אבישי רביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אבישי רביב היה סוכן שב"כ שפעל בקרב הימין הקיצוני בישראל.

רביב התגייס לחטיבת גבעתי, ולאחר שנפצע ולא יכול היה לשוב יותר ליחידתו, גויס והופעל על ידי המחלקה היהודית בשב"כ בתקופת יוסף הרמלין , כסוכן-מדיח בקרב הימין הקיצוני בישראל מאז דצמבר 1987 ועד לחשיפתו בנובמבר 1995, תחת הכינוי "שמפניה".

[עריכה] מפעולותיו

קיים ויכוח ציבורי אלו מפעולותיו בוצעו בהוראת מפעיליו ואלו ביוזמתו האישית. להלן סקירה חלקית של אירועים במהלך היותו סוכן שב"כ פעיל:

נישואים לנערה דתיה, ככל הנראה על מנת לבסס את אמינותו כסוכן.
לקיחת אחריות על רצח ערבים בחלחול בספטמבר 1995 (הרצח בוצע על-ידי ערבים על רקע פלילי). בעקבות דבריו של רביב ביקש יוסי שריד לפנות את היישוב היהודי בחברון.
הקמת ארגון אי"ל.
ביום טקסים קיצוניים שהתבצעו בהשתתפות כתב בערוץ הראשון איתן אורן. רביב היה אחראי, בין היתר, להשבעת חברי הארגון בהר הרצל ובנחלת יצחק. בשנת 1994 צילום "קייטנה" בקרית ארבע ובה אחזו ילדים בנשק והשמיעו קריאות שבח למעשי אלימות ליד קברו של ברוך גולדשטיין.
מפגש פוליטי עם אנשי חמאס ברצועת עזה.
תקיפה של אישי ציבור ומפקדי צבא כגון: יוסי שריד, שולמית אלוני, האלוף אילן בירן, הרב שלמה אבינר ועוד.
הסתה ברורה ומפורשת לרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. ציטוט מדו"ח ועדת שמגר: "אבישי רביב התבטא בחריפות נגד ראש הממשלה וטען כי חל עליו דין רודף וכי מותר, לכן, לפגוע בו" (בפני הוועדה היו עדויות של מספר שומעות).

רביב ביצע פעולות אלימות רבות נגד ערבים וכנגד פוליטיקאים יהודים. פרקליטת המדינה, דורית ביניש, הורתה לסגור תיקים פליליים שנפתחו נגד רביב. לימים הושמעה ביקורת רבה נגד הפרקליטות והשב"כ על דרך הפעלתו של רביב.

את עובדת היותו של רביב סוכן שב"כ חשפו, לאחר רצח יצחק רבין, כתב הערוץ הראשון אמנון אברמוביץ' וחבר הכנסת בני אלון.

הוכח שרביב לא היה זה אשר לקח מידי שני נערים את הכרזה שבה הוצג רבין לבוש במדי אס אס ונופף בו בהפגנת הימין בכיכר ציון בירושלים. שני הנערים הודו במשפטם כי רביב לא היה קשור לעניין, ורביב אף יצא דובר אמת בבדיקת פוליגרף שנעשתה לו.

[עריכה] המשפט

לאחר שנחשפה עובדת היותו סוכן פרובוקטור בקרב הימין בישראל, נשמעו קריאות להעמידו לדין. הוא הואשם באי מניעת פשע בשל הטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר אך לא דיווח עליהן למפעיליו בשב"כ, ובתמיכה בארגון טרור (אי"ל). נגד רביב הוגש בסופו של דבר באפריל 1999 כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים, ממנו הושמט מאוחר יותר האישום השני. ב־31 במרץ 2003 זוכה רביב במשפט מכל אשמה. בהכרעת הדין בתיק נכתב בין היתר:

"הטעם השני נוגע למבנה אישיותו של הנאשם, כפי שניתן ללמוד עליו ממקורות שונים שהובאו בפנינו. הנאשם תואר, בין היתר, כאדם ילדותי באופיו, בעל רמה אישית נמוכה אשר אינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל. רופאה פסיכיאטרית אשר זומנה כעדת הגנה מטעמו של הנאשם תיארה אותו כאדם בעל הפרעה אישיותית נרציסטית. מכאן מסקנתנו, שאין מדובר באדם בעל רמה אישית גבוהה, חוסן פנימי ובטחון עצמי, אלא באדם בעל אישיות חלשה, תלותית משהו, "המבקשת למצוא חן", אשר לגביה קיים סיכון של מתן הודאת שווא.

הטעם השלישי עניינו בנסיבות חייו של הנאשם בשמונה השנים אשר קדמו לרצח. בהכרעת הדין נאמר, כי לא יהיה מוגזם לומר כי בשמונה שנות הפעלתו כסוכן, חי הנאשם ב"עולם השקר". הוא היה נתון בהעמדת פנים מתמדת. הוא שיקר את סובביו, את הוריו, את אישתו דאז, את התקשורת ואפילו את השב"כ".

היסוד המשפטי לזיכוי היה הקושי לקבל את זכרון הדברים של חוקרי השב"כ אשר חקרו את רביב לאחר רצח ראש הממשלה כראיה במשפטו, ועדותו של הרוצח עצמו, יגאל עמיר.