חברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיר חברון. לערך העוסק בישיבת חברון בירושלים, ראו ישיבת חברון.

חברון (בערבית الخليل, אלח'ליל) היא עיר בהרי יהודה, 30 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־950 מטר מעל פני הים במרכז הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה, ונמצאת כיום ברובה בשלטון אוטונומי של הרשות הפלסטינית. כיום, רוב תושבי העיר הם ערבים-פלסטינים.
חברון היא אחת מארבע ערי הקודש של העם היהודי (ביחד עם ירושלים, טבריה וצפת), והיא מכונת "עיר האבות" שכן על פי המסורת במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות האומה ואִמותיה. לעיר חברון חשיבות רבה גם באיסלאם, שכן אברהם, יצחק, יעקב ויוסף נחשבים נביאים במסורת המוסלמית. בערבית נקראת מערת המכפלה "אל-חרם אל-איבראהימי" (الحرم الإبراهيمي - "מסגד אברהם"), ויש בה אתר תפילה למוסלמים.

בערבית נקראת העיר "אל-ח'ליל", על-פי כינויו של אברהם במסורת המוסלמית - ח'ליל אללה (خليل الله - "ידיד האל").

בתקופת המקרא הייתה לאחת הערים הגדולות בארץ ישראל (ואף לבירת ממלכת ישראל בתקופות מסוימות), היישוב היהודי בעיר התקיים ברציפות עד למאה ה-5, והחל מסוף המאה ה-16 ועד לסילוקו בפרעות תרפ"ט ב-1929. מיד לאחר כיבוש יהודה ושומרון במלחמת ששת הימים ב-1967 התיישבו בעיר מתנחלים במטרה לחדש את היישוב היהודי העתיק.
כיום מתגוררים בחברון כ-500 יהודים (דתיים ברובם) בכמה שכונות סגורות, לצידם של מעל 100,000 פלסטינים, ובפאתי העיר הוקם היישוב העירוני קריית ארבע שנקרא כשמה הקדום של העיר.

תוכן עניינים 1 ארכיאולוגיה 2 היסטוריה 3 היישוב היהודי בחברון 3.1 רכישת קרקעות תל-רומיידה (חברון המקראית ) 3.2 היישוב במאה ה-20 4 יחסי יהודים-ערבים 5 אתרים יהודיים בעיר 6 לקריאה נוספת 7 הערות שוליים 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] ארכיאולוגיה

המחקר הארכיאולוגי של תל חברון החל בסקר של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (P.E.F) בשנת 1882. בשנות השישים של המאה העשרים חפר במקום סירוס המונד. הוא חשף במקום חומות מתקופת הברונזה התיכונה, מבנים מתקופת הברזל ורצף שכבות עד לתקופה הערבית-הקדומה. אבי עופר מאוניברסיטת תל אביב המשיך את המחקר. בחפירות שנערכו בשנות השמונים נפתח חתך בשולי התל, הורחבה חשיפת החומות. גולת הכותרת של חפירה זו היה מכתב בכתב יתדות מן התקופה הכנענית התיכונה שכלל רשימת קורבנות שהוקרבו על פי הזמנת מלך העיר, דבר המעיד הן על מרכז תרבותי שלטוני והן על מרכז פולחני. בחפירות שנערכו במקום בשנת 1999 נחשפה חומה מאסיבית מן התקופה הכנענית הקדומה. בחפירות קודמות אותרה חומה מאסיבית מתקופת הברונזה התיכונה 2, תקופה המזוהה עם תקופת האבות. במקום התגלו שרידי ממגורות מתקופת הברזל 1 ("תקופת ההתנחלות") ושרידי מבנים משלהי תקופת מלכות יהודה. מתקופת הבית השני וגת משוכללת מן התקופה הביזנטית.

