משתמש:Tomer chelouche/ארגז חול 5

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שורשי חיל האוויר הישראלי

ראשית התעופה העברית בארץ ישראל הקלוב הארצישראלי לתעופה חברות תעופה עבריות ביישוב מחלקת הטיס של הפלמ"ח שירות האוויר של ההגנה חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות

שירות האוויר שימש כזרוע האווירית של ארגון ההגנה והיה גלגולו הראשון של חיל האוויר הישראלי.

[עריכה] רקע

עד התקופה שבין מלחמת העולם השנייה לבין מלחמת העצמאות הספיקה להיבנות ביישוב תשתית לתעופה עברית. הכוונה היא לא רק תשתית פיזית, כגון - מטוסים, טייסים ומנחתים - אלא גם תשתית רעיונית - אהדה ציבורית לרעיון התעופה העברית והכרה מסויגת בחשיבותה מטעם מעצבי מדיניות הביטחון ביישוב.

[עריכה] לקראת מלחמה כוללת

לא פעם תקפו כנופיות ערביות את היישוב, וארגון ההגנה הצליח להדוף אותן. אולם סוגיית הביטחון שבה התחבטו מנהיגי היישוב עמדה להשתנות. האיום על המפעל הציוני עתיד היה להשתנות מהתקפות לא מאורגנות של ערבים פלסטינים למלחמה אזורית שבה יקחו חלק צבאותיהן של מדינות ערב.

דוד בן גוריון, ראש הסוכנות היהודית באותה תקופה, צפה את הפיכתה של סוגיית הביטחון לראשונה בסדר העדיפויות של היישוב. בעיניו היה הכרח לדחוק הצידה לעת עתה נושאים אחרים (כמו התיישבות, העפלה והפעולות נגד המנדט הבריטי) כדי להפוך את נושא הביטחון לנושא החשוב ביותר העומד על הפרק. הוא אף נטל על עצמו את תיק הביטחון בסוכנות היהודית. ב-18 בדצמבר 1946, ביום שבו נטל על עצמו את תיק הביטחון הזהיר את באי הקונגרס הציוני הכ"ב שהתכנס בשוויץ: "הבעיה הראשית היא בעיית הביטחון. אין זו כידוע לכם בעיה חדשה בארץ... אולם עכשיו אנו עומדים בפני מצב חדש לגמרי. ארץ ישראל מוקפת מדינות ערביות עצמאיות... אלו הן מדינות שיש בזכותן לרכוש ולייצר נשק, להקים צבאות ולאמן אותם... כרגע יכולתן הצבאית של מדינות ערב היא אפסית... אולם נעשה משגה כבד אם נסמוך על חולשה זו... התקפת ערבי ארץ ישראל אינה מסכנת את היישוב העברי, אולם יש סכנה שהמדינות הערביות השכנות ישלחו את צבאן לתקוף את היישוב ולהשמידו... עלינו להתכונן מיד, במכסימום יכולתנו הטכנית והכספית... בעיית הביטחון היא במרכז, כי כאן עומד בסכנה עצם יסוד קיומנו..."

גם את סוגיית הביטחון החדשה (על סוגיית הביטחון הישנה ר' כאן), זו שבן-גוריון צפה, שהייתה חמורה אף יותר (לא עוד התקפות מזדמנות, אלא מלחמה של ממש), ניתן היה לפתור באמצעות כוח אווירי עברי. כוח שכזה היה מעניק ליישוב שני יתרונות – האחד, עדיפות משמעותית על פני הערבים הפלשתינאיים, שלא היה בידיהם אפילו רכיב כלשהו של כוח אווירי; והשני, חיזוק יכולתו של היישוב לעמוד בפני התקפה רבתי של צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב וחילות האוויר הערביים. נוכח הנתונים הללו נוצרה אצל בן-גוריון התפישה שהזרוע האווירית היהודית תהווה כוח משמעותי שיוכל לסייע ליישוב בעמידתו ולהתמודד מול חילות האוויר הערביים. תפישתו של בן-גוריון את האווירייה תבוא לידי ביטוי בפעולותיו בתחום הרכש האווירי ובתחום הקמת הזרוע האווירית, ובייחוד בתִקצובן של פעולות אלו.

[עריכה] הסמינר

בן גוריון שב מאירופה לארץ ישראל במרץ 1947. בחודשי אפריל ומאי שלאחר שובו הקדיש את מרבית זמנו לפגישות עם אנשי הצמרת הביטחונית של היישוב. בשיחותיו עימהם למד את מצבה של ההגנה, במטרה לברר האם תוכל לגונן על היישוב מפני התקפה רבתי של הערבים הפלסטינים בסיוע צבאותיהן של מדינות ערב. פגישותיו היוו עבורו מעין "סמינר" ללמידת ארגון ההגנה ושאר נושאים העוסקים בביטחון היישוב. בעקבות הסמינר העריך בן גוריון כי דרושה עוד הכנה רבה ליצירת כוח מגן יהודי, שיוכל לעמוד בפני צבאותיהן הסדירים של מדינות ערב השכנות. את דעתו של בן גוריון בסיום הסמינר ניתן לסכם במילותיו בישיבת מזכירות מפא"י במאי 1947: "אם אנו חושבים שיש לנו כוח הגנה על היישוב – אנו חיים בטעות... יש עולם ערבי מאורגן, מדינות, צבא. כמובן לעומת הצבא באירופה אין לו ערך, אבל לעומת לא-צבא יש לו ערך, ואנחנו במצב של לא-צבא."

באשר לכוח האווירי של היישוב, בן גוריון העיד בתקופה מאוחרת יותר, כי באמצע 1947 לא עמדה לרשות ההגנה זרוע אווירית בעלת כוח משמעותי. הדבר בא לידי ביטוי ברשמיו מהסמינר: "בגדוד המטה: פלוגה ז' (פלוגת סיירים) – שלוש מחלקות סיירים רגילות, מחלקה מסתערבים... מחלקה של טייסים (מצלמים באוויר) – כעשרים איש..." אכן כוח אדם של כעשרים איש אינו בעל משמעות צבאית של ממש. בנוסף, גם פעולותיה של מחלקת הטיס התמצתה במילים "מצלמים באוויר". עם זאת, תפישתו של בן גוריון את הכוח האווירי הייתה דווקא חיובית (הוא גם פעל למען הכשרת טייסים יהודיים בבית הספר לטיס של ארגון החלוץ בארצות הברית - ר' כאן), והוא ראה בבניית כוח שכזה דרך חשובה לרכישת יתרון על פני הערבים. לכן, קשה לפרש את הערתו של בן-גוריון – "מצלמים באוויר" – כהערה מזלזלת. באותה תקופה עיסוקה העיקרי של מחלקת הטיס של הפלמ"ח אכן היה צילום אווירי, וככל הנראה, החומר שהובא בפני בן גוריון בסמינר כלל גם מידע, ולכן רשם זאת ביומנו באופן אובייקטיבי לחלוטין. כפי שניתן להיווכח בהמשך פעולותיו, בן גוריון ייעד לטייסי היישוב תפקיד משמעותי יותר בכוח המגן העברי מאשר "מצלמים באוויר".