אבג'ד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבּג'ד או אלפבית עיצורי (אנגלית: Abjad) הוא כינוי לסוג של אלפבית שבו אין סימנים מיוחדים לציון תנועות, אלא כל הסימנים משמשים לסימון עיצורים, וסימון התנועות נעשה באופן עקיף, אם בכלל. סימון התנועות באבג'ד נעשה באמצעות אותיות רב-משמעיות המסמנות גם עיצורים וגם תנועות או באמצעות סימנים דיאקריטיים, אבל פעמים רבות אינו מופיע כלל.
מקור שמו של המונח הוא המילה הערבית الأبجد אל-אבג'ד שפירושה: האלפבית. השימוש במילה שמקורה ערבית נעוץ בכך שהאלפבית הערבי הוא האלפבית העיצורי הנפוץ ביותר כיום. אבג'דים אחרים הם האלפבית העברי והאלפבית הסורי. בעבר היו נפוצים אבג'דים אחרים. השפה העתיקה אוגריתית, למשל, נכתבה באבג'ד שהיה מורכב כולו מסימני יתדות.
האבג'דים שימשו ומשמשים בעיקר שפות שמיות. בהשפעת דת האיסלאם, אומץ הכתב הערבי גם בשפות שאינן שמיות כמו פרסית, אורדו ועוד. בשפות אלה נעשה שימוש רחב באותיות דו-משמעיות - אותיות שמסמנות גם עיצורים וגם תנועות. בערבית, בעברית ובסורית התפתחו מערכות של סימנים דיאקרטיים לציון תנועות (בעברית מערכת כזאת מכונה ניקוד), אולם אלה נמצאות בשימוש בעיקר בטקסטים דתיים, בשירה, ובספרי ילדים. בכתיבה היומיומית הן אינן בשימוש. בשפות השמיות של קרן אפריקה (למשל, אמהרית או השפה העתיקה געז), הסימנים הדיאקריטיים השתלבו בסימני האותיות, והפכו במשך הזמן לחלק בלתי נפרד מהן. לפיכך האלפבית האתיופי הוא כיום כתב הברתי - סילובאר ולא אבג'ד.