[עריכה] היסטוריה

חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון ומהערים העתיקות בעולם שמאוכלסות באופן רצוף. על סמך ממצאים ארכיאולוגיים, קבעו החוקרים, שהיא כנראה הוקמה במאה ה־35 לפנה"ס, ושמשה מאוחר יותר כעיר כנענית. במקרא מסופר שחברון נבנתה שבע שנים לפני העיר צוען שבמצרים (במדבר יג,כב). חברון היא המרכז העירוני-התיישבותי של מרחב הר יהודה מאז תחילת העיור בארץ-ישראל.

המסורת המקראית מייחסת לאברהם אבינו ישיבת קבע בעיר (בראשית פרק יג). על פי אותה מסורת אברהם קנה את מערת המכפלה עם חלקת השדה סביבה מידי עפרון החיתי (בראשית פרק כג); אברהם קבר שם את שרה אשתו ונקבר בה בעצמו ולאחר מכן נקברו שם יצחק ורבקה, יעקב ולאה (בראשית פרק מט). גם יצחק קבע את מקום מושבו בחברון (בראשית פרק לה), על כן נקראת חברון "עיר האבות".

היישוב היהודי המשיך להתקיים בתחומי התל הקדום גם בימי הבית השני ובתקופה הביזנטית.

חברון הייתה בירתו הראשונה של דוד המלך הוא מלך בה שבע שנים לפני שכבש את ירושלים מידי היבוסים וקבע אותה לבירת ישראל (שמואל ב ב,יא; ה,ה). הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון בנה כנסייה במערת המכפלה במאה השישית לספירה הנוצרית שהושמדה מאוחר יותר על ידי הפרסים הסאסאנים.

השלטון המוסלמי על חברון החל ב־638. הוא נמשך עד שהעיר נכבשה ב־1099 על ידי הצלבנים. במהלך תקופת הכיבוש הערבי, ניטש התל הקדום והעיר עברה למיקומה הנוכחי בעמק.

יש מסורות מוסלמיות המספרות כי אחד מבני לווייתו של מוחמד, תמים א-דארי (تميم الداري), התיישב בחברון, וקיבל ממוחמד את זכויות הקניין על אדמותיה. אחד המשפחות הפלסטיניות החשובות של חברון כיום נקראת משפחת א-תמימי (التميميّ), ובניה מחשיבים עצמם כצאצאי תמים א-דארי. אזכור למסורות הללו מופיע בספר "ההיסטוריה של דמשק" (تاريخ دمشق) מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסאכר (ابن عساكر) שחי בתחילת המאה ה-12 לספירה.

הצלבנים הפכו בשנית את מערת המכפלה לכנסייה בשם סנט אברהמיוס, ולצִדה ישב כפר פרנקי קטן עד כיבוש העיר בידי צלאח א-דין ב־1187. הממלוכים שלטו על חברון עד 1516 כאשר המקום עבר לשלטון האימפריה העותמנית. בתקופה זו התגבשה המסורת היהודית שכללה את חברון כאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וטבריה).

במהלך תקופת שלטון הממלוכים, ניטש התל סופית והעיר הישנה (הקסבה) התפתחה סביב מערת המכפלה לכוון מערב, לאורך תוואי של אמת מים. באותה התקופה התגבש במקום רובע יהודי, במרכזו בית הכנסת על שם אברהם אבינו. התושבים היהודים שהתיישבו במקום היו ממגורשי ספרד, הם קנו את השטח עליו הוקם הרובע היהודי מהערבים. בראשית המאה ה־19 נוסדה במקום קהילה יהודית אשכנזית שאנשיה שייכים לחסידות חב"ד.

ב־1831 איברהים פאשה (כשליחו של מוחמד עלי) השתלט על חברון עד 1840. בשנת ה־90 של המאה ה־19 הגיעה הקהילה היהודית לשיא גודלה.

בדצמבר 1917 כבשו הבריטים את חברון. חברון נשארה בשליטת המנדט הבריטי עד 1948. בשנת 1929 הערבים טבחו ביהודי חברון (מאורעות תרפ"ט) ודבר זה הוביל לפינוי יהודי העיר. היישוב היהודי התחדש בשנת 1931 אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים מהמקום סופית. ב־1949 השתלטה ממלכת ירדן על חברון ועל שאר הגדה המערבית. בתקופת שלטונה נהרס הרובע היהודי ועל חלק משטחו הוקם שוק סיטונאי.

במהלך מלחמת ששת הימים (יוני 1967), נכבשה חברון על ידי חטיבת ירושלים יחד עם שאר האזור.

כעבור שנה התיישבה במקום קבוצת יהודים ראשונה. בתחילה במלון "פארק", מלון ערבי בלב העיר, כעבור זמן מה הועברו המתיישבים לבניין הממשל הצבאי בעיר. ממנו עברו לקרית ארבע בשנת 1975 נחשף ושוקם בית הכנסת אברהם אבינו של הקהילה הוותיקה. בשנת 1979 נכנסה קבוצה של נשים וילדים לתוך בית הדסה. בעקבות התקפת המחבלים בשנת 1980 גורשו לירדן ראש עיריית חברון והקאדי שלה, וממשלת ישראל החליטה על חידוש היישוב היהודי בעיר והקמת מספר מבני מגורים במקום.

בתחילת 1997, בהתאם להסכמי אוסלו ולהסכם חברון, חולקה העיר לשני חלקים: H1 שנשלט על ידי הרשות הפלסטינית ו-H2 שנשאר באחריות צה"ל.

[עריכה] היישוב היהודי בחברון

יהודים התגוררו בחברון מתקופת המקרא ועד למאה ה-5.

החל מסוף המאה ה-16 החלו יהודים ממגורשי ספרד להתיישב בעיר, הם הקימו שכונה חדשה ובמרכזה בית כנסת שנקרא "בית כנסת אברהם אבינו". השכונה היהודית אף כונתה 'הגטו היהודי' וזאת עקב השטח הקטן עליו הוקמה השכונה וצורת הבנייה בשכבות.

[עריכה] רכישת קרקעות תל-רומיידה (חברון המקראית )

בין השנים 1807 ו־1811 נרכשו קרקעות תל-רומיידה והשוק הסיטונאי על ידי ראש הקהילה, הרב חיים ישועה בג'איו (חיים המצרי), באותה עת ראש קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל בחברון.

השלב הראשון מתחיל בשנת 1807 ומהווה פרק חשוב בתולדות הקהילה היהודית בחברון. ראש הקהילה, הרב חיים ישועה בג'איו - "חיים המצרי" היהודי כפי שנודע בכינויו על ידי הערבים, קנה מאת בני משפחת כַשכול החברונית, משפחה ערבית נודעת, חלקת קרקע של 5 דונם. בשטח זה נמצא כיום שוק הירקות הסיטונאי של חברון.

השלב השני היה בחודש מאי 1811, כאשר הרב חיים ישועה בג'איו חכר שטח של 800 דונם מאת משפחת א-תמימי החברונית, שטח שכלל את תל-רומיידה (חברון המקראית) ואת קבר ישי אבי דוד. שטח זה חכר מהונו הפרטי והעבירו לידי הקהילה כתרומה. שתי תעודות הקניה הן מטעם הוואקף המוסלמי וחתומים עליה בני משפחת א-תמימי הערבית שלפי המסורת המוסלמית קיבלו את כל אדמות הר חברון מידי הנביא מוחמד^[1].

תל רומיידה הנו למעשה התל שבו הייתה חברון המקראית ושם שרידי מצודת העיר, בעוד אשר חברון במיקומה ההיסטורי הנוכחי יושבת בשדה שבין ארבעת רובעי העיר המקראית.

[עריכה] היישוב במאה ה-20

בשנת 1929 טבחו תושבי חברון הערבים ביהודי חברון (מאורעות תרפ"ט), בעקבות הטבח, השלטונות הבריטיים דרשו מיהודי העיר להתפנות. היישוב היהודי התחדש בשנת 1931 אך במהלך המרד הערבי הגדול בשנת 1936 הורחקו היהודים מהמקום באופן סופי. בזאת תמה תקופה של 450 שנים של יישוב יהודי רצוף בחברון.

ב־1949 השתלטה ירדן על חברון ועל שאר הגדה המערבית; בתקופת שלטונה נהרס הרובע היהודי ובית הכנסת של אברהם אבינו ועל חלק משטחו הוקם שוק סיטונאי.

היישוב היהודי בעיר חודש שוב כחודש לאחר תום מלחמת ששת הימים על ידי מתנחלים במטרה לחדש את היישוב היהודי העתיק בחברון, וזאת בשל קדושת מערת המכפלה שבעיר, שבה לפי המסורת נקברו אבות ואמהות האומה. בפאתי העיר הוקם היישוב העירוני קריית ארבע שנקרא כשמה הקדום של העיר.

[עריכה] יחסי יהודים-ערבים

בין האוכלוסייה הערבית והיהודית בחברון קיים מתח רב וחיכוכים בלתי פוסקים. התושבים היהודים הגרים כעת בחברון תומכים בתנועות הימין עם נטייה לתמוך בתנועות הימין הרדיקלי^[2]. פעולות אלימות של תושבי חברון היהודים, ושל יהודים המתארחים בחברון, נגד ערבים תושבי העיר, ונגד פעילי ארגונים בינלאומיים השוהים בעיר, אינן נדירות.^[3]

במקום נרצחו יהודים רבים במאה האחרונה. בין המאורעות המרכזיים: מאורעות תרפ"ט ("טבח חברון") שבהם נרצחו 67 יהודים בחברון, ושבעקבותיהם ניטש היישוב היהודי למשך 41 שנים, עד לאחר מלחמת ששת הימים. יהודים בודדים שבו לעיר זמן-מה לאחר הטבח, אך גם הם נטשו אותה בעקבות מאורעות 1936.

כמו כן אירעו מקרים נוספים; הבולט בשנים האחרונות הוא הפיגוע בציר המתפללים, בו נרצחו 12 ישראלים. מקרה נוסף הוא רצח התינוקת שלהבת פס, כאשר ירה בה צלף משכונת אבו סנינה בעיר.

מנגד, בשנת 1994 אירע במערת המכפלה טבח בתושבים הערבים. ברוך גולדשטיין רצח ביריות רובה 29 מוסלמים בשעה שהתפללו. בעקבות הטבח שקלה ממשלת ישראל בצורה רצינית את האפשרות לפנות את היישוב היהודי מהעיר.

צה"ל, בתגובה לרצח, סגר את מערת המכפלה לכניסת יהודים. רק כעבור חצי שנה התיר למתפללים היהודיים להכנס לחלק מהמבנה: שני חדרים קטנים (בהם ציון-קברי אברהם ויעקב), חצר ביניהם, חדר מבוא שנודע כ"אולם הברית", ואחד משלשת שערי הכניסה למבנה העתיק. החדר הגדול במבנה, "אולם יצחק", האולם בו בוצע הטבח, נאסר לשימוש יהודים. הכניסה אליו מתאפשרת במועדים מיוחדים שצה"ל קובע מראש (10 ימים בשנה).

מאז ראש השנה 2001 השתנו יחסי הכוחות בעיר. לאחר ירי ממושך של הערבים על התושבים היהודיים, צה"ל פתח במבצע צבאי שהיה חלק ממבצע דין וחשבון ויצר הפרדה מוחלטת בין יהודים לערבים בעיר. לאחר מספר פיגועים, בהם פיגוע התאבדות שהרג את בני הזוג לוי ב-2003, נותרו החנויות ברחוב המרכזי בעיר התחתית סגורות בצו.

בשנת 2000 לאחר הירצחה של התינוקת שלהבת פס על ידי צלף ערבי, נכנסו יהודי חברון לרחבת השוק הסמוכה לשכונת אברהם אבינו, הקימו בה מבני מגורים ושיכנו שם 18 משפחות בשכונה שאותה כינו מצפה שלהבת. רחבת שוק זו היא "השוק הסיטונאי בחברון", שנבנה בתקופת השלטון הירדני, וניטש במהלך שנות אינתיפאדת אל אקצא.

ב-2006, לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, החליט שר הבטחון שאול מופז על פינוי היהודים מ"שכונת מצפה שלהבת" (השוק הסיטונאי) כיוון שנכנסו לשטח ללא אישור. מנגד טוענים המתנחלים כי השטח נמצא בבעלות יהודית.

בעקבות הסכם בין צה"ל לוועד היישוב היהודי בחברון, התפנו מרצונם תושביה היהודים משטח השוק הסיטונאי. ההסכם גורס כי אלה שנכנסו לשוק הסטונאי על-דעת עצמם בעקבות רצח שלהבת פס צריכים להתפנות, ובתמורה צה"ל יחיש את העברת הבעלות על הבתים לידי היישוב היהודי מבעלותה של עיריית חברון הערבית. לאחר שהסכימו התושבים להתפנות, צה"ל שב בו מהכרזתו, וכרגע הבתים עומדים נטושים ללא כל אפשרות כניסה הן לערבים והן ליהודים.

[עריכה] אתרים יהודיים בעיר

• מערת המכפלה (אתר משותף ליהודים ולמוסלמים)

  על פי המסורות היהודית והמוסלמית קבורים במערכת המכפלה אברהם יצחק ויעקב, שרה, רבקה ולאה. רחל קבורה על-פי המסורת סמוך לבית לחם.

• שכונת אברהם אבינו
• בית הכנסת אברהם אבינו
• בית הדסה
• בית רומנו
• ישיבת שבי חברון
• תל רומיידה (שכונת אדמות ישי)
• בית העלמין היהודי העתיק
• אשל אברהם
• אלוני ממרא
• קבר אבנר בן נר
• מעיין אברהם
• חומות הענקים
• קבר ישי אבי דוד ורות
• קבר עתניאל בן קנז
• ככר גרוס

[עריכה] לקריאה נוספת

• שרשים בחברון, גרשון נדיבי

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ המסורת מופיעה בספר מהמאה ה-12, "ההיסטוריה של דמשק", מאת ההיסטוריון המוסלמי אבן עסכארי - ראו פרטים נוספים לעיל.
2. ^ בבחירות לכנסת ה-17 קיבלה רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל 58.67% מהקולות בקלפי שהוצבה בחברון, ותנועת "חזית יהודית לאומית בראשות ברוך מרזל" 35.56% מהקולות. [1]
3. ^ ידיעה ב"מעריב" 03/04/01; ידיעה ב"מעריב" 17/1/2006; ידיעה ב"נענע אקטואליה" 03/01/2006; כתבה ב"הארץ" 19/11/05; כתבה של שי חזקני, "חדשות 10", ערוץ ישראל 10 10/1/07

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חברון

• אתר היישוב היהודי בחברון
  • אתר מערת המכפלה
  • מפת העיר
• סרט הסברה על שכונת מצפה שלהבת
• מתי שמואלוף, חוויות מסיור בחברון, "NRG"
• חברון, באנציקלופדיה של מקראגשר
• תל חברון באתר עידן התנ"ך

מחוז יהודה ושומרון
ערים	אריאל · ביתר עילית · מעלה אדומים
ועד מקומי	חברון
מועצות מקומיות	אורנית · אלפי מנשה · אלקנה · אפרת · בית אל · בית אריה · גבעת זאב · הר אדר · מודיעין עילית · מעלה אפרים · עמנואל · קרני שומרון · קדומים · קריית ארבע
מועצות אזוריות	שומרון · מגילות ים המלח · מטה בנימין · גוש עציון · הר חברון · בקעת הירדן