2 העניקה מופע מרשים שהפך לאחד ממוקדי האירוע שכלל גרסה בת 13 דקות של השיר “Bad” בה ירד בונו מהבמה של אצטדיון ומבלי לקהל. הלהקה גם השתתפה בלייב 8, מופע ההמשך ללייב אייד שנועד לעורר מודעות למצוקת העולם השלישי, ב-2 ביולי 2005. הם פתחו את המופע בשיר יחד עם פול מקרטני והמשיכו לאחר מכן לבדם כך שהיו למעשה המופע הפותח של הלייב 8.

אירוע נוסף בו השתתפה הלהקה הוא "Conspiracy of Hope" - סיור ההופעות של אמנסטי אינטרנשיונל. הסיור כלל שש הופעות ברחבי ארצות הברית כאשר כל הכרטיסים נמכרו מראש. הסיור לא רק תרם להכנסות הארגון אלא גם שילש את מספר חבריו.

[עריכה] 1987 – 1988 : “The Joshua Tree” ו- “Rattle and Hum”

ערך מורחב – The Joshua Tree

ב1987, הלהקה הוציאה את The Joshua Tree, אלבום שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ובמצעד בארצות הברית. הסינגלים – With or Without ו- I Still Haven't Found What I'm Looking For נכנסו במהירות למקום הראשון בארצות הברית. שיר מצליח נוסף היה Where The Street Have No Name. עקב כך, הצליחה U2 להיות להקת הרוק הרביעית שכיכבה על שער הטיים מגזין (הלהקות הקודמות היו הביטלס, הבנד, והמי), כאשר הטיימס הכריז על גבי תמונתם בשער כי הם "הכרטיס החם ביותר ברוק". הסיור שליווה את האלבום, היה הסיור הגדול ביותר שערכה הלהקה, הכרטיסים ברחבי העולם נמכרו מראש לעתים תוך שעה בלבד (למשל, בהולנד).

הלהקה החלה לצלם (על ידי Phil Jonoau) מבחר מהופעותיה אשר נערכו בסיור עבור סרט דוקומנטרי ואלבום שנקרא “Rattle and Hum”, שיצאו ב1988, ושוחררו בוידיאו ב1989. באלבום מורגשת השפעה למוזיקה האמריקנית, האלבום אף הוקלט בממפיס, טנסי, באולפני Sun הידועים. הם שיתפו פעולה עם בוב דילן ובי.בי קינג, שרו על בילי הולידיי ואף עשו גרסת כיסוי לביטלס. למרות התגובות האוהדות של מעריצי הלהקה ל-“Rattle and Hum“, התגובות ממבקרי המוזיקה היו פושרות יותר, עקב טענות של המבקרים ליומרנות מצד הלהקה וניסיונות להעמידה באותה שורה עם גדולי המוזיקה.

[עריכה] 1991 – 1994 : “Zoo TV”, “Achtung Baby” ו- “Zooropa”

לאחר שנות עבודה מאומצות, לקחה הלהקה פסק זמן של מספר שנים. הם נפגשו שוב לעבודה משותפת על אלבום חדש בסוף 1990 בברלין. שוב, המפיקים היו בריאן אינו ודניאל לנואה. בנובמבר 1991, U2 שיחררה את אלבומה האקספרימנטלי “Achtung Baby” (פירוש : זהירות בייבי). האלבום התקבל בהתלהבות, על ידי מעריצי הלהקה ומבקרי המוזיקה כאחד. המגזין רולינג סטון כתב על הלהקה כי היא :

"מוכיחה שאותה משיכה למחזמרים אפים ומחוות מילוליות שהובילו אמנים רבים לפרודיה עצמית, יכולה בידים בעלות השראה רבה יותר, לתדלק את האש הבלתי נשכחת (the unforgettable fire) המגדירה רוקנרול נהדר".

האלבום היה רצוף להיטים, כאשר אחד מהבולטים בהם הוא One. קיימות מספר ספקולציות לגבי השיר, האחת טוענת שמדובר בשיר על הלהקה, שעמדה בפני פירוק אך החליטה להמשיך. פרשנות שנייה טוענת כי מאחר והאלבום הוקלט בגרמניה, מדובר על האיחוד עם מזרח גרמניה ועל כך ששני החלקים הם אחד כיום. פרשנות מקובלת אחרת טוענת כי בונו הקדיש את השיר במספר הזדמנויות למאבק נגד האיידס, וכי השיר נכתב כשיר בו בן מתוודה בפני אביו על היותו נשא איידס. השיר זכה לביצוע מרגש של להקת אר.אי.אם. בחגיבות ההשבעה של ביל קלינטון לנשיאות.

בתחילת 1992, U2 החלה את סיבוב ההופעות הראשון שלה מזה 4 שנים בארצות הברית. בסיור אשר נקרא ”Zoo TV”, השתמשה הלהקה במולטימדיה עשירה, אשר במומחיות הביאה לידי בלבול של הקהל על ידי מאות מסכי וידיאו, מכוניות טראבנט (מכוניות שיוצרו במזרח גרמניה) הפוכות שעופפו על הבמה, מגדלי תמסורת מזויפים, חיבורי טלוויזיה לוויינית והודעות טקסט תת הכרתיות. מעל חלקה העליון של הבמה, הופיעו דמויות כמו "הזבוב", "איש כדור המראות" ו"מקפיסטו" (MacPhisto).

אך בעוד שהמולטימדיה יחד עם דברים אחרים שביצעה הלהקה, היו אמורים לפי U2 להיות סימבוליים להפרזה שברוקנרול המובילה לרדיפת בצע והתנוונות, היו כאלו שמבחינתם המופעים החמיצו את המטרה. לטענתם, בונו הפך לאדם בעל תסביך אגו, והלהקה איבדה את הקסם שלה.

במהלך הפסקה מסיבוב ההופעות של ”Zoo TV”, חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות. בעוד שהכוונה המקורית הייתה להוסיף לאלבומם הקודם “Achtung Baby”, במהרה נוצר אלבום חדש ומלא, הנקרא “Zooropa” ששוחרר ביולי 1993. בעוד ש- Achtung Baby נחשב אקספרימנטלי, “Zooropa” הרחיק את הלהקה אף יותר מצלילם הייחודי מאלבומיהם הראשונים. האלבום אף כלל סגנון של טכנו, ואפקטים אלקטרונים נוספים.

הלהקה לקחה שוב פסק זמן, ועבדה על מספר פרויקטים צדדים כמו פסקולי הסרטים באטמן לנצח ו-משימה: בלתי אפשרית. הלהקה חזרה שוב לפעילות מוזיקלית עם בריאן אינו ב1995 תחת הכינוי Passengers, ושיחררה אלבום אקספירמנטלי בשם “Original Soundtracks 1”. האלבום כלל שיתוף פעולה עם לוצ'אנו פאברוטי, אך לא זכה לפופולריות הרגילה של U2 מן הקהל והמבקרים.

[עריכה] 1996 – 1998 : “Pop” ו-Popmart

בתחילת 1996, U2 החלה לעבוד על אלבומה הבא, Pop, אשר יצא לאור במרץ 1997. האלבום הגיע למקום הראשון ב-28 מדינות, למרות שהוא גרר דעות חלוקות באשר לאיכותו של האלבום. נראה היה, כי הקהל ומעריצי הלהקה חשו כי קידום האלבום חרג מן הרגיל, מה שגרם לאכזבה של רבים. בדומה לעבר, הלהקה יצאה שוב לסיבוב הופעות, “Popmart Tour”, בו אף הופיעה בישראל, בפארק הירקון בתל אביב בפעם הראשונה ב30 בספטמבר 1997. הופעה הנחשבת לאחת מהטובות בסיבוב ההופעות [1] הנ"ל.

הסיבוב כלל קשת צהובה זהובה בגובה של 100 רגל, וכדור מראות בצורת לימון בגובה של 35 רגל ומסך וידאו רחב אשר כיסה את כל אורך הבמה - כ 70 רגל. על המסך הוקרנו יצירות פופ-ארט, רמז לזרם האומנות שייסד אנדי וורהול בשנות ה 70. סיבוב ההופעות היה הסיבוב השני הרווחי בשנת 1997, עם רווחים של 80 מיליון דולר, אך הלהקה למעשה הפסידה כיוון שעלה 100 מיליון להפיק את הסיבוב. למרות זאת, סיבוב ההופעות Popmart זכה להצלחה חובקת עולם ולפופלאריות רבה בקרב המעריצים. להקת U2 הגיעה בסיבוב זה למקומות שטרם הייתה בהם כמו למשל מופע הסיום של הסיבוב שהתקיים בעיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה.

זכור במיוחד, הקליפ של הלהקה לשיר Discothèque, שאולי הדעות עליו חלוקות, אך הפגין חוש הומור בהעמדה של חברי הלהקה בלבוש של להקת אנשי הכפר (The Village People).

הלהקה נתנה קונצרט קצר בבלפסט, במאי 1998, שלושה ימים לפני הסכם יום שישי הטוב. באותה שנה, U2 אף הופיעה בטלוויזיה האירית באירוע התרמה לקורבנות Omagh, עיר בה בפיגוע טרור נהרגו 29 אנשים, ונפצעו רבים. לקראת סוף 1998, U2 הוציאה את אוסף הלהיטים הראשון שלה, “The Best of 1980-1990”.

[עריכה] 1999 : "מלון מיליון הדולר"

בתחילת 1999, U2 נכנסת שוב לאולפן ההקלטות, שוב עם בריאן אינו ודניאל לנואה כמפיקים. לאחר ה - “Popmart Tour”, שאופיין בפזרנות חסרת תקדים מבחינת הלהקה, מבקרים ואחרים בתעשיית המוזיקה, טענו כי U2 מנסה לחזור לימי “The Joshua Tree”, במטרה לשמור על הגרעין הנאמן של מעריציה. במהלך תקופה זו, הלהקה שיתפה פעולה עם הסופר הידוע, סאלמן רושדי. רושדי, כתב את הליריקה לשיר שנקרא “The Ground Beneath Her Feet”, המבוסס על ספרו בעל השם הזהה. שיר זה, יחד עם אחרים, הופיעו לבסוף בפסקול סרט הקולנוע מלון מיליון הדולר, סרט המבוסס על סיפור שנכתב על ידי בונו. הסרט בוים על-ידי הבמאי הגרמני וים ונדרס.

[עריכה] 2000 – 2001 : ”All That You Can't Leave Behind” ו - “Elevation”

באוקטובר 1999, U2 משחררת את האלבום ”All That You Can't Leave Behind”. למרות שהאלבום קיבל ביקורות טובות, הוא עדיין נחשב רק ל"יצירת המופת השלישית" של הלהקה לפי המגזין "רולינג סטון", לאחר “Achtung Baby” ו-“The Joshua Tree”. האלבום נכנס למקום ראשון במדינות רבות ברחבי העולם, כאשר הלהיט הראשון מתוכו היה “Beautiful Day”. הלהקה אף קיבלה שלושה מועמדויות לגראמי, וקיבלה שני פרסים לבסוף.

כמו בעבר, U2 שוב ליוותה את יציאת האלבום בסיבוב הופעות במהלך אביב 2001. הסיור של Elevation, היה שונה מקודמיו, כאשר פיגועי ה-11 בספטמבר כמעט הובילו את חברי הלהקה להכריז על ביטול סיבוב ההופעות שלבסוף נמשך.

הסיבוב היה הרווחי ביותר בצפון אמריקה, כאשר הרווח ברוטו מ-80 ההופעות (מתוך 113 ברחבי העולם), היה 110 מיליון דולר. הרווח, אף העפיל על הסיבוב המצליח של של להקת הרולינג סטון “Voodoo Lounge Tour” ב1994.

הביקורות הטובות על האלבום, יחד עם סיבוב הופעות רווחי ומצליח, גרמו למעריצים לחוש כי U2 הצליחה להשיג מחדש את מעמדה כ"להקה הגדולה בעולם". ואף, סקרים שונים שנערכו בקרב מגזיני מוזיקה, הראו כי רבים ברחבי העולם רואים בלהקה כלהקת ההופעות הטובה ביותר.

לאחר סיום סיבוב ההופעות של “Elevation” בסוף 2001, שיא ה"תחייה" של הלהקה נרשם בהופעה שלה במפגן מרשים של שלושה שירים בניו אורלינס לואיזיאנה, במהלך המחצית של הסופרבול. זכור בעיקר, הביצוע המרגש לשיר “Where the Streets Have No Name”, במהלכו הוקרנו שמות של קורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר. בסוף המופע, בונו פתח את הג'קט אותו לבש, והראה את דגל ארצות הברית המודפס על ביטנת הג'קט. התמונה הזו, הופיעה במספר רחב של מגזינים ועיתונים. מספר חודשים לאחר מכן, האלבום ”All That You Can't Leave Behind”, גרף 4 מועמדויות של הגראמי.

במהלך 2002, בונו המשיך בקמפיין שלו עבור מחיקת חובות והקלתם למדינות מתפתחות, יחד עם מאבק נגד איידס. כאשר, בסוף השנה, U2 שיחררה את החלק השני באוסף של להיטיה הגדולים – “The best of 1990 – 2000”. הם אף שיתפו פעולה עם אמן הדאנס LMC שסימפל את השיר “With or Without You”, עבור השיר '"Take Me To The Clouds Above"', שאף הציד ליריקה של ויטני יוסטון, השיר שוחרר תחת השם LMC vs U2, ונכנס למקמות הראשונים במצעד בבריטניה, אירלנד ואוסטרליה.

[עריכה] 2004 – 2005 - How to Dismantle an Atomic Bomb ו – Vertigo

ערך מורחב – How To Dismantle An Atomic Bomb

הגרסה הגולמית של האלבום הבא של U2 נגנבה בניס שבצרפת, ביולי 2004 [2]. לאחר גניבת הגרסה הלא מוכנה של האלבום, היה חשש כי היא תופץ ברשת. זמן קצר לאחר מכן, בונו הצהיר בפני כלי התקשורת שבמידה והאלבום יופץ דרך רשתות לשיתוף קבצים ברשת ברשת (P2P), האלבום ישוחרר מידית לחנות המוזיקה המקוונת iTunes, ויהיה בחנויות חודש לאחר מכן. אך למרות החשש, האלבום לא הופץ בסופו של דבר באופן פירטי, וב24 בספטמבר 2004, הופץ הסינגל הראשון, Vertigo, שזכה לזמן שידור נרחב ברשתות השונות (רדיו, טלוויזיה ועוד), ונכנס למקומות גבוהים במצעדים ברחבי העולם.

ב22 בנובמבר יצא לחנויות האלבום החדש שנקרא How to Dismantle an Atomic Bomb. להיט נוסף מתוך האלבום, היה השיר "Sometimes You Can't Make It on Your Own", ששוחרר כסינגל ב7 בפברואר 2005.

"How to Dismantle an Atomic Bomb", נכנס למקום הראשון ב-32 מדינות, ביניהן ארצות הברית, בריטניה, קנדה ואירלנד. כבר בשבוע הראשון להפצת האלבום, נמכרו ממנו 840,000 יחידות בארצות הברית. דבר זה נחשב כשיא אישי ללהקה, מאחר והמכירות הכפילו את שבוע המכירות הראשון של “All That You Can't Leave Behind” בארצות הברית.

"How to Dismantle an Atomic Bomb", קודם בעזרת מסע יחצנות נרחב מאד. הלהקה אף ערכה הופעות אורח בתוכניות טלוויזיה כמו CD:UK ו-“The Jonathan Ross Show” בבריטניה, ובתוכנית הנודעת “Saturday Night Live” בארצות הברית. הלהקה אף הרשתה לראשונה שהסינגל Vertigo יהפוך לפרסומת טלוויזיונית ל-iTunes [3]. למרות שהלהקה לא קיבלה תמלוגים עבור השימוש בשיר, עקב הפרסומת השיר הפך מפורסם ומוכר, הרבה לפני צאת האלבום. דבר זה גרר שותפות נוספת לאחר מכן עם אפל לה שייכת חנות המוזיקה המקוונת iTunes. הלהקה נתנה הרשאה לאפל להוציא גרסה מיוחדת של נגן המוזיקה iPod בעיצוב חברי הלהקה, בצבע שחור ועם גלגל אדום (ובדמיון רב לעטיפת אלבומם), כאשר חתימות חברי הלהקה חרוטות מאחור. לקוחות שקנו את ה-iPod הזה, זכו אף להנחה של 50 דולר לרכישת קטלוג השירים של U2. כאשר הלהקה הופיעה בסיאטל, קרוב למקום מושבה של מיקרוסופט, בונו התארח בביתו של ביל גייטס. כאשר שאלו את גייטס האם היה מוכן לקנות את ה-iPod של U2, תשובתו הייתה "בהחלט לא" [4].

בנוסף, U2 צילמה קליפ לסינגל השני שיצא בצפון אמריקה, "All Because Of You", בו הלהקה נראת על משאית נטול דפנות העוברת ברחובות מנהטן. הם אף נתנו קונצרט שהיה פתוח לקהל הרחב בפארק ברוקלין, שפורסם רק באתרי מעריצים של הלהקה. הקונצרט משך כ-3,000 איש.

באפריל 2004, המגזין רולינג סטון, כלל את U2 בין חמישים אמני הרוקנרול החשובים בכל הזמנים. לאחר שנים רבות כלהקה ופופולריות עצומה ברחבי העולם, U2 נחשבת באופן רשמי כאחת מהלהקות החשובות שפעלו בעולם הרוק. אותה להקה, אשר מבקרים נזפו בה בשנות השמונים כי היא מנסה להתחרות בגדולי הרוק, קיימה את ההבטחה שהייתה גלומה בה. הוכחה לכך התקבלה ב14 במרץ 2005, כאשר U2 נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול.

באירופה, הסינגל הבא שיצא מתוך האלבום הוא, “Sometimes You Can't Make It On Your Own”. השיר הציג שוב שיתוף פעולה עם זמר האופרה פברוטי בצד ב' (B-side) של הסינגל. שיתוף הפעולה עם פברוטי, הוא רמיקס לשיר "אווה מריה" של ג'קנייף לי (Jacknife Lee) שהושר יחד עם בונו. בצד ב' של הסינגל היה גם רמיקס לשיר Vertigo ורמיקס נוסף לשיר של ג'קנייף לי בשם “Fast Cars”.

במרץ 2005, כ-4 חודשים לאחר צאת האלבום, פתחה להקת U2 במסע הופעות חדש שניקרא בשם Vertigo בעיר סאן דייגו שבקליפורניה. המסע כלל 2 סיבובים בצפון אמריקה (למעלה מ-100 הופעות) ובנוסף עוד סיבוב הופעות באירופה במהלך קיץ 2005 (כ-34 מופעים) שהיו שונים בצורתם החיצונית מאלה שהיו בצפון אמריקה. משמע, באצטדיונים גדולים ולא באולמות. הכרטיסים למופעים, נמכרו בתוך דקות ספורות. ההופעה כללה מסך וידאו רחב ובמה בצורה עגולה רמז ל ורטיגו - סיחרור גבהים המאופיין בצורת ספירלה. סיבוב ההופעות המשיך גם ב 2006 בדרום אמריקה ומשם היה אמור להמשיך לאוסטרליה,ניו זילנד,יפן והוואי אך בשל מחלה במשפחה של אחד מחברי הלהקה ההופעות נדחו לנובמבר 2006. לאורך השנים, U2 הצליחה לסגור קופות במהירות מסחררת, תוך הפיכה ללהקה האהובה על מבקרים והקהל הרחב כאחד. במהלך הקונצרט של הלהקה בדבלין, יותר מ-150,000 כרטיסים נמכרו בתוך 50 דקות. גם בבלגיה ואוסטריה הכרטיסים למופעי הלהקה נמכרו תוך שעה. ואילו בונקובר שבקנדה, הלהקה תכננה מופע אחד בלבד, אך הכרטיסים לו נמכרו תוך דקות והלהקה הוסיפה קונצרט נוסף במיוחד.

[עריכה] פרויקטים צדדיים

מלבד העבודה במסגרת הלהקה, חברי הלהקה עבדו יחד ובנפרד עם מוזיקאים אחרים לאורך השנים. למשל, עם הלהקה האירית Clannad, בונו הקליט את השיר “In A Lifetime”. דה אדג' ובונו כתבו יחד את השיר “GoldenEye”, שבוצע על ידי טינה טרנר והיה שיר הנושא בסרט GoldenEye מסדרת ג'יימס בונד. הם אף כתבו את השיר “She's A Mystery To Me” עבור רוי אורביסון, באלבומו “Mystery Girl”.לעומתם, אדם קלייטון ולארי מולן יצרו רמיקס לשיר הנושא של הסרט משימה בלתי אפשרית ב-1996.

כפי שכבר הוזכר, חברי הלהקה עבדו גם תחת השם הבדוי Passengers, בו הלהקה נתנה למפיק בריאן אינו יותר שליטה יצירתית מבעבר. אלבומם תחת שם זה, נקרא Original Sountracks 1.

U2 אף שיתפה פעולה עם אמנים אחרים, כדוגמת הסופר האמריקני ויליאם בורוז, אשר הגיח להופעת אורח בוידיאו “Last Night on Earth”, זמן קצר לפני שנפטר. הפואמה שלו “A thanksgiving prayer” הופיעה על גבי מסכי הוידיאו בסיבוב ההופעות Zoo-TV בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים.

אך ההשפעה של U2 אינה רק על ידי שיתוף הפעולה של חבריה עם אחרים. ללהקה כפי שהוזכר מספר גרסאות כיסוי לשיריה, על ידי להקות כמו אר.אי.אם. ופרל ג'אם. גם הפט שופ בויז, The Chimes, Mica Paris וג'וני קאש יצרו גירסאות כיסוי לשירי הלהקה. השפעות נוספות ניתן למצוא אצל אומנים כמו הצייר האוסטרי Kave Atefie שהקדיש ללהקה שתי סדרות אומנותיות.

[עריכה] קמפיינים

U2 הצליחה לאורך השנים, להיות מוכרת לא רק עקב המוזיקה אלא גם עקב פעילותה במישור ההומניטרי. בונו, הפך מזוהה עם המאבק באיידס ומחיקת חובות למדינות באפריקה. ב2003 בונו אף נכנס לרשימה המצומצמת של אלו ששמם הוזכר כמועמדים לקבלת פרס נובל לשלום. ואילו ב-2005, נבחר בונו יחד עם מלינדה וביל גייטס לאיש השנה של המגזין טיים עקב פעילותם ההומניטרית.

[עריכה] קמפיינים בולטים

אמנסטי אינטרנשיונל

גרינפיס

African Well Fund

תמיכה ב- Aung San Suu Kyi מבורמה

DATA - Debt, AIDS, Trade in Africa

Chernobyl Children's Project

Jubilee Debt Campaign

[עריכה] חברי ההרכב

• בונו (Paul David Hewson) (שירה)
• דה אדג' (David Howell Evans, "הקצה") (גיטרה, גיטרה בס, פסנתר, קולות רקע)
• אדם קלייטון (גיטרה וגיטרה בס)
• לארי מולן (תופים)

[עריכה] דיסקוגרפיה

[עריכה] אלבומי אולפן

[עריכה] אלבומי הופעה חיה

[עריכה] אוספים ושיתופי פעולה

[עריכה] הופעות חיות ווידיאו

[עריכה] סינגלים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: U2

• האתר הרשמי של U2
• האתר הישראלי הרשמי
• U2 Interference
• U2 weblog
• @U2
• U2Exit
• U2 Here
• U2 Tours
• macphisto.net – אתר מעריצים המתעדכן באופן שוטף
• AchTOON –קומיקס חודשי על הלהקה
• פרשנויות לשיר One